בעצם הבחירה בריו דה ז'נירו כמארחת המשחקים האולימפיים, ידע הוועד האולימפי שהוא לוקח על עצמו משימה מרובת משתנים.
ברזיל, המדינה הדרום־אמריקנית הראשונה לארח את אירוע הספורט הגדול בתבל, סובלת בשנים האחרונות מבעיות כלכליות, פוליטיות, חברתיות והיגייניות, דברים שאותם האמינו המארגנים שיצליחו להעלים בזמן (בדרכים כשרות יותר או פחות), בדיוק כפי שקרה בגביע העולם האחרון בכדורגל לפני כשנתיים. אולם לכל התחלואות האלה, שדרשו ועדיין דורשות עבודה רבה, הצטרפו לאחרונה שני מכשולים שקשה היה לצפות מראש: נגיף הזיקה והטרור.
ברזיל היא אחת מ־64 מדינות ואזורים שדיווחו החל מ־2015 על ראיות מוצקות של נגיף הזיקה בשטחן. הווירוס, שמועבר בעיקר בעקיצות יתושים, אך גם על ידי בני אדם במקרה של קיום יחסי מין לא מוגנים, הפך למקור הפאניקה הגדול ביותר עבור ספורטאים ומבקרים רבים. אף על פי שהסימפטומים קלים, ולפעמים אינם מופיעים כלל, העובדה שהוכח מדעית שהוא גורם למחלות ילדים ומועבר לעובר אצל נשים הרות שנושאות אותו, הוביל לגל פרישות מהמשחקים האולימפיים בשבועות האחרונים.
טניסאים רבים מצמרת הדירוג העולמי, ובהם האחים בראיין (האלופים האולימפיים מלונדון 2012), תומאש ברדיך, מילוש ראוניץ' וסימונה האלפ, הודיעו ברשתות החברתיות כי לא יגיעו לריו מחשש לבריאותם. "אחרי דיונים רבים עם משפחתי אני מקבל את ההחלטה הזאת בעיקר מטעמים בריאותיים, ובהם חוסר הוודאות בכל הנוגע לזיקה", הסביר ראוניץ', פיינליסט ווימבלדון האחרון.
דבר דומה קרה בגולף, כאשר ארבעת הכוכבים הגדולים של הספורט - רורי מקלרוי, ג'ייסון דיי, ג'סטין ג'ונסון וג'ורדן ספית' - הודיעו בזה אחר זה על פרישה מהענף, שחוזר למשחקים האולימפיים אחרי 112 שנים. "הבריאות שלי ושל בני משפחתי קודמת לכל", הבהיר מקלרוי, שבדצמבר האחרון נישא לבת זוגו אריקה סטול ודיבר על חלומו להקים משפחה.
הסתייגות קטנה: לא כל הספורטאים הנ"ל אמרו במפורש את המילה "זיקה" בהודעת הפרישה שלהם, ונוסף על כך צריך לזכור שגולף וטניס הם שני ענפים שתהילתם נמצאת מחוץ למשחקים האולימפיים. יש לא מעט אנשים בתחום שטוענים היום, וכנראה בצדק, שהזיקה הוא רק תירוץ עבור אלה שמעוניינים במנוחה טובה בקיץ ובהכנה ראויה לעונה הבאה ולטורנירים החשובים באמת.
עם זאת, גם בענפי ספורט המובילים נשמעה דאגה מהנגיף המאיים ונרשמו פרישות של ספורטאים מובילים. גרג ראת'רפורד הבריטי, אלוף העולם והמדליסט האולימפי בקפיצה לרוחק, הביע פומבית את החשש שלא יוכל להביא יותר ילדים לעולם עם רעייתו וסיפר כי הקפיא את זרעו מבעוד מועד, לכל מקרה שלא יהיה. על הזכות להגן על תוארו הוא לא הסכים לוותר. אשתו, שלא תגיע לתמוך בו בריו, כתבה טור בעיתון "Standard Issue" ובו הציגה את הצד שלה בסיפור. "אנחנו לא פרנואידים, אבל אחרי ש־100 מומחי רפואה המליצו להעביר את המשחקים ליעד אחר מחשש להתפרצות המגיפה, החלטנו שאני והילדים לא נגיע".
"אין לכם מה לחשוש מהנגיף", הכריז דניאל סורנז ממשרד הבריאות של ריו דה ז'נירו בתחילת השבוע וניסה לצנן את הפחד. לטענתו, מזג האוויר הקריר והיבש שהגיע מדרום הוביל לירידה דרמטית במספר מקרי ההידבקות בעיר. "מאז נובמבר המצב במגמת שיפור ובשבועיים האחרונים כמות המקרים היא כמעט אפסית", הבטיח סורנז. במקביל, ארגון הבריאות העולמי (WHO) פירסם המלצות התנהגות למבקרים, ובהן הוא מבקש: להשתמש כל הזמן בחומר דוחה יתושים; לסגור חלונות ודלתות בבתי המלון; לקיים יחסי מין מוגנים בלבד; ולהימנע ממקומות שבהם מערכת הביוב אינה טובה ויש ריכוזים של מים מזוהמים. נשים בהריון מתבקשות לא להגיע כלל.
ריסוס נגד נגיף הזיקה ליד הכפר האולימפי // צילום: רויטרס
ברוכים הבאים לגיהינום
במקביל לדיווחים על השיפור סביב נושא הזיקה, צץ לו איום חדש - הטרור. לפני כשבועיים המשטרה המקומית עצרה 12 אנשים שנחשדו בתכנון פיגועים בעיר בזמן התחרויות, ועל פי שר המשפטים אלשנדרה דה מוראיש היו מקושרים לדאעש. למרות המקרה הספציפי הזה, בברזיל מבטיחים שיש להם תשובה לכל איום טרור שיגיע. כוחות הביטחון המקומיים עובדים בשיתוף פעולה עם צוות הימ"ם הצרפתי, ובראיון ל־CNN סיפר המזכיר הביטחוני של ריו, ז'וסה מראינו בלטראם, כי 85 אלף שוטרים ומאבטחים ישמרו על השקט בזמן המשחקים - פי שניים מבלונדון 2012.
למרות ההצהרות האלה, בימים האחרונים מצטיירת תמונה אחרת. "ברוך הבא לגיהינום" נכתב על שלט שמקבל את פני התיירים בשדה התעופה בריו; יוזמיו, שוטרי העיר, מפגינים ומזהירים כי לא יוכלו לבצע את עבודתם ללא שכר ראוי. כמו כן, פיצוץ החוזה עם חברת האבטחה Artel הוביל לכך שמתוך 3,000 תפקידי הבידוק הביטחוני, 500 בלבד היו מאוישים עד לפני שבוע. את שאר 2,500 המקומות, בלית ברירה, ימלאו חיילים ושוטרים בדימוס. לא אידיאלי, אבל זה המצב.
בימים האחרונים חופי ריו הוצפו מפגינים זועמים שקראו להדיח מתפקידה את נשיאת המדינה דילמה רוסף. חריגות בתקציב, שחיתויות פוליטיות וניצול כוח אדם היו הטענות המרכזיות של המפגינים, שאינם מוכנים לראות את המדינה שלהם מתעלמת מהרעות היומיומיות לטובת אירוע ספורטיבי, גדול ככל שיהיה. הקרב הזה מתנהל אחת לארבע שנים, כל פעם בשפה אחרת, והסוף ידוע. ברגע שהלפיד האולימפי נדלק, הכל נשכח למשך שבועיים וחצי - גם הזיקה, הטרור, העוני והאלימות. המשחקים האולימפיים הם חגיגה שאותה שום דבר לא יכול להרוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
