מוכנות לקרנבל

כשהעיתונות האמריקנית מלאה בסיפורים קדם־אולימפיים, אפשר לאתר את המגמה - שאולי קיימת כבר כמה אולימפיאדות - הסיפורים הצבעוניים על הספורטאים מהמין הגברי הם די ממוחזרים. 

איש לא בא כמובן לכפור בגדולתו הבלתי נתפסת של השחיין מייקל פלפס, אבל האם מישהו זוכר תקופה כל כך ארוכה שבה ארה"ב לא הוציאה שחיין סופר־על חדש? 

לפחות התחזית של ענקית המדיה ספורט אילוסטרייטד מנבאת רק מדליית זהב אחת אישית לשחיין אמריקני מלבד פלפס. פה ושם צץ גם סיפור על קיירי אירווינג - מתברר שהוא חושב שארה"ב תוכל לזכות בזהב בכדורסל גברים, חתיכת הימור. גם אשטון איטון, אלוף קרב העשרה, הוא לא סיפור חדש. האצן לה שון מריט מככב בפרק על האמריקנים שבונים בעיקר על מקצועות השדה. 

לעומת זאת אצל הנשים נמצא עולם ומלואו של שמות חדשים. המתעמלת סימון בילס על סף תהילה בינלאומית, קייטי לדקי צפויה לסחוב את נבחרת השחייה האמריקנית. 

גם העומק של נבחרת האתלטיקה נראה גדול בצד הנשי, אבל בעיקר אלו הנבחרות - ארה"ב שולטת בכדורגל, בכדורסל, חזקה מאוד בכדורמים ובכדורעף נשים ותזכה כמעט בוודאות בענפי ההתעמלות ובחתירה לשמיניות. 

במקומות שבהם צריכים להעמיד מאסה גדולה של ספורטאיות טובות - לאמריקניות יש מעט מאוד מתחרות.

יותר מכך, מדובר באנרגיות ובסיפורים המרגשים. כמו המתאגרפת קלריסה שילדס, אלופה אולימפית ובתו של אסיר המשקמת את משפחתה באמצעות האיגרוף. כמו קופצת הגובה שונטה לואו, אם לשלושה ילדים. התחושה היא שהמשחקים האולימפיים הפכו בארה"ב לעניין נשי. נתוני הטלוויזיה תומכים: הצפייה הנשית בספורט יותר ממוכפלת בזמן המשחקים. 

העצמת המין הנשי שונה לחלוטין מהעולם שאליו התרגלו חובבי הספורט של שנות ה־70 וה־80, אז המערכת הקומוניסטית ידעה להפיק ספורטאיות טובות יותר - בגלל השקעה מערכתית ורקע בבלט ובהתעמלות במזרח אירופה. 

הגורם החיובי לשינוי היה כמובן Title IX, שחייבה את המכללות להשקיע בספורט הנשים והגברים את אותם הסכומים. הדבר גרם למעשה לכך שבספורט האולימפי הנשי מושקע הרבה יותר מהגברים - משום שלנשים אין קבוצת פוטבול שלוקחת לעיתים את רוב תקציב הגברים. 

למרות זאת, נראה שהסיבה העיקרית היא עדיין שלילית. עבור ספורטאיות, בארה"ב ובכל העולם, האולימפיאדה היא עדיין הכל. הנתיב היחיד לתהילה. 

קייטי לדקי. בארה"ב סומכים עליה שתזכה בזהב אולימפי // צילום: USA TODAY SPORTS

נשים יכולות להרוויח הרבה כסף בטניס, הן בהחלט מסוגלות להפוך למפורסמות בהחלקה אמנותית, ובאתלטיקה מחלקים לנשים תגמולים כספיים דומים לאלה של הגברים. בענפי הכדור הסכומים אפסיים לעומת ספורט גברים. 

ארה"ב הובילה את טבלת הזהב בלונדון עם 46 מדליות לפני סין עם 38, בריטניה עם 29 ורוסיה עם 22, אבל אילו היינו מסתכלים על ספורט גברים בלבד, הטבלה שונה לגמרי. 

למעשה, נמצא שם כמעט שוויון: ארה"ב וסין עם 17, בריטניה עם 16 (למעשה 17 אם מחשיבים זכיות בתחרויות מעורבות בענף הסוסים). כלומר - כל הפער לטובת המעצמות נוצר בין הנשים. 

המעניין הוא שבעולם האמיתי סין וארה"ב לא נחשבות כמתקדמות בזכויות נשים. מלבד בריטניה, אפשר לראות הטיה להצלחות בין הגברים ברוב מערב אירופה. בגרמניה נשים הביאו רק שתיים מ־11 מדליות הזהב ובצרפת 4 מ־11. באיטליה זה היה 2 מ־8. מדינות סקנדינביה זכו בחמש מדליות זהב - רק הזהב של הנורבגיות בכדוריד היה של נשים. 

פחות השקעה בספורט נשים? ברור שלא. הסיבה נמצאת בראש הטבלה. בעוד הספורט המקצועני בארה"ב מחליש את הנבחרת האולימפית, בהתמודדות הנשית אירופה חשופה לתחרות של מכונת המדליות האמריקנית. 

בהצלחה בבדמינטון

בינתיים רק התאחדות בינלאומית אחת הצטרפה להתאחדות האתלטיקה העולמית והרחיקה לחלוטין את המשלחת הרוסית ממשחקי ריו - התאחדות הרמת המשקולות.

באופן כללי נראה שמרבית ההתאחדויות מעדיפות שלא להתעסק עם הרוסים. התאחדות האופניים, למשל, הרחיקה שישה מ־17 הרוכבים הרוסים - אבל לא את הנבחרת כולה. התאחדויות של ענפים שבהם הרוסים לא מועמדים למדליות - נניח בדמינטון, קיאקים ורכיבה על סוסים - אישרו את השתתפות הרוסים. 

למה בעצם להסתבך בפוליטיקה כשזה לא מעניין אף אחד? זה הופך את ההחלטות המרכזיות בימים הקרובים של התאחדויות האיגרוף וההתעמלות למעניינות מאוד. 

בענף המשקולות היקף תפיסת מבחנות חשודות "מלוכלכות" בקרב הרוסים היה מפלצתי. מתברר שבבדיקות חוזרות נמצאו עשרה משקולנים רוסים שהשתתפו בלונדון ועשרה שהתחרו בבייג'ין והשתמשו בחומרים אסורים. עשרה משקולנים זה כמעט כל הנבחרת. 

יוסרה מרדיני. דוברת נהדרת עבור בעיית הפליטים // צילום: Gettyimages 

כמו כן, נשיא התאחדות המשקולות, תמאש אז'אן ההונגרי, הוא גם חבר מועצת WADA, סוכנות המלחמה בסמים, שהמליצה על הרחקה גורפת של הרוסים. 

ענף המשקולות הוא ענף עם מסורת רוסית חזקה - למרות שרוסיה קצת נפלה מגדולתה ועל פי התחזיות, היתה מועמדת ללא יותר ממדליות הארד בין הגברים. התקווה העיקרית של הרוסים לזהב היתה טטיאנה קשירינה - ארבע פעמים אלופת עולם במשקל כבד. אבל מה באמת אפשר לומר כשקשירינה נתפסה משתמשת בסמים כבר בגיל 15?

בלגיה תשמח לאמץ

על יוסרה מרדיני כתב כאן עדי רובינשטיין לפני כחודש. סיפור שקשה להישאר אדיש אליו - פליטה סורית־נוצרייה שבמסגרת מסע התלאות מסכן החיים שלה לגרמניה גררה סירת פליטים שלוש שעות במי הים התיכון. 

היא תתחרה במסגרת נבחרת הפליטים האולימפית ועד אז היא זוכה לאימון מקצועני מאוד בגרמניה. 

כשהתנועה האולימפית החליטה להקים את נבחרת הפליטים כדי לעורר מודעות, לא היתה יכולה להיות מועמדת טובה ממרדיני - עם אנגלית רהוטה וכן גם יופי חיצוני שתמיד מסייע לסיפור טוב - היא דוברת נהדרת עבור בעיית הפליטים. סיפורה כבר הופיע מאז בעשרות מדינות.

אבל הנה משהו על יחסי ציבור. מעשרת הספורטאים במשלחת הפליטים, תשעה כלל לא עומדים בקריטריון האולימפי - יונאס קינדה, פליט מאתיופיה שיתחרה במרתון הוא היוצא מהכלל. 

למרות זאת, לנבחרת הפליטים היתה אמורה להיות מתחרה אחת חזקה למדי - לוחמת הטקוואנדו האיראנית, רחלה אסמאני, בעלת מדליית כסף ממשחקי אסיה ב־2010. 

אסמאני מביאה איתה סיפור קצת מוזר. איראן, על כל מגרעותיה, אינה מדינה עם בעיית פליטים. זוהי לא מדינה בהתמוטטות פנימית או מלחמת אזרחים והיא גם מעצמה ספורטיבית - שמונה מדליות בלונדון - והישגיה של אסמאני מעידים שבאיראן, למרות שלטון שיעי תקיף, מתקיים ספורט נשים ברמה טובה. 

איראן כמובן אינה מתלהבת להיות בין המדינות שספורטאיה יתחרו כפליטים, ואם אסמאני נחשבת פליטה, המושג "פליט" יכול להיות קביל לאלפי ספורטאים אחרים. 

בסופו של דבר בלגיה הסכימה לאמץ את הספורטאית ודי מהר התברר למה, כשאסמאני זכתה במדליית כסף באליפות אירופה. היא תייצג את בלגיה בריו, והאיראנים ייאלצו להסתפק במי שנשארו במדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו