שוב על דוכן העדים: יומה השני של החקירה הנגדית נגד החייל היורה מחברון אלאור אזריה נפתחה הבוקר בבית הדין הצבאי ביפו. בתור התחלה אימת התובע הצבאי, סאל" (מיל') נדב ויסמן, את אזריה עם דברים שאמר בחקירתו במצ"ח אודות הצעקות ששמע בשטח. אזריה טען אז כי שמע את אחד האזרחים צועק: "תיזהרו, יש עליו מטען". אזריה לא ידע להגיד לתובע בעדותו מי אותו אדם שצעק את הקריאה, ואף לא מה לבש באותה עת. "הייתי מרוכז במחבל, אני יכול להגיד לך מה הוא לבש", ענה אזריה לתובע.
ויסמן הקרין מספר סרטונים על פיהם לא נשמעה הצעקה הזו בשטח לפני שאזריה ירה במחבל.
התובע האשים את אזריה כי החליט לירות במחבל שתי דקות לפני שירה בו. אזריה הכחיש ואמר: "בשטח אני לא מסתכל על שניות. אין זמן לזה. לא החלטתי שאני הולך לירות במחבל שתי דקות לפני כן. תוך כדי האירועים הנקודות מתחברות, אתה מבין את הסכנה, מזהה אותה ומבצע".
צוות התביעה // צילום: גדעון מרקוביץ'
ויסמן המשיך, הקשה על אזריה ושאל: "אם טענתך לתחושת סכנה הייתה אמיתית וכנה, היית יודע להצביע על הנקודה בה נפל לך האסימון היא ההוכחה שאתה לא ירית בגלל תחושת סכנה אלא מסיבות אחרות". החייל ענה לו שהוא "מדבר כאילו יש לך ניסיון, לא עמדת בסיטואציה כזו. אני אומר לך שאני לא יכול להצביע לך על נקודת זמן בשטח".
בהמשך, שאל ויסמן את אזריה אודות טענתו כאילו המעיל של המחבל עורר את חשדו של אזריה: "הטמפרטורה באותו יום הייתה בין 17 ל-19 מעלות, אתה חולק על זה?", ואזריה עונה: "הסברתי את החששות שלי לפני הירי, אחד מהם זה המחבל שלבוש במעיל מנופח ביום חם". ויסמן מעמת אותו פעם נוספת עם הגרסה שמסר במצ"ח: "איך מטמפרטורה של 17 מעלות אתה הגעת במצ"ח לטמפרטורה של 30 מעלות? גם הטענה הזו שלך הייתה טענת שקר". אזריה ענה לו כי "אתה לא יכול להגיד לי מה אני מרגיש, רק אני יודע מה אני מרגיש, באותו היום היה חם, ההרגשה שלי הייתה של 30 מעלות, עדים נוספים אמרו שהיה יום חם".
התובע לא הירפה, ואזריה השיב: "אני יכול להגיד לך שזה לא נכון שהחלטתי לירות שתי דקות לפני שיריתי. כי אם כן הייתי יורה באותו רגע. אני אומר שכל הנקודות התחברו - יום שמש, עדלאידע, סכין ליד היד, כשאתה מזהה שהמחבל מזיז את הידיים שלו, אתה מקבל את ההחלטה".
אלאור אזריה וח"כ אורן חזן בבית הדין הצבאי, הבוקר // צילום: גדעון מרקוביץ'
התובע שאל את אזריה אם לאור עדויותיהם של המח"ט והמ"פ, הוא את העובדה שבאופן אובייקטיבי הלבוש של המחבל לא היה חריג. "אותי לא תדרכו בעניין של הלבוש. הלבוש של המחבל נראה לי חריג", ענה אזריה,
"לא חשבת לשאול את המ"פ או את אבני או מישהו אחר אם הלבוש נראה חריג? של המחבל שבו ירית בראש?", שאל התובע. "בזירת אירוע זה לא דבר שאתה חושב עליו. בשטח זה שונה, ועניין של שניות. שנייה אחת אתה חי, בשנייה אחרת אתה יכול להיות מת", ענה החייל.
אזריה נשאל כיצד ייתכן שכל כך הרבה טעויות נפלו בתיאורו את המקרה במצ"ח. אזריה הסביר שוב כי יש הבדל בין מה שראה בסרטונים שהוצגו לו לאחר התקרית, לבין מה שחווה בזמן אמת: "תוך כדי השתלשלות האירועים, פעלתי תוך שבריר שנייה".
.jpeg)
השר לשעבר אלי ישי הגיע לתמוך במשפחת החייל // צילום: גדעון מרקוביץ'
"אם זה היה מנקמה הייתי יורה מטווח אפס"
בהמשך שאל אותו התובע אם הבין שהירי בסבירות גבוהה יהרוג את המחבל והתכוון לכך. "הכוונה שלי הייתה לנטרל אותו, לנטרל את הסכנה. זו הייתה המטרה היחידה שלי בשטח. בשטח אין זמן לחשוב. אם היה לי זמן לחשוב ויכולתי לנטרל בלי ירי, הייתי עושה את זה... התכוונתי לנטרל אותו על מנת להציל חיים".
"אתה לא יכול להצביע על רגע שאתה נדרך או מבין את הסכנה, משום שלא ירית מתחושת סכנה", טען התובע. "זו דעתך, אתה מסתמך על סרטונים. לא היית בשטח. אם הייתי עושה זאת מסיבות אישיות הייתי מתקרב מטווח אפס למחבל ויורה בו בראש. אם זה היה מתוך נקמה הייתי נוקם במחבל. הייתי מתקרב אליו בזווית אפס ויורה לו כדור אחד בראש".
בעדות ציין אזריה כי במהלך החקירות ומסירת העדות מצבו הנפשי לא טוב.
התובע: "סתירה בלתי ניתנת לגישור בין הגרסה שלך לעובדות"
בהמשך נשאל אזריה על הסיבות בגללן אמר שמספר מוסרי עדות, בכללם המ"פ והמג"ד שלו, מסרו עדות שקר לדבריו. אזריה אמר כי הוא "לא אחראי למה שאחרים אומרים", ולכן לא יכול לענות על השאלות אלא רק להעריך.
ויסמן שאל את אזריה: "למה אתה מחליט להתערב ולנהל את הזירה במקומו של המ"פ?". אזריה ענה: "ברגע שאתה מזהה סכנה מיידית וממשית, צריך לפעול על מנת לנטרל כדי להציל חיים כדי שאף אחד לא ייפגע".
התובע המשיך: "יש סתירה בלתי ניתנת לגישור בין הגרסה שלך לסיבה בגללה ירית במחבל לבין העובדה שלאחר הניטרול, לאחר הירי בראשו של המחבל, שלפי התודעה הנטענת שלך על המחבל יש מטען, וחברים שלך מתקרבים למטען ויכולים חלילה לסיים את חייהם ואתה לא עושה כלום! שום תנועה, שום מילת התרעה, 'תיזהרו'. אני נותן לך הזדמנות אחרונה להסביר עצמך".
"הייתי בסערת רגשות, מבולבל, בהלם, ככל הנראה לא הצלחתי באותו זמן להגיד משהו, להוציא מילים מהפה. מבחינתי אמרתי הכול למ"פ", ענה אזריה.
לשאלת התובע "איך אתה מסביר את העובדה שתום (המ"פ) אמר גם למג"ד וגם למח"ט בשתי הזדמנויות שונות בבוקר האירוע שאתה אמרת לו שירית במחבל כי הוא מחבל והוא צריך למות?", ענה אזריה: "בנוגע למשפט הזה, אני די בטוח שלא אמרתי אותו... למה הוא אומר ככה? אתה יכול לשאול אותו. גם אם אמרתי את המשפט הזה, זה חלקי. אם אמרתי התכוונתי שהמחבל מהווה סכנה לאזרחים".
התובע טען: "אתה מצטייר בעיניי כמישהו שלא מהסס לדבר ואומר מה שהוא רוצה. אם אתה טוען שבסוף מרץ היית בהלם ומבולבל, איך לא דרשת שתקבל טיפול נפשי? הטענות שלך שמנסות להצדיק בעיות כאלה ואחרות שאני מציג בפניך, כהלם ובלבול, לא מתיישבות עם התנהגותך בפועל ועם האופן שבו אתה מתבטא כבר שלושה ימים". אזריה ענה: "אלה תובנות שלך. אני מזכיר לך ששללו ממני את האפשרות לדבר עם בני משפחתי. יש לי סיוטים בלילה, אני רואה גופות. ביקשתי לראות קב"ן בגלל שאני מרגיש חנוק".
חקירת הסנגורים - אזריה: "אם המחבל לא היה מהווה סכנה, לא הייתי יורה"
עורך הדין אייל בסרגליק, סנגורו של החייל, שאל: "האם הראו לך בחקירה במצ"ח את הסרטונים שהראו לך פה בבית הדין". אזריה השיב: "לא". בסרגליק הוסיף ושאל את אזריה "אם המחבל מנוטרל ולא מהווה סכנה, הייתה יורה?". אזריה השיב בשנית: "לא".
בסרגליק המשיך ושאל את אזריה לגבי דרכי ההתמודדות שלו אל מול תרחיש נוסף: "מחבל פצוע שלא מהווה איום - מה היית עושה?". אזריה ענה: "מתוקף תפקידי הייתי חובש גם".
בסרגליק שאל: "סיפרת שעשית מידי פעם מעצרים. המעצרים היו גם של ערבים. נשארת עם חלקם לבד?". אזריה ענה שכן. הסנגור שאל: "היו אזוקים?". אזריה השיב: "חלקם". עורך הדין שאל את אזריה האם ירה במישהו מהם. החייל ענה: "לא".
בסרגליק הוסיף ושאל האם אנשים בזירה היו שאננים. החייל ענה: "השאננות, כמו שאמרתי, זה של מי שבזמן אמת ראיתי אותו בעיניים שלי. לגבי האנשים שצועקים יכול להיות שגם". בסרגליק שאל: "מה עשו הצעקות באירוע מבחינת הפרספקטיבה שלך, לך?". אזריה השיב כי "חלק מהסימנים, כמו שציינתי לפני כן, לאותה סכנה מיידית וממשית. זה עוד יותר מגביר לך את התחושה של הסכנה".
הסנגור של אזריה, אילן כץ, אמר לאזריה: "התובע שאל אותך לגבי הזמנים בסרטון שהיו. ואמר לך שהצעקות נשמעו שתי דקות לפני הירי. ואתה אמרת בעדות שלך שברירי שנייה, שניות. ואני לא הבנתי איך אתה מיישב בין שתי דקות לשנייה". אזריה ענה: "בשטח לא הייתי עם סטופר וטיימר. אין לי מושג. בשטח בהתייחס לשברירי שניות, התובע מתבסס על סרטון". כץ: "אני מחדד, לא סטופר ולא טיימר, על השעון הסתכלת?". אזריה השיב: "לא".
שאלות השופטים - אזריה: "אני מזהה שהמחבל זז, המעיל נפוח"
השופט, סא"ל ירון סיטבון, שאל את אזריה: "אנחנו המפקדים בודקים דברים גם באמצעות סרטון, כדי להפיק לקחים וללמוד על הדברים. דרך הסרטון, תסביר לי מתי התחבר לך והחלטת שאתה יורה במחבל?". השופט המשיך בשאלתו: "יש פה הרבה דברים לטובתך. היה פיגוע. חשוב לי להגיע לחקר האמת. אתה מגיע אחרי פיגוע, לשטח. מגיע לאופיר, שאלה ראשונה לפני הסרטון. מי מטפל ראשון באופיר?".
אלאור אזריה ענה לשופט כי היה על אופיר כבר ת.א (תחבושת אישית). אני חושב שהיה אזרח, אם אני לא טועה גם חייל נוסף, כנראה שזו התחבושת שלו, שהייתה מונחת על הפצע, אבל הוא לא היה חבוש לגמרי. אזריה הוסיף: "תום (המ"פ) אמר לי תתחיל לטפל באופיר". השופט ווידא: "לא היית הראשון, התחילו כבר לטפל בו". אזריה השיב: "היה שם מישהו".
סיטבון שאל: "הנושא של הפצוע בשטח נכנס לך לראש, המחבלים שם. עכשיו תנסה לעבור על הסרטון". השופט עצר את הסרטון ושאל מה היה עד אותו קטע בסרטון.
אזריה סיפר כי שמע צעקות, "אני מזהה על המחבל שהוא זז. התחיל גם תוך כדי, קשה לי להסביר נקודה מדויקת בסרטון על ההתרעה. אני מזהה גם את המעיל הנפוח, היה יום חם. וההתרעה, שוב קשה לי לתת נקודת זמן מדויקת מתי ההתרעה נכנסה לי לראש".
אותה ההרתעה שאזריה מדבר עליה היא אחד התדריכים בהם, לטענתו של אזריה, השתתף החייל כחלק מהיותו חובש בחולית הפיקוד של מפקד הפלוגה, בה מפקד בכיר סיפר כי יש סכנה של "פיגוע איכות" בחברון.
השופט - "ככה לימדו אותך לירות באימונים?" - אזריה: "כן"
השופט המשיך: "מה התווסף לך, מה היה חסר לך, מהשלב הזה שאתה מאוד קרוב למחבל ויכול לתת לו כדור מאוד קרוב". אזריה: "כאן, ככל הנראה, לפי הסרטון אני מבין את הסכנה לאור כל הסימנים שהיו לי באירוע ואני מבין שזו סכנה מיידית וממשית". השופט שאל: "מה זה כאן?". אזריה השיב: "קצת קשה להתייחס בדיוק מתי. ההערכה שלי לפי הסרטון זה אולי ברגע שאני מעיף את הקסדה למ'. קשה לי להגיד".
סיטבון השופט שאל: "עשית מה שעשית באימונים? מה שעשית במטווח?". אזריה ענה: "כן".
השופט שאל: "למה עושים את האימונים האלה? האם זה כדי להוציא כדור מהר?". אזריה ענה: "יכול להיות". השופט ביקש מאזריה להדגים לו פיזית איך הוא אמור לירות אם יש לו נשק ביד. אזריה חייך והדגים. השופט: "מה לימדו אותך? לדרוך ב-60 מעלות ולירות?". אזריה ענה: "כן". השופט שאל: "עשית הכל אוטומטית?". אזריה השיב בחיוב.
השופט שאל אם הקצב של הוצאת הכדור זהה לזה של הוצאת כדור באימונים, והחייל השיב: "יכול להיות, לכל חייל יש את היכולת שלו. אני גם בפעולה אינסטינקטיבית, הייתי יורה את הכדור הראשון טיפה יותר לאט ואחרי זה כמו אוטומט".
השופט סיטבון שאל את אזריה מה הם הוראות הפתיחה באש לגבי מחבל ששוכב על הרצפה עם סכין ביד. אזריה השיב: "אני מעריך שהייתי חושב אולי לבעוט לו (בסכין), או לירות לו ביד".
השופט שאל: "מתי המ"פ אומר לך 'שיישאר בינינו'? האם זה קורה מייד אחרי הירי? או בסיטואציה אחרת". אזריה סיפר: "ברגע שבאנו לעלות למוצב".
השופט סטיבון שאל: "כשעליתם למוצב זה אחרי שהמ"פ כבר דיווח למג"ד והמג"ד דיבר איתך?". אזריה: "בזמן הזה לא". בזמן המג"ד עוד לא דיבר עם החייל.
נשיאת ביה"ד, מאיה הלר פנתה לחייל ושאלה: "אנחנו שמענו שאבא שלך התקשר למג"ד כי אתה מתלונן על קשיים שלך. האם פנית לפני למ"פ?". אזריה השיב: "לא דיברתי עם המ"פ או הסמ"פ כי לא יכלתי לדבר, ההורים שלי הרגישו את זה".
הלר הוסיפה: "שמענו שהמ"פ העריך אותך מאוד, הומלצת למצטיין. עד לאותו אירוע, מבחינת מה ששידרו לך, מה שהמ"פ שידר לך, הוא העריך את התפקוד שלך, המליץ שתהיה חופ"ל". החייל אזריה השיב: "אחרי כל המשימות וכל מה שנותנים לי לעשות, דברים שאני לא צריך, שלא היה עם החופ"ל הקודם, יש לי בעיה עם זה שלא בא ועזר לי". השופטת הוסיפה: "לא התלוננת בפניו על קושי. הוא נתן לך אחריות כי סמך עליך".
השופטת הוסיפה: "חזרת בחקירה ראשית על זה שהצלת את חברים שלך. כששואלים אותך למה ירית, למה אתה לא אומר מייד למ"פ, בלי להסתבך במילים גבוהות, הצלתי אותם". אזריה השיב: "בשטח, מה שהיה לי בראש, היה לי חשש מיידי מסכין וממטען.
הלר הקשתה: "למה אתה לא אומר למ"פ במילים פשוטות - הצלתי אתכם?". אזריה השיב: "באותו זמן הייתי בהלם וחששות. מה שהצלחתי להגיד זה מה שאמרתי".
השופטת הלר שאלה: "אתה חש סכנה אמיתית לך ולאנשים שסביבך. וכל הנקודות מתחברות אתה אומר, אתה מחליט לירות ויורה. מנטרל את המחבל. כלומר, מה שרצית שיקרה, מסיבה הכי מוצדקת, אכן קרה. למה התגובה המיידית שלך היא הלם ובלבול, לטענתך?". אזריה השיב: "זה אירוע ראשון שלי. זה היה פצוע אמת ראשון שלי. זה לא דימום של סתם שריטה, אלא דימום מאסיבי. וחוץ מזה שאני יורה פעם ראשונה לעבר בן אדם, מחבל, אבל בן אדם".
השופטת שאלה מדוע המג"ד אמר מה שאמר, ואזריה השיב: "אני יכול רק להעריך, אולי שמע חצאי מילים מהמ"פ." הלר קטעה את אזריה באמצע התשובה, ושאלה: "על מה המג"ד צריך לכסת"ח את עצמו?".
אזריה השיב: "ההערכה שלי שהוא מבין גם כנראה את הטעות שלו שהוא עושה תוך כדי השיחה איתי וצריך לקבל תפקיד בבה"ד 1". הלר הוסיפה: "איזו טעות?". אזריה השיב: "על איך שהוא לא הקשיב על מה שאמרתי לו בשטח גם כשהוא דיבר איתי. ובגלל זה יכול להיות שהוא מפחד על התפקיד שלו כמג"ד בבה"ד 1".
הלר המשיכה: "אמרת שבבוקר האירוע ישנת שינה קלה. רק לוודא, לא התעוררת מהיריות, אלא מזה שהעירו אותך?". אזריה השיב בחיוב וענה: "מההקפצה קמתי על הרגליים".
השופטת: "הירי יכל לסכן אחרים", אזריה: "בשטח ההחלטות הן תוך שניות"
הלר שאלה: "הקסדה לא הייתה אצלך בזמן הטיפול בפצוע בדקות שלפני הירי. למה הלכת לקחת אותה, ואיך זה שאם כל הנקודות התחברו לך לסכנת חיים היה חשוב לך לתת את הקסדה לחברך?".
אזריה השיב: "קשה לי להצביע מתי הייתה סכנת חיים מיידית וממשית. להערכתי, אחרי שמסרתי את הקסדה לחייל ת'".
השופטת הלר התעכבה בסרטון על פינוי גופת המחבל בו נראה אזריה רגוע ליד הגופה ולוחץ יד לברוך מרזל. אזריה הגיב: "בשטח בזמן אמת אני לא זוכר שיחה עם מרזל ועם עופר אוחנה. אולי זה קרה לפי הסרטון".
הלר אמרה: "הבחירה שלך לירות מהמקום שירית יכולה לסכן אחרים למקרה ולא תפגע". אזריה טען: "בשטח ההחלטות הן תוך שניות". הלר שאלה: "לפי מה שאתה אומר, יכלת לפספס את המחבל ולפגוע בבית החזה ולהפעיל המטען". אזריה הגיב: "בשטח אין זמן, הכל שברירי זמן".
השופט סא"ל כרמל וואהבי תהה: "המ"פ היה שם. ירית באופן שיכלת לפספס". אזריה השיב: "המטרה שלי הייתה לנטרל הסכנה".
השוט ווהבי הוסיף: "הנתונים שהובילו אותך לירות היו לך בראש מוקדם יותר: ההתרעה לפיגוע משולב, העדלידע באותו היום, הביגוד החם, צעקות "הממולכד", הפיגוע עצמו, הסכין שליד המחבל והידיעה על האמירה שהמחבל זז. כל אלה היו בידיעתך בשלב מוקדם יותר. למה לא ירית מוקדם יותר?".
אזריה: "ברגע שהבנתי שהסכנה מיידית וממשית פעלתי". ווהבי הוסיף: "לטענת התובע פרק הזמן בין הנתונים הנ"ל עד לירי היה שתי דקות ולא שברירי שניות. זה זמן לא מבוטל". אזריה ענה: "פעלתי שהבנתי את הסכנה". ווהבי הוסיף ושאל: "אנו באמת מנסים להבין מה עבר לך בראש. למה לא ירית קודם?". אזריה הגיב שהוא לא יודע למה לא ירה לפני".
ווהבי: "איך הרגשת מיד אחרי ביצוע הירי?". אזריה ענה: "בהלם ובסערת רגשות".
השופט ווהבי התעקש: "מה שמטריד אותי זה העמדה שלך לאורך כל העדות שלך בנוגע לסרטון. זו הזדמנות מצוינת עבורך להציג לנו בדיוק את האופן שאתה תפסת את האירוע".
אזריה ענה: "בשטח, זה כל הלחץ כל הבלאגן זה כמו מלחמה. בשטח הידיים שלך עם דם. אתה מסתכל עכשיו עם סרטון אין לך הסבר כמו שאין לך כל מיני דברים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו