ביום בהיר הדרך מלב תל אביב לקיבוץ יחיעם בגליל המערבי יכולה לקחת שעתיים. יצאנו לדרך ביום בהיר, ואת זמן הנסיעה ניצלנו לדיבורים ולמחשבות על ההבדלים בין האוויר הדחוס של העיר לשמיים הפתוחים של כביש החוף, על הצורך להתפרנס ממה שאוהבים ולאהוב את מה שמתפרנסים ממנו ועל כל מיני החלטות שקיבלנו בעבר. החלטות שאלמלא חלק מהן, כנראה לא היינו נוסעים יחד לצפון לשתות את הבירה של אסף לביא במקום שבו הוא מבשל אותה. הגענו ליחיעם בשעת צהריים מוקדמת. ממגרש החניה יכולנו להתבונן שעות במפרץ חיפה, שהעננים האפורים של סוף הסתיו צבעו בגוונים של כסף, אבל לאסף, ליותם ולעומרי היו תוכניות אחרות. יום העבודה שלהם התחיל בחמש לפנות בוקר, ומבחינתם הגיע הזמן לאכול. מינואר השנה, הם אומרים, המועד שבו נחתם הסכם ההפצה בין מלכה ובין חברת הכרם, צריך לבשל, להתסיס, לבקבק ולארוז הרבה יותר בירה מבעבר. נסענו בשיירה לתרשיחא, ושם במסעדת חומוס שמעתי מאסף איך הכל התחיל. אני מודה. ציפיתי לשמוע את הסיפור הרגיל על אהבה גדולה לבירה שהתחילה בטיול בחו"ל, אבל אסף הוא מבשל מזן אחר, שהחליט לעשות בירה מסיבות אחרות. בשנת 2006, הוא מספר, אחרי ששירת כטייס בחיל האוויר, גר בלונדון בימים העליזים של בועת ההיי-טק, והיה שותף בכמה ברים תל-אביביים מצליחים, הוא החליט לעזוב את העיר המקומטת ולעבור עם המשפחה ליישוב כליל כדי לנסות דרך חיים אחרת. לא היתה לו כוונה מוקדמת לעשות בירה, אבל בישראל החלה כבר לבעבע סצנת בירות הבוטיק ואסף, שהיה צריך למצוא מקור פרנסה, חשב שיהיה מעניין וכלכלי להיות חלק ממנה. הוא השיג מתכונים וציוד בסיסי, ולאחר לא מעט ניסויים, טעויות, טעימות בקרב הגברים של כליל ואלפי ליטרים שנשפכו לביוב, קיבץ צוות של טועמים מקצועיים שעזרו לו להתקבע על שלושה סוגי בירה, כולם ממשפחת האייל, שאותם הוא מבשל עד היום. "לאגר הרבה יותר קשה ויקר לעשות", הוא מנמק, "והן גם בירות פחות מעניינות". מלכה יצאה לדרך עם מערכת בישול של 200 ליטרים, מערך שיווק של אדם אחד וטנדר, לוגו שצויר ביד ובירה, שמצאה חן בעיני לא מעט אנשים. אפשר להבין את זה. הבירות של מלכה, ללא יוצא מן הכלל, הן ידידותיות ונעימות למשתמש. אסף לא ניסה להתחכם, להיות קיצוני, או לבטא איזה צורך יצירתי, אלא פשוט לעשות בירה טובה. כשחזרנו מהארוחה, עשינו סיבוב קצר במבנה שחולקת מבשלת מלכה עם יקב עבייה, מבנה ששימש בעבר לייצור של טבק. מערכת הבישול החדשה של המבשלה יוצרה בגרמניה, והיא מסוגלת להתמודד עם 2,000 ליטרים בכל בישול. התסיסה מתבצעת במיכלים אוסטריים בני 14, ששימשו את הברוהאוס, מבשלת הבירה התל-אביבית, ולדברי אסף, הם עדיין עושים עבודה טובה. ישבנו על המרפסת הסגורה. תנורי נפט הפיצו חום נעים, וטעמנו שלוש מתוך ארבע המלכות. הרביעית, בירת חיטה שהושקה ממש לאחרונה, לא היתה מלהיבה וכעת היא עוברת סידרת שיפורים. אני קצת מקנא באנשים כמו אסף, שהצליחו להחליט להתפרנס ממה שהם אוהבים, מצד אחר, אם אני יכול להרשות לעצמי ימים כאלה בגליל, כנראה החלטתי לא רע בעצמי.
