"לא אוהבת ששורקים בוז למירי רגב"

מי שיעיף מבט בקורות חייה של ח"כ איילת נחמיאס־ורבין (המחנה הציוני) ימצא היסטוריה משפחתית מעניינת מאוד. סבה וסבתה מצד אביה, רשל ומאיר נחמיאס, עלו ארצה מסלוניקי שביוון ב־1933, וכמו סלוניקאים רבים אחרים התיישבו בשכונת שפירא בתל אביב. לידם התגוררו סבו וסבתו של השר אופיר אקוניס, אף הם עולים מסלוניקי.

אמה נחמה, לעומת זאת, היא ממוצא אשכנזי - בתה של שרה שטרן, הבעלים של "קפה תמר" המיתולוגי בתל אביב, ונצר לאחת המשפחות שייסדו את מושב נהלל. בעלה, אברהם שטרן, גדל בצפת במשפחה חסידית שהגיעה לארץ ב־1777, והיה חבר באצ"ל ולפני כן בגדוד הרכבות בצבא הבריטי. רעייתו היתה נהגת משאית, והם נפגשו ליד קהיר והתחתנו בנהלל. קיבוץגלויות אמיתי.

אולי זו הסיבה שנחמיאס־ורבין חייכה כששאלתי אותה מה דעתה על ההתבטאויות הקשות של גידי אורשר ויאיר גרבוז נגד עדות המזרח. "קל לי להשיב על כך, כי אני חצי אשכנזייה וחצי ספרדייה", אמרה, "יש ח"כים שאני מדברת איתם יידיש, ויש כאלה שאני משוחחת אתם בספניולית. הדברים שכתב אורשר ממש מבעיתים. לדעתי יש עדיין גזענות בארץ, ומי שאומר שהיא נעלמה מתעלם מהמציאות".

מה דעתך על התנהלותה של מירי רגב כשרת התרבות?

"רגב היא אישה נבונה, שנוגעת בהתבטאויותיה במקומות מכאיבים מאוד. היא עושה דברים חשובים, אבל בדרך שבה היא מציגה את הדברים היא מחמיצה אותם - במקום שהעשייה שלה תהיה חזות הכל, דווקא ההתבטאויות שלה מקבלות את ההבלטה וזה חבל. מותר לדבר על דברים שכואבים, אבל השאלה היא איך אומרים אותם. אילו גידי אורשר היה מנסח את דבריו אחרת הם היו מקבלים יותר קשב, אבל ברגע שייחד אותם למזוזות ולקמעות הוא עורר כעסים וזעם. סבתא שלי שרה שטרן היתה אשכנזייה חילונית, וראיתי אותה מנשקת מזוזות. כששאלתי אותה למה היא עושה זאת, היא השיבה לי שבמושבים הם הקימו את בתי הכנסת".

"לבדוק חלוקת הכספים"

את חושבת שיש לחלק אחרת את המשאבים בתחום התרבות, ושבמקום להשקיע באופרה ובתיאטראות יש להשקיע בתזמורת האנדלוסית?

"אפשר בהחלט לבדוק מחדש את חלוקת הכספים, ולא צריך להיבהל מכך. אני, באופן אישי, אוהבת גם את האופרה וגם את התזמורת האנדלוסית".

מה דעתך על כך שאמנים ואנשי קולנוע מקבלים את פניה של רגב בשריקות בוז?

"אני לא אוהבת את שריקות הבוז, אבל צריכים לחפש דרך כיצד למתוח את התקציב כך שכולם ייהנו ממנו. אסור לשכוח שהבימה, הקאמרי ובית ליסין היו המנוע ליצירת תרבות בפריפריה".

"הקרב הפנימי מזיק לנו"

מה קורה במפלגת העבודה? יש הרגשה של מלחמת כל בכל. זה נובע מהיעדר מנהיג בעל שיעור קומה?

"אני מכירה את הרצוג הרבה שנים ומקורבת אליו. יש לי גם הערכה לשלי יחימוביץ' ולעמיר פרץ. אני סבורה שההתקוטטות הפנימית במפלגה גורמת לנו נזקים. זו החמצה גדולה. הפסקנו להאמין בעצמנו, וקראנו לאנשים מבחוץ להצטרף אלינו. אני רואה אנשי ליכוד בגילי שהם כבר שנים שרים בממשלה. אצלנו אנשים מתקשים מאוד זה עשור וחצי לצמוח מלמטה ולטפס להנהגה".

יש להרצוג היכולות והכישורים להוביל את מפלגת העבודה לניצחון בבחירות ולהנהיג את המדינה?

"אם יש או אין לו את זה, זו שאלת מפתח. אף שאומרים שהרצוג נטול כריזמה, בבחירות הוא הצליח להביא למחנה הציוני 24 מנדטים. אני מאמינה שיש לו כישורים עודפים, שלא כל אחד בציבור יכול לראות".

האם המחנה הציוני מתפקד כראוי כסיעה האופוזיציונית הגדולה ביותר?

"יש לנו סיעה עם כוח, שלא תמיד מתנהלת בצורה אחידה. אנחנו מובילים את הנושא החברתי בכנסת, אבל משום מה המסר שלנו לא נספג. בדרך כלל אנחנו פועלים כסיעה מגובשת ויש לנו משמעת, אבל יש הצעות חוק מסוימות שבהן מעניקים לח"כים חופש הצבעה וזה דבר יפה בעיניי".

בשבועות הקרובים עומדת להתכנס ועידת המפלגה. האם שלי יחימוביץ', עמיר פרץ ואראל מרגלית מסוגלים לרשת את הרצוג?

"אני לא יודעת לייצר לך תרשים זרימה לגבי מה שצפוי להיות. אני סבורה שפריימריז, בעת הזו, יהיו בעייתיים מאוד".

ועדת האתיקה תתכנס מחר לדון בעניינה של ח"כ חנין זועבי. האם לדעתך עליה להרחיק אותה מהכנסת לחודשים ארוכים?

"לפתח הוועדה מונחת החלטה קשה מאוד. אני מצטערת שלא יצאנו כאיש אחד מהמליאה בזמן שהיא עמדה על הדוכן וקראה לחיילי צה"ל רוצחים. זועבי גורמת נזק דרמטי לציבור הערבי ולעניין הפלשתיני. אנחנו צריכים לצאת מהמליאה כשהיא נואמת, ושהיא תדבר אל הקיר".

לאחרונה העניק לך המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר. ההחלטה הפתיעה אותך?

"הופתעתי והתרגשתי מאוד לקבל את אות הפרלמנטר עם ח"כ משה גפני. איני יודעת בדיוק מדוע בחרו דווקא בי; אולי משום שאני מטפלת בהמון נושאים שלא מעניינים את התקשורת, כמו למשל הצורך לחזק את אלמנט הפיקוח של הכנסת. אחד הדברים שמפריעים לי הוא ששרים לא מתקינים תקנות לחוקים. יש יותר מ־100 חוקים שלא התקינו להם תקנות, ועד אז החוקים שאושרו משותקים".

• • •

מתגעגעת לעבודה עם רבין: "חסרה לנו מנהיגות עם חזון"

"יש לי חשש כבד מרצח פוליטי נוסף - בגלל ההסתה"

כשהכירה לראשונה את יצחק רבין היתה איילת נחמיאס־ורבין סטודנטית צעירה, בת 21 בלבד. היא היתה חברה בתא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית והופיעה בסרטון שעסק בשינוי שיטת הממשל. בנימין בן־אליעזר ראה את הסרט ואמר לה ששמעון שבס, שעבד עם רבין, רוצה לפגוש איתה.

יצחק רבין ז"ל //צילום: יעקב סער/לע"מ

"בפגישה הוא הציע לי להצטרף לצוות הקמפיין לקראת ההתמודדות על הנהגת המפלגה מול שמעון פרס. הייתי הפנים הצעירות", היא נזכרת.זו היתה שנה מכוננת בחייה. היא היתה שותפה אז לכל המאבקים הקשים והדם הרע שזרם אז בין שני מנהיגי מפלגת העבודה, פרס ורבין. לאחר שרבין נבחר לראשות הממשלה מונתה לאחראית לפניות הציבור וקידום מעמד האישה, ולאחר מכן שימשה עוזרת ליועץ המשפטי למשרד ראש הממשלה.

היא מודה שרצח רבין השפיע עליה באופן דרמטי. שנה לאחר מכן הוצע לה לעמוד בראש עמותת "שלום חבר", שאירגנה את העצרות בכיכר רבין. "באותה תקופה היו שסעים קשים מאוד בציבור, והרצח עורר הרבה מאוד שאלות חברתיות. אני מקפידה מאז לא להשתמש בפועל 'בגד', ומקפידה להדגיש שאין ראש ממשלה שלנו ושלהם. נתניהו הוא ראש הממשלה שלי, אף שלא בחרתי בו ואנחנו ביריבות פוליטית. יש לי גם חשש כבד מרצח פוליטי נוסף, משום שההסתה, היוצאת לצערי גם מהכנסת, היא מאוד בלתי אחראית".והיא מתגעגעת לדמותו של רבין. "לצערי", היא אומרת, "חסרה לנו היום מנהיגות עם חזון".