במהלך הראיון, בין שהם עומדים כתף אל כתף או יושבים על כוס קפה, שילה אדלר, ניסים בן סימון ואיתן חרמון נראים כגוף אחד.
המצב הזה לא זר להם: כך הם לחמו יחדיו לפני עשר שנים, במלחמת לבנון השנייה; וכך, הם מעריכים בתקווה להתבדות, יהיה גם במלחמה הבאה בצפון.
שלושתם אנשי חטיבת המילואים אלכסנדרוני. אדלר (37) הוא מפקד גדוד 8101 בחטיבה, בן סימון (37) משמש מ"פ באותו גדוד וחרמון (41) היה אחד מחייליהם במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה איבד את רגלו.
את הפגישה ביקשו לקיים באנדרטת החטיבה בלטרון, בשטח פתוח, מול המקום שבו השתתפה החטיבה בקרב עקוב מדם במלחמת השחרור. באותו קרב נפצע גם ראש הממשלה לימים, אריאל שרון.
"המלחמה היתה אירוע מעצים עבורנו כפלוגה". שותים קפה בלטרון // צילום: יהונתן שאול
"כמה שמלחמה היא 'חרבנה', עבורנו כפלוגה זה היה אירוע מעצים", מפתיע אדלר, "כי להיות יחד תחת אש, ולעבוד יחד בשטח, עושה משהו לקשר בין האנשים. נוצר קשר שמכניס תוכן אמיתי למושגים מוכרים בכל יחידה - עבודת צוות, מקצוענות, אחוות חברים. מאז המלחמה התחזק הקשר של כולם עם כולם, והוא נמשך באופן רציף. החברים מהמילואים הם הקבוצה הכי פעילה שלי בווטסאפ".
המג"ד אדלר, שבמהלך המלחמה היה מפקד פלוגת הסיור בגדוד, מתגורר בעלי ומכהן היום כמנכ"ל מועצת יש"ע. למרות הלו"ז העמוס, בכל שנה הוא מוצא זמן לתרום 100 ימי מילואים.
"המורכבות", הוא מפרט, "כוללת את העובדה שבבית יש לי גדוד משלי - שישה ילדים - ויש לי 'אוגדה' בעבודה. אם נוריד שבתות, חגים ואת חודש אוגוסט, נשאר מעט מאוד זמן, אבל האמת היא שהמילואים תמיד נמצאים אצלי בראש: בפגישות, בנסיעות, בכתיבת דואר אלקטרוני וכשאני קם בבוקר. אני תמיד יודע שאני מפקד הגדוד, שהכוחות חייבים להיות כשירים ושהאחריות היא עלי".
"המילואים תמיד אצלי בראש". שילה אדלר // צילום: יהונתן שאול
לשלושתם ברור שגם במלחמה הבאה, בתקווה שלא תפרוץ, הגדוד שוב ייכנס ללבנון. "אנחנו מוכנים לזה. זו הגיזרה שלנו באימונים ובקרב", אומר אדלר, "אנחנו נערכים למלחמה השלישית. אי אפשר אחרת, במיוחד מכיוון שאנחנו בוגרי מלחמת לבנון השנייה, על כל כשליה.
"הצבא של היום מוכן אליה. אף שבתודעה היא תיזכר כמלחמה לא מוצלחת במיוחד, לנו ברור שלאורך זמן הוכח שההרתעה של צה"ל עובדת. אנחנו גם יודעים שהצבא משקיע בתכנונים למלחמה הבאה, אם תיכפה עלינו".
השותף העסקי – הרס"פ
ניסים בן סימון היה מפקד מחלקה 3 בגדוד במהלך המלחמה. היום הוא מפקד על פלוגת הלוגיסטיקה במילואים. הכישורים שמצריך ממנו התפקיד משמשים אותו גם בקריירה האזרחית, כמנהל חברת הקייטרינג בראנץ'.
"הצרה הכי גדולה שלי", מספר בן סימון, תושב תלמי יחיאל שבדרום, "היא שלקחתי שותף שהוא הרס"פ שלי. אין ספק שכאשר אנחנו במילואים התפוקה של העסק פחותה בהרבה, אבל אנחנו מאמינים בדרך, וזה מה שנותן לנו את הכוח".
"מה שעברנו במלחמה ההיא ישפיע על המוכנות היום". ניסים בן סימון // צילום: יהונתן שאול
בדומה לאדלר, גם בן סימון חושב שהפקת הלקחים מ-2006 תבוא לידי ביטוי בעימות הבא בלבנון: "מה שעבר עלינו באותה מלחמה ישפיע על המוכנות שלנו היום. כשאתה מגיע למלחמה, אתה מבין את המשמעות של האימונים. מה שהתאמנת זה מה שאתה מכיר, והציוד שהכנת לשעת חירום זה
הציוד שיש לך. התובנה היא שחייבים להיות מוכנים בכל המישורים. מלחמה יכולה לתפוס אותך בכל רגע נתון, וממצב של רוגע אתה עובר לקרב. ההבנה שאני הפנמתי היא שצריך להיות מוכן, גם נפשית, לכך שבכל שנייה יכולים לקרוא לך למלחמה".
לא מפסיק לרוץ
15 פצועים נספרו בגדוד של אדלר, מתוכם תשעה שלקו ברמות שונות של הלם קרב. אחד הפצועים הוא איתן חרמון, אז רווק בן 31, בוגר לימודי תזונה, ששירת במילואים כמאגיסט בכוח הרתק. הרכב המשוריין שבו נסע, מסוג אכזרית, עלה על מטען בלבנון.
בשל תנאי השטח התעכב פינויו עד שהגיע לבית חולים בנהריה, ובתום 14 שעות ניתוח קטעו הרופאים את כף רגלו. 10 חודשים לאחר מכן נקטעה הרגל עד מתחת לברך, אבל את חרמון, תושב לוד ונשוי פלוס שלושה, זה לא בלם: הוא הרכיב פרוטזה ושב לעסוק בתחביב המרכזי שלו - ריצת מרתון. היום הוא מחזיק בתואר אלוף העולם בריצה לקטועי רגליים.
"בספטמבר אשתתף במרתון ה-14 שלי", הוא אומר בתחושת ניצחון, "היום אני רץ מרתון של 42 ק"מ בשלוש שעות ו-46 שניות, מהירות של כ-14 קמ"ש".
הפציעה לא עצרה אותו. איתן חרמון בריצה // צילום: אפרת אשל
עוד לפני הפציעה, נזכר חרמון, "במרתון תמיד הייתי משקר לעצמי, בקטנה: הנה, יש רק עוד שני קילומטרים וסיימנו. ככה הזמן עובר מהר מאוד. כך היה גם בפינוי שלי מלבנון. צעקתי ושוב ושוב: 'מתי מגיעים?!' והחברים ענו לי, 'עוד רבע שעה אתה בבית חולים'. האמנתי להם, ובסוף זה גם היה נכון".
היום הוא מדריך ספורט, מרצה ומנחה סדנאות באמצעות סיפורו מעורר ההשראה. השם שבחר להרצאה אומר הכל: "מאלונקה למרתון - אין דבר העומד בפני הרצון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו