הרומן המתחדש עם אפריקה

במהלך הטקס לציון 40 שנים למבצע יונתן אתמול באנטבה, לצד התפאורה הקסומה של נופי אוגנדה הירוקים, היה קשה לא להתרגש. היו בטקס הזה כל המרכיבים שגרמו לאורחים מישראל תחושת גאווה, עצב, אופטימיות, שמחה, התרגשות. היה שם הכל. גם מגדל הפיקוח, עם הצלקות שבו, עדות מהלילה ההוא לפני 40 שנה, עמד שם כמו עד.

אבל המגדל לא היה העד היחיד, וזה מה שהפך את הטקס הזה למרגש ביותר. היו שם בקהל הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, ח"כ עמר בר־לב, דורון אלמוג, אורי שגיא, ישי בר, גבי אופיר. כולם היו שם בלילה ההוא. כולם תרמו להצלחת המבצע שהפך למותג - מבצע שכפי שאמר אתמול ראש הממשלה, הגביה את מעמדה של ישראל בעולם והפך סמל של המלחמה בטרור, שישראל היא אחת ממובילותיה. אז, ב־1976, לא תיאר לעצמו העולם כי המלחמה שלנו היא גם המלחמה שלהם.

נוכחים־נפקדים בטקס היו הקורבנות, שיוצגו על ידי הקרובים - עופר, הנכד של דורה בלוך; ושתי האחיות הקסומות של ז'אן ז'אק מימוני, מרלן ומרטין; וכמה היינו רוצים שגם אידה בורוכביץ' ופסקו כהן יהיו כאן איתנו, אבל הם נהרגו באותו לילה ארור מבחינתם. צדקה מרטין מימוני כשסיפרה לי במטוס לאנטבה: "היום הגדול של ישראל היה היום השחור שלנו". היום, 40 שנה אחרי, היא סגרה מעגל. היא חשה גאווה. אח שלה כתוב באחד הפרקים הנפלאים של ישראל.

והיה עוד אדם אחד שכה חסר אתמול: מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל יוני נתניהו, היחיד בכוח המחלץ שנהרג. יוני שהסתער בראש הכוח ולא חזר; יוני, שכפי שאמר הניצול עקיבא לקסר, "הקריב את חייו למעננו".

נתניהו, מלווה ברעייתו שרה, היה נרגש. נרגש מאוד. הוא העריץ את יוני. "בנופלו של יוני חרב עלינו עולמנו. אין יום שאני לא חושב מה היה קורה אילו", אמר נתניהו הנרגש, "אנטבה תמיד נמצאת איתי במחשבותיי, בתודעתי ועמוק בליבי". יצחק רבין, שמעון פרס, מוטה גור, פלד, דן שומרון וכמובן יונתן נתניהו - לכולם חלק עצום בפרק הנפלא הזה.

ומעבר לטקס המרגש, היה גם סיפור נוסף במסע הזה: הרומן המתחדש בין ישראל לאפריקה. "ישראל חוזרת לאפריקה, ואפריקה חוזרת לישראל", אמר נתניהו. מסעות של ראשי מדינה לאפריקה הם נדירים דיים כדי שהמסע של נתניהו יהיה היסטורי.

באפריקה התרגשו מהביקור. מהמיניבוס שהוביל אותנו, העיתונאים, לארמון הנשיאות באנטבה, היה אפשר לראות את ההמון מניף דגלי ישראל. גם שלטים שעליהם הופיעו תמונות של נשיא אוגנדה ושל נשיא ישראל היו שם. אוגנדה גאה בקשר המתחדש.

היתה עוד סיבה לשמחה וגאווה: נאומו של נשיא אוגנדה. יש שיגידו שהוא היה משעשע, אבל הוא היה נאום נוצרי מאוד, המתאר את מה שחשים הנוצרים באפריקה וגם באמריקה - ההצדקה של היהודים על ארץ ישראל. מרוב פעילי BDS שכחנו שיש לנו גם ידידים, והרבה.

דווקא נשיא אפריקני כמו יוורי מוסווני הבהיר אתמול לכל מי שרצה לשמוע כי "ישראל היא לא דרום אפריקה של אז. זה לא אותו דבר". הוא ציין את הקשר העמוק של היהודים למדינה שבה הם חיים. "הכל בתנ"ך", הסביר, "ואמרתי זאת לחבריי הערבים והאיראנים".

ואפרופו חברים, שבעה מנהיגים אפריקנים ממזרח היבשת הגיעו לאנטבה כדי להביע ידידות בפני ראש ממשלת ישראל. אתמול באנטבה היו לנו כל הסיבות להיות הכי גאים בעולם.

שורות אלה נכתבו מארמונו של אידי אמין באנטבה. אתמול בטקס הוא ממש לא היה חסר.