קיץ 1990, פארק המים שפיים.
בכל יום אירח פארק המים הוותיק את עובדיה של חברה ישראלית כזו או אחרת ליום כיף שכלל שמש, נקניקיות - וכמובן "תוכנית אמנותית". בשעה 12:00 בצהריים בדיוק פסעה על גבי מסלול מאולתר שורת דוגמניות מיוזעות (ובהן כותבת שורות אלה), ולצידן דוגמן אחד - מקס לביא. יחד הצגנו את מיטב האופנה הישראלית דאז: חגורות מותניים עבות, כריות כתפיים מגוחכות ואיפור - איך לומר את זה בעדינות - מוגזם קמעה.
יום־יום עשינו דרכנו בוואן ממוזג ומנחם אל פארק המים הקיבוצי, ומקס תמיד היה שם, תרנגול בודד בלול תרנגולות רעשניות. מנומס, אדיב, חרוץ, לא עושה עניין מהעובדה שהמראה החיצוני שלו הביא לו את פרנסתו. תמיד התפעלנו מהעובדה שהוא, אב לארבעה, נראה כמו שהוא נראה.
לפרקים היו נדחסים אל תוך רכב ההסעה גם שני ילדיו הגדולים של מקס, רויטל וניר, אז בני 13 ו־11, בהתאמה, מצטרפים אל אבא לעבודה, ועל הדרך נהנים ממה שלפארק הזה היה להציע. מחכים לו בסבלנות בירכתי הבמה בואכה חדר ההלבשה, לא באמת מתרגשים ממחיאות הכפיים שאבא מקבל עם העלייה למסלול.
ואני זוכרת אותם יפים במיוחד, עם עיניים סגולות־כחולות ענקיות. ילדים טובים וממושמעים שכל הזמן זוכים לתגובות: "וואו, כמה אתם יפים".
קיץ 2016, בית קפה ביהוד.
ניר לביא מתיישב מולי, והעיניים הסגולות־כחולות שלו מחזירות אותי באחת 26 שנה אחורה. "ברור שאני זוכרת אותך, ברור! זה אתה. אני לא מאמינה שזה אתה".
ניר, בנו בן ה־37 של מקס, הלך בדרכו של אביו והפך להיות דוגמן מצליח מאוד שעשה חיל בעיקר בחו"ל - אחרי שמיצה את כל מה שהיה לשוק הישראלי להציע לו. הוא מסוג הדוגמנים האלה שלא נוכחים במיני השקות ופתיחות, לא מחזיקים בבת זוג מאותה תעשייה, לא מוכנים להשתתף בתוכנית ריאליטי כזו או אחרת, ולכן רבים לא מזהים אותם בשמם, למרות שפרצופם ניבט מכל עבר.
כשהחלה לרוץ בטלוויזיה הפרסומת החדשה של המשביר לצרכן בכיכובה של איילת זורר, לא היה לי שמץ של מושג שבן הזוג שלה לקמפיין הזה הוא אותו ילד שקט וסבלני מפארק המים של שנות התשעים. אותו ילד שצבטנו את לחייו ואמרנו לו במתק שפתיים: "אתה גם תהיה דוגמן כשתהיה גדול, נכון?"
יש דוגמניות רבות שהלכו בעקבות אמותיהן הדוגמניות וקיימו את קלישאת התפוח לא נופל רחוק מהעץ. בר רפאלי היא רק אחת מהן. אבל נדמה שהמקרה של ניר לביא, בן־של שהלך בעקבות מקצועו של אביו הדוגמן, הוא נדיר במחוזות ארצנו.
אתה זוכר איך שיגענו אותך בין לבין עם "אתה תהיה דוגמן?"
"ברור שאני זוכר. אני זוכר מצוין את כל התצוגות האלה כשהצטרפנו לאבא. ככה בילינו את הקיץ שלנו, תצוגות עם אבא בבתי מלון, בפארקי מים. ומהרגע שהזיכרונות של הילדות שלי ברורים - בערך מגיל 5 אני זוכר בבירור סיטואציות וריחות ופנים ושמות - אני זוכר בבירור את 'איזה עיניים, איזה עיניים'. הגננת: 'איזה עיניים', הספרית: 'איזה עיניים', השכנה: 'אתה הכי יפה בעולם', וכמובן את 'איזה יפה אתה, אתה תהיה דוגמן כמו אבא' של כל הקולגות שלו".
רק אחרי שסיים את לימודיו בתיכון מקיף ביהוד, השתחרר משירות קרבי בצנחנים שכלל כניסות ללבנון וטייל הלוך ושוב בהודו ("חזרתי משם עם שיער ארוך, כולם קראו לי אז 'ישו'"), החליט ניר לנסות ללכת בדרכי אביו. מהר מאוד הוא מצא את עצמו רץ מאודישן לאודישן בפאריס, מבין את הפוטנציאל הכספי שטמון בגנים שקיבל במתנה.
"אני מאוד רציתי שניר יהיה דוגמן, אבל זה היה ברור שזה יקרה רק אחרי הלימודים והצבא", מתרגש לספר מקס, היום בן 67, נראה צעיר מגילו ועדיין מחזיק בשפת גוף שכולה אומרת "עכשיו הייתי תולה את הז'קט על כתפיי בנונשלנטיות וחוזר אל המסלול".
הוא נשוי לאתי (63), עקרת בית וסבתא במשרה מלאה, אבא של רויטל (40), סמנכ"ל משאבי אנוש ויועצת ארגונית בחברת הייטק, ניר, אנאבל (36), אמא גאה, ולירוי (26), שסיים לימודי הנדסה אזרחית ומתחתן בקרוב. מחצית מהשיחה עימו מוקדשת להעלאת זיכרונות מפעם, טרום עידן הטרנדים, הסטייליסטים, התשלומים בדולרים, כשדוגמנים היו דוגמנים, לא מנחים או שחקנים או מולטי־טאלנטים.
"את זוכרת איך סחבנו על הגב תיקים של כובעים ונעליים משלנו? מי ידע אז מה זה סטייליסט? הכל הבאנו מהבית", מעלה מקס נשכחות, ובעיקר מאוד מאוד גאה בילד שלו.
"בהתחלה הייתי נותן לו טיפים איך לעמוד מול מצלמה, איך ללכת על מסלול, אבל מהר מאוד הוא קלט את העניין, כאילו נולד למקצוע הזה. את מוזמנת לבוא אלי הביתה, יש לי קלסרים שלמים של כל העבודות והקמפיינים של ניר. אני זה שמתעד הכל, שיהיה, לנכדים ולנינים".
מופיע באיטליה. "ג'ניפר לופז בחרה בי לקמפיין ההלבשה התחתונה שעיצבה" // צילום: אי.פי
מגיל 24 ועד 30 עבד ניר ברחבי אירופה: ספרד, פורטוגל וגם יוון וטורקיה, כשהמראה האיטלקי שלו מביא אותו לבסס את מקום מגוריו במילאנו. הוא הוביל קמפיינים ענקיים למותגים כמו קלווין קליין, ג'ורג'יו ארמני, דיזל, גס, ג'יאנפרנקו פרה, הידס על מסלולי ורסאצ'ה והצטלם לקמפיינים עולמיים של וולה ומרקס אנד ספנסר. בין לבין, אחת לחצי שנה הוא היה חוזר לבית הוריו ביהוד ומצטלם לקמפיינים גדולים בארץ. אחד משיאי הקריירה שלו נרשמו כשג'ניפר לופז בחרה בו באופן אישי להובלת קמפיין ההלבשה התחתונה שלה לפני כחמש שנים.
נו, ספר עליה.
"זה היה מאוד מחמיא שמכל הדוגמנים בעולם היא בחרה בי לקמפיין ההלבשה התחתונה שעיצבה. היא ראתה את התמונות שלי וביקשה להיפגש. הגעתי למשרדי המותג והיא היתה שם, יפה ונדירה וחייכנית, לא דיברה איתי ארוכות. כשצילמנו את הקמפיין היא היתה זו שצריכה לאשר כל פריים ופריים. זה היה בערך לפני חמש שנים, אז עידן הסלפי טרם התחיל. חבל".
ועדיין, מעטים בארץ מכירים את השם שלך.
"זה בדיוק זה. הקריירה שלי היתה בינלאומית, הייתי יותר שם מאשר פה. מרוח על שלטי ענק בטיימס סקוור, במטרו, בסאבוויי, אבל אף אחד פה בישראל לא יודע מזה, ואני בסדר גמור עם זה. אם הייתי רוצה שיעשו לי יח"צ בעניין, היו עושים לי יח"צ בעניין, אבל זה לא מאוד עניין אותי.
"זה לא כמו היום, בעידן הפייסבוק והאינסטגרם, שיכולתי לספר מה עשיתי. אני קצת מצטער על העובדה הזו, שאז לא היה פייסבוק ויכולתי לשתף מה עשיתי, איפה הייתי, עם מי ביליתי, את מי פגשתי, איזה היי מטורף זה היה. אני לא בטוח שיש עוד דוגמן ישראלי שעשה את זה".
"אם הייתי יכול לתרגם את החשיפה הפרטית הזו לכסף גדול שיכול לדאוג לעתיד ילדיי, או לארגן לנו את הטיול הגדול לאוסטרליה שאני מפנטז לעשות עם אשתי והילדים, הייתי מוכן לשקול את העניין הזה שוב. אבל ככה סתם בשביל עוד תמונה במדור רכילות? אני לא אוכל להכיל את זה באמת".
על ריאליטי שמעת?
"למכור את נשמתי בשביל כמה עשרות אלפי דולרים ועתיד של יוצא ריאליטי מבולבל ולא בטוח? מבחינתי תודה, אבל לא תודה. זה מאוד פשוט הסיפור הזה, אני לא מעוניין להיות טאלנט. אני הכי טאלנט בבית שלי, עם אשתי והילדים שלי. איתם אני שר, רוקד, עושה שיגועים, בבית שלי אני הכי טאלנט".
בגיל 28 הוא הכיר על החוף באכזיב את מי שתהיה אשתו - שרון הורוביץ, ששיחקה בסידרת הנעורים הישראלית "חלומות נעורים", עברה לעסוק באיפור וכיום היא אשת נדל"ן.
"זה קצת הזוי, סיפור ההיכרות שלי ושל שרון, אבל זה הסיפור לאמיתו. ישבתי בחושה באכזיב, הסתכלתי לשמיים ואמרתי לעצמי, 'אני יודע שמחר בבוקר אני רואה את אשתי'. מרוב שהיתה לי ברורה הידיעה הזו לא ישנתי בלילה. הקטע הוא שלא הייתי שם לבד, הייתי עם ידידה ברזילאית. בבוקר הרגשתי שנועצים בי מבטים בגב, ממש הרגשתי את זה. הסתובבתי, ראיתי אותה, הצלבנו מבטים במשך שניות אחדות, התקרבתי אליה ופשוט נישקתי אותה. ככה זה היה, אמת לאמיתה. לא אמרתי לה כלום, כמו בסרטים, ישר נשיקה צרפתית. כל היום החזקנו ידיים ולא זזנו אחד מהשנייה. דיברנו בלי סוף. למחרת כבר חזרתי הביתה, אבל מייד התקשרתי אליה ואמרתי לה, 'אשתי, בואי אלי'".
והיא באה?
"באה. בדיוק שנתיים אחרי התחתנו. הייתי עוד בגיחות הלוך חזור לצילומים ולתצוגות, ושרון גם גרה איתי תקופה במילאנו, אבל תמיד היה לי ברור שאני מתחתן עם יהודייה וישראלית. החיבור הזה ליהודי שאני מאוד חשוב לי. במהלך השנים שלי במילאנו גרתי בוויה ארזגה, בדרום מילאנו, זה האזור של היהודים. היה שם סופר כשר, בית כנסת. דווקא שם הקפדתי מאוד, כי אתה מרגיש שאתה צריך משהו שיחבר אותך.
"במהלך כל השנים הללו הכרתי נשים מכל העולם. סגנון החיים שלי זימן לי את כל מה שיש לחיים הטובים להציע. כניסות חינמיות למתחמי VIP לכל מועדון אפשרי, ארוחות חינם, דרינקים חינם והמון נשים יפות. ספרדיות, ברזילאיות, ארגנטינאיות, לפי הסדר הזה, אגב, מבחינת היופי והנשיות שלהן, כשאשתי עולה על כולן כמובן.
"אבל מגיע גיל שאתה רוצה כבר להתיישב, אתה מבקש לעצמך את האחת שלך, ולי זה היה ברור שהיא תהיה ישראלית. ישראלית שתשמור איתי על המסורת שחשובה לי, חגים, קידוש בשישי, צום בכיפורים".
עם אבא מקס. "בהתחלה הייתי נותן לו טיפים איך לעמוד מול מצלמה, איך ללכת על מסלול" // צילום: יהושע יוסף
ניר ושרון לביא גרים בתל אביב ומגדלים את סהר בן ה־7 ורונה בת ה־4.
"אני מרוקאי שמגיע ממשפחה מרובת ילדים. אנחנו בדיוק בעיצומה של הדילמה הזו של 'האם להביא עוד ילדים לעולם', כי שניים יחסית להורים שלי זו פדיחת הפדיחות. אני מאוד משתדל להעניק להם זיכרונות וחוויות ילדות טובות, שיזכרו כמה כיף הם עשו עם אבא. אני אבא שחוזר בארבע מהעבודה ואני כל כולי שלהם, אם זה טיולים על האופניים בפארק, פיקניקים ביער בן שמן שאני מאוד אוהב לעשות או מדורה שאנחנו עושים בחצר של הבית שמזכירה לי את הילדות שלי שהיתה, לפני שהמסכים השתלטו לנו על החיים. ילדות של אינדיאני שמשחק ברחוב רוב הזמן ג'ולים וגוגואים".
שלא כמו שאר העוסקים בתעשיית הזוהר, קביעת הראיון עם ניר לביא היתה משימה שלא יכלה לצאת לפועל בשעות הבוקר. "אני יכול רק משעות אחר הצהריים והלאה", הוא סימס לי, מחזק את עובדת היותו עוף מוזר בתעשייה ששעות הבוקר שלה מוקדשות להתאוששות משעות הלילה.
את הבקרים הוא מקדיש לעסק שלו, חברת בנייה שעוסקת גם ביזמות, המוציאה לפועל ומבצעת את כל מה שאדריכלים חולמים ומשרטטים עבור לקוחותיהם, אלה שהפרוטה מצויה בכיסם.
"תמיד הייתי איש של עבודת כפיים, והבנייה מסתדרת לי עם הנטייה שלי לפדנטיות ולאסתטיקה של המרחב. אני יושב מולך כבר שעה ולא באמת מצליח להתרכז בגלל מה שקורה מעלייך ומסביבך. את שמת לב למה שקורה מעלייך ומסביבך?"
אל תלחיץ אותי עכשיו, מה קורה שם?
"את רואה את הפתח של המזגן? הוא לא אטום כמו שצריך, זה מחופף לגמרי. והלבנים על הקיר? הן לא מסודרות בצורה סימטרית, זה מטריד אותי. אני לא יכול להתעלם מעבודה שאין לה פיניש כמו שצריך, זה הורג אותי. אין מצב שדבר כזה קורה בבתים שאני בונה. אני יכול עכשיו להעלות את כל הפגמים שיש במבנה הזה, ותאמיני לי שיש. אבל הנטייה הזו לחפש פגמים מתרחשת רק בכל מה שקשור למקצוע שלי, שם אני פרפקציוניסט נטול פשרות. אני בהחלט לא מחפש פגמים בבני אדם. אני אוהב אדם".
אז רגע, מה בעצם המקצוע שלך? אתה דוגמן או קבלן?
"אחרי שהתחתנתי וחזרתי לגור בארץ היה לי ברור שאני חייב לבנות לעצמי קריירה שהיא יותר יציבה, כי פה בארץ אי אפשר להתפרנס מדוגמנות לאורך זמן. בודדים הדוגמנים, גם בעולם, שעושים כסף גדול מהדוגמנות. עשיתי כסף, ראיתי, קניתי, ביליתי, אבל אין לי דירה לכל ילד, אם את מבינה את כוונתי. שילבתי את הנטייה שלי לאסתטיקה ולמלאכת כפיים, למדתי ניהול פרויקטים ותיווך, והיום אני קבלן בנייה ללא כל ספק. עובד משש בבוקר עד אחר הצהריים ואז אני עם הילדים.
"ב'יולי', הסוכנות שלי לדוגמנות, יודעים: אם יש פרויקטים מעניינים כמו הקמפיין למשביר לצרכן, כאלה ששכרם בצידם, אני אעשה אותם, לטובת טיול בתאילנד עם כל המשפחה או רכב חדש. אם יש פרויקטים מעניינים בגרמניה, אני אטוס לשם. אבל אני ללא ספק קודם כל קבלן.
"בימים שיש לי צילומים לפני או אחרי העבודה בשטח, יש רגעים שאני קצת מתבלבל. רגע אחד כולם סביבי מאפרים אותי, מסרקים אותי, אני לבוש כולי מותגים, אלגנטי, ודנים על כל שערה ושערה אם היא עומדת במקום, הכי אבק כוכבים שמפזרים מעלי.
"ברגע שאחרי אני מחליף לטי־שירט, ג'ינס ונעלי עבודה, מגיע לאתר בנייה שלי ומקבל מנה של אבק משקי המלט שמפוזרים, מהמקדחות ובכלל. זה יכול לרגע לבלבל, רק לרגע, כשאני שואל 'רגע, מה אני, מי אני?'. אבל אז אני חוזר הביתה לאשתי היפה ולילדים והכל מאוד ברור ומוגדר".
בקמפיין המשביר לצרכן. "איילת נגישה וזוהרת" // צילום: שי יחזקאל
אתה סוגר עסקאות גדולות ויושב מול אנשים שבונים את בית חלומותיהם במיליוני שקלים. העובדה שאתה נראה איך שאתה נראה עוזרת לך?
"זה נכון שאין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני, ובמפגש הראשוני העובדה הזו עומדת לזכותי, אבל אז כשאני יושב מול אדריכלים, עם עסקאות מסובכות וחוזים שמנים ומורכבים, אם אני לא אעמוד במבחן התוצאה העיניים היפות שלי לא יעזרו לי. חשוב לי להיות איש מקצוע מהימן, מכבד וישר. אבל אני כן צוחק לעצמי לפעמים כשאני רואה שאנשים מופתעים שאני יודע לדבר.
"בסופו של יום זה אני והאישיות שאני מביא לתוך העבודה שלי, לא משנה אם אני בונה או מצטלם. זו האישיות שאני מביא לתוך הזוגיות שלי, לתוך המשפחה שלי. אם זה רק קנקן ריק מתוכן, זה לא יחזיק כלום".
אבל עם מי קל לך יותר, עם בעלי הבית או בעלות הבית שאתה בונה?
"את רוצה תשובה דיפלומטית או כנה?"
מה נראה לך?
"הכל הולך יותר בקלות כשבעלות הבית מחליטות. זו האמת. וכן, יכול להיות מצב שיפלרטטו איתי, אבל הזוגיות שלי ושל שרון מאוד חזקה וברורה, לשמחתי".
ואז מודיעים לך שקיבלת קמפיין עם איילת זורר. עברת אודישנים מפרכים כדי להיות מוגדר "בן הזוג של איילת זורר"?
"אני כבר מזמן לא עומד בתור לאודישנים. הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד הזה, אני מהדוגמנים הבודדים שסוגרים עוד מעט 40 ויכולים להתאים לה, למרות שהיא מבוגרת ממני בעשור".
היית מודע לכל הבלאגן שהיה עם חברת גולברי?
"בוודאי שהייתי מודע, מי יכול היה לברוח מזה באותם ימים? אני עד היום לא מבין מה היה שם בדיוק, אבל אם סיימו איתה את חוזה ההעסקה בצורה שדווח שסיימו אותו, זה פשוט לא מכבד. את אף אחד מהצדדים".
דיברתם על מה שהיה שם?
"מה פתאום שאדבר איתה על זה? זה לא מנומס ולא ענייני. אני בטוח שהעניינים שם יצאו מפרופורציות. אני מאוד שמחתי להצטלם איתה, ובבוקר של הצילומים עשיתי גוגל כדי להבין באילו סרטים היא שיחקה ועם מי. ידעתי שהיא אחת הכוכבות ההוליוודיות שישראל מתגאה בהן, אבל לא ידעתי לספר מה היא עשתה ועם מי.
"ואז הגעתי לסט של הצילומים והיא היתה נגישה וכל כך יפה וזוהרת ואלגנטית, העיניים שלה ברקו. יש שם כאילו איכות אחרת של כל המכלול שאי אפשר להסביר אותה במילים, פשוט מרגישים אותה. יצא לי לדגמן עם יפות ממנה, אבל אם תשאלי אותי איך אני מגדיר אישה יפה ובשלה, אני אענה לך: איילת זורר. היא אישה כובשת.
"במהלך הצילומים היו לנו רגעים מביכים שהיינו צריכים להתקרב אחד לשני ולייצר אינטימיות מול המצלמה. היא נשואה ואמא, ואני נשוי ואבא, ואני מרגיש שהיא עצורה ושלא קל לה. לחשתי לה על האוזן: 'איילת, ראיתי מה עשית ועם מי הצטלמת. את כוכבת וזה בסדר, תרגישי איתי בנוח'. כשיצאתי מארבעת ימי הצילומים אמרתי לעצמי, 'חבל שלא הכרתי אותה עשר שנים לפני'".
למה?
"כי חשבתי לתומי שמי יכול עלי מול מצלמה, אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון בדוגמנות, ואז אתה רואה את ההתנהלות שלה ומבין מה זו מקצועיות לשמה. איך היא שמה לב לכל דבר. ליד שלה, לאצבע שלה, אחרי כל קליק היא קמה, בודקת את התוצאה, מדסקסת עם הצלמים איך אפשר לשפר, מאיזו זווית עדיף לצלם, לאיזו עדשה אפשר להחליף, 'ניר בוא, תניח עלי את היד ככה, תשב ככה', ואז אתה מבין שזאת האמנות שלה והיא שולטת ברזיה עד אחרון הפריימים. ככה בדיוק אנחנו צריכים להתייחס לעבודה שלנו. בסופו של יום אנחנו רוצים למכור מוצר ללקוח שמשלם לנו, והרבה, וזה צריך להיות מושלם. אפרופו הנטייה שלי לפרפקציוניזם".
איך סהר ורונה מגיבים כשהם רואים את אבא בטלוויזיה?
"האמת היא שהטלוויזיה לא מאוד פתוחה אצלנו, אבל כשהם שמים לב לזה זה מצחיק אותם כי לפעמים הפרסומת משודרת באמצע מהדורת החדשות, ואז הם רואים את 'הנה דוד גיא', ומייד אחר כך משודרות הפרסומות ואז זה 'הנה אבא'".
מי זה "דוד גיא"?
"גיא פלג, הכתב לענייני משפט של חדשות ערוץ 2, נשוי לאחותה של שרון אשתי, ומבחינתם זה מאוד טבעי שכל המשפחה בטלוויזיה. הם לא עושים מזה עניין גדול, וטוב שכך. הם יותר מתרגשים מהמדורות שאנחנו מדליקים בצוותא יחד עם בני הדודים שלהם בחצר הבית שלנו".
אם סהר או רונה ירצו להיות דור שלישי לדוגמנות, תהיה בעד?
"בוודאי, אבל קודם לימודים וצבא".
hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו