אפס ביחסי אנוש

"ממלכת החיות" היא שיעור מרתק בנועזות. היא פרובוקטיבית, טראשית וחולנית, והצפייה בה מותחת ומצמררת. הלב אומר להתרחק ממנה, השאלה היא אם הראש יהיה מסוגל להקשיב לו. בדרמת הפשע המשפחתית הזו לא תמצאו חום, חיבה או הכלה. מסצנת הפתיחה - שבה האם נוטלת מנת יתר של הרואין כשבנה המתבגר לידה על הספה - ועד לסיום פרק הבכורה, "ממלכת החיות" מציבה ארסנל של דמויות פסיכופתיות ומשרטטת ביניהן מערכות יחסים חולניות. התוצאה: דרמה קיצונית ועוכרת שלווה, המטפסת עוד שלב בסולם דרמות הפשע. הגעגועים לטוני סופראנו הולכים ומתחזקים.

גם בלי להכיר את המקור האוסטרלי שעליו היא מבוססת, הדרמה הבוטה והמחוספסת פורצת גבולות ועשויה לגרום לצופים להתגעגע לא רק לטוני סופראנו, אלא לכל הפושעים השפויים שהסתובבו על המרקע בשנים האחרונות. כמו לסופראנו, גם לג'יי, גיבור "ממלכת", יש אישה דומיננטית בחיים: סבתו המכונה "סמרף", אשר חולשת על אימפריית פשע קטנה ומאוחדת. האימפריה מתמחה בפעולות שוד, אבל אינה בוחלת באלימות, גניבה וסחיטה. ממקום מושבה בקליפורניה, משפחת קודי בונה לעצמה שם מפוקפק ומדגמנת תת־תרבות עבריינית קשוחה וחסרת רחמים, שאליה נכנס היתום הטרי בן ה־17, המביט במשפחה בעיניים טריות ונזקקות. סיפור השתלבותו של ג'יי באימפריה הוא סיפור התבגרות קלאסי, המזכיר במידה מסוימת סרטי חניכה גדולים ("וול סטריט"), חרף הפער בין הסיפורים. ג'יי יצטרך ללמוד על בשרו שלא רק שדברים רעים קורים לאנשים טובים - גם דברים רעים קורים לאנשים רעים. אפילו רעים מאוד. כמו בני המשפחה שלו.

המפגש עם גוב האריות של משפחת קודי נכתב ובוים בצורה פנטסטית. כל אחת מהסטיות והמוזרויות של הדמויות קיבלה פוקוס ראוי בזכות נקודת מבטו הרעננה של ג'יי. הסבתא - שום דבר בה לא נראה כמו ה"סבתא" שאתם מדמיינים - היא פאם פטאל נמרצת, דקיקה ובלונדינית (אלן בארקין המצוינת). המשחק של בארקין, הכולל שימוש נרחב בהבעות פנים ובמיניות מתפרצת, מעלה את מפלס האימה מסביב. שליטתה בשלושה מתוך ארבעת בניה הבוגרים נתפסת בעיני ג'יי, ובעיני הצופים, כמוזרה עד מעוותת. הבן הרביעי, פופ - ששוחרר בדיוק מהכלא - מוסיף שמן למדורה עם התנהגות מפחידה ומצמררת, גם ביחס לאסיר מורשע. עם רמזים עבים לגילוי עריות, וסצנות אלימות ברוטלית קשה - "ממלכת החיות" מצדיקה את שמה.

• • •

אליל אמריקני

גמר ה־NBA: גולדן סטייט - קליבלנד, ערוץ הספורט, 03:00

ככה אמריקה אוהבת את הגיבורים שלה: ווינרים מכירי תודה. הרגע שבו לברון ג'יימס הזיל דמעות הוא שיאה של אחת מאותן דרמות ספורטיביות שייחקקו בזיכרון לעולמי עד. בתולדות ה־NBA נוספה שורה חשובה על אחד הספורטאים הגדולים בעולם. האמת היא שאף תסריטאי לא היה יכול לכתוב את תסריט חייו של לברון באופן שיעלה על המקור. תרבות הספורט של אמריקה המקדשת מקצוענות ושואו זכתה לעוד הופעה מהפנטת של המאסטר במשחק מס' 7. לברון סיפק את מנת הקתרזיס הקדושה שאליה ייחלו הצופים. מהזווית הישראלית, כמה כתבות צבע נהדרות היה אפשר לתפור סביב האליפות הזו של דיוויד בלאט, אילו רק (שלוש נקודות). המטורפים שקמו בשלוש לפנות בוקר כדי להיות חלק מחוויית ספורט גדולה יודעים את האמת: הם לא המטורפים. מטורפים אלו שלא קמו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו