הדור החדש של החוליגנים

שלוש פעמים בשמונת החודשים האחרונים - מאז פיגועי פאריס בנובמבר - הרחיבה צרפת את תוכניות ההגנה מפני פיגוע של איסלאמיסטים קיצונים, במה שהוגדר כמבצע האבטחה הגדול בתולדות צרפת. 100 אלף חיילים, שוטרים ואנשי ביטחון הוקצו למשימה. סמכויות שעת חירום הורחבו אל גבול האפשרי בדמוקרטיה הצרפתית. הזהירות הזו מובנת; האיצטדיון הלאומי בפאריס היה אחת ממטרות הטרוריסטים בנובמבר, ורק בנס נמנע פיגוע במהלך משחק הידידות אותו ערב בין צרפת לגרמניה. אחד מהטרוריסטים בפיגועי בריסל הודה שהטורניר הוא מטרה מוצהרת של דאעש. 

המאמצים הללו ימנעו פיגוע - או שלא. רק שאחרי שבוע של כדורגל דבר אחר אירופה שכחה: אלימות מאורגנת באירועי כדורגל בינלאומיים תמיד היתה. היא באה מגורמים באירופה עצמה - בעיקר מהימין הקיצוני, שלא התקפל בגלל טרור איסלאמי. 

האם היו התרעות מודיעיניות? האם היה אפשר לחזות את התנהגות החוליגנים הרוסים במשחק מול אנגליה במארסיי? ובכן, מכיוון שזו אליפות אירופה בכדורגל היה אפשר לחפש בגוגל את המילים "אליפות אירופה בכדורגל" ו"חוליגנים". הצרפתים היו מגלים שב־2012 התפרעו חוליגנים רוסים בוורשה בתקריות שבהן נפצעו 24 בני אדם, כמה מהם קשה. גם אז זה קרה ב־12 ביוני - יום העצמאות הרוסי.

חשוב להבחין בין שני סוגי אלימות בכדורגל. למרות שיפור גדול בעשורים האחרונים, עדיין יש פה ושם התפרעויות של אוהדים בגלל שקבוצתם ירדה ליגה או בגלל שופט שלא שרק לפנדל. אלו הן חלק מהאנרגיות הנפשיות העצומות של המשחק, וזו תופעה שהולכת ומתמעטת ככל שהכדורגל הופך משחק בורגני ומשפחתי יותר. באווירה השמחה של טורניר כדורגל בינלאומי התופעות הללו קרובות לאפס. האווירה בצרפת נפלאה. 

מהומות החוליגנים הן משהו אחר לגמרי. אלו הן מיליציות מאורגנות שיש להן עניין קלוש יחסית בהתרחשויות במגרש. החוליגנים לא מתפרעים בגלל התוצאה, ורובם מגלים בה עניין מועט. 

פעם קראו לחוליגניות "המחלה האנגלית", כיוון שהתופעה החלה להתפשט באנגליה בשנות ה־70 בקרב מועדוני הכדורגל הגדולים - ובמהירות הגיעה אל שאר היבשת. עולם כדורגל ישנוני החליט שזו תופעת לוואי לתמיכה ההמונית של המשחק; לא פעם החוליגניות מיוחסת לשכרות האוהדים. 

החוליגניות הגיעה לשיא טרגי באירועי גמר גביע אירופה לאלופות באיצטדיון הייזל בבריסל ב־1985 בין ליברפול ליובנטוס, כשמהומות בין קבוצות אוהדים הסתיימו בדריסתם למוות של 39 אוהדים ופציעתם של עוד 600, כמעט כולם איטלקים. בעקבות המהומות הורחקה אנגליה מכדורגל מועדונים אירופי עד להודעה חדשה. היא הוחזרה ב־1990, כשבחמש שנים יישמו האנגלים תוכנית מקיפה שהפכה את האיצטדיונים שלהם לבטוחים וללא אלימים ביותר בעולם. הם גם סיפקו דוגמה לרפורמת איצטדיונים מקיפה בשאר מדינות הכדורגל הגדולות של מערב אירופה. אבל מחוץ לאיצטדיונים, באזורים ציבוריים ובתחנות רכבת - קרבות בין אוהדים הם עדיין אלימים ושכיחים למדי.

 

בתמיכת האוליגרכים?

מה שראינו במארסיי השבוע הוא כבר הדור הבא של החוליגניזם. תופעה שגדלה במהירות ועונה להגדרה של "חוליגניזם פוליטי". אלו מיליציות של חוליגנים שפעילותן חורגת מהאיצטדיונים, והן זוכות ללא מעט סימפטיה בקרב חוגים פוליטיים. 

הכדורגל הוא כר אידיאלי לפעילות שכזו. ההקשרים הפוליטיים, התרבותיים, הלאומיים ואפילו הדתיים של הנבחרות מסייעים ללבות את האווירה.

אבל יש גם עניין טכני: משחק כדורגל הוא התקהלות חוקית. ברוסיה החוליגנים של זניט סנט פטרסבורג ולוקומוטיב מוסקבה מארגנים תקיפות על מיעוטים. בהונגריה תומכי פרנצווארוש ואוייפשט שירתו כחיילים במהומות נגד שלטון השמאל בעשור הקודם. בקרואטיה החוליגנים של דינמו זאגרב מהווים זרוע של תמיכה שקטה בממשיכי ה"אוסטשה" הלאומנית. בסרביה הם תוקפים אלבנים וקוסוברים. 

התופעה רווחת במזרח אירופה, ותשכחו מבריונים שיכורים חסרי שליטה. בפולין - שהחוליגנים שלה הם מושא הערצה בכל אירופה - בחלק מקבוצות החוליגנים השתייה והשימוש בסמים אסורים. חברי הקבוצות חיים באופן "נקי" ומתאמנים בחדרי כושר ובאמנויות לחימה. הסיבה שלרבים מהחוליגנים הרוסים בתמונות ששודרו השבוע לעולם יש מבנה גוף של בוני שרירים, היא השימוש הנפוץ בסטרואידים. החוליגנים הללו רואים עצמם לוחמים לכל דבר. 

השיוך הפוליטי של הקבוצות הללו כמעט תמיד נוטה לימין הקיצוני. לא מדובר בקוצר הראות של כמה פוליטיקאים ישראלים שתמכו ב"לה פמיליה" ביציעי בית"ר ירושלים, אלא בתמיכה אקטיבית. מי שהזדרז לשבח את החוליגנים הרוסים במארסיי היה איגור לבדב, חבר "המפלגה הדמוקרטית־ליברלית" של ולדימיר ז'ירינובסקי. לבדב הגדיר את האוהדים "כמי שנלחמו על כבודה של אמא רוסיה". 

בצד גינויים לצורכי פוליטיקה בינלאומית, נראה שיש לחוליגנים תמיכה ברחוב הרוסי, והעיתון "קומסומולסקאיה פראבדה" ציין בסיפוק שרוסיה פייבוריטית ב"יורו האלטרנטיבי" - כלומר במלחמת החוליגנים. תחקירים העלו קשרים בין חוליגנים לבין "מתנדבים" היוצאים לסייע למורדים הרוסים באוקראינה. חלק מהמימון של קבוצות אלה מגיע משכבת האוליגרכים, שאף מממנת את הכדורגל, וחוליגנים משמשים לא פעם שומרי ראש לאוליגרכים.

לפוליטיקאים יש לפעמים תקווה שקירבה לחוליגנים נותנת שליטה עליהם. ב־2010, כשאיגור סבירידוב, אוהד־חוליגן של ספרטק מוסקבה, נהרג בקטטת מהגרים קווקזים במוסקבה, הפכו ההלוויה והאירועים לזכרו למפגן לאומני. ולדימיר פוטין, אז ראש הממשלה, הניח זר על קברו. 

אופ"א הרחיקה את רוסיה על תנאי אם יחזרו מחזות האלימות. רוסיה גם אמורה לארח את המונדיאל ב־2018 - כשאירוח מפעלי ספורט בינלאומיים גדולים הוא חלק מרכזי באסטרטגיה של פוטין. אבל אם היתה לנשיא הרוסי תקווה שׁהחוליגנים שלו יסתפקו בניצחונות מעוותים על האנגלים במארסיי - ולא יסכנו יותר את מצבה הבעייתי של רוסיה - היא נגוזה שלשום, במהומות נוספות בעיר ליל מול אוהדים סלובקים, וולשים ואנגלים  (36 עצורים) - כשגם לאחרונים אג'נדה, על רקע משאל העם לפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו