תרגיעו תרגיעו

יותר ויותר ישראלים גילו את הריטלין. על פי נתונים שפירסם השבוע משרד הבריאות, חלה עלייה של 76 אחוזים בצריכת התרופה; ובכלל, מאז שנת 2005 אפשר לראות עלייה מתמדת בקרב משתמשים בריטלין ובקונצרטה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. ההערכות של משרד הבריאות מראות כי בישראל יש כ-55 אלף מבוגרים וילדים הנוטלים ריטלין. ההנחיות של המשרד מתירות רק לנוירולוג או לפסיכיאטר לחלק מרשמים לשימוש בריטלין, אולם בפועל לא כך הדבר. "כ-100 אלף תלמידים מאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז", מסביר פרופ' אשר אור-נוי, מנהל המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות, "מתוכם כ-30 אלף ילדים מטופלים בריטלין, כשעשרה אחוזים מהם מוגדרים כמקרים קשים. רבים צורכים את הריטלין שמסובסד ע"י קופות חולים ושאיני ממליץ על צריכתו. הריטלין המסובסד שהשפעתו תקפה לארבע שעות, יכול לגרום יותר נזק מאשר תועלת. יש להכניס לסל התרופות את הריטלין שמועיל לטווח ארוך".

בדיון לפני שנה בוועדת הכנסת ציין אור-נוי כי כבר לפני 11 שנה הוקמה ועדה בין-משרדית לטיפול בלקויי קשב וריכוז, והמלצותיה היו שילוב של הדרכה למורים ולהורים נוסף על הטיפול התרופתי. "עלות של 20 אלף שקלים לכל בית ספר, בסה"כ כ-300 מיליון שקלים. אבל בגלל הסכומים הללו ההמלצות נגנזו לצערי. כיום אנחנו דוחפים קדימה מדיניות שכל ילד יאובחן ויטופל. נרשמת גם עלייה בשימוש בקרב מבוגרים ובעיקר סטודנטים. זה לטובה, כי למבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז יש נטייה רבה לשימוש באלכוהול ובסמים בגלל אימפולסיביות, והדבר עלול להוביל אותם גם לחיי פשע".

בעקבות מאבק שניהלו הורים נגד אנשי חינוך שהמליצו לילדים על שימוש בריטלין, קיבל לפני חודשיים משרד הבריאות החלטה חד-משמעית. "חוזר מנכ"ל של המשרד אוסר על איש צוות חינוכי להפנות הורה לנוירולוג כדי לקבל מרשם לריטלין. למורים גם אסור להמליץ להורים או להתנות את שהות הילד בכיתה בנטילת התרופה. 'הילד שלכם לא ייכנס לכיתה אם לא ייקח ריטלין' - זהו משפט שאסור בהחלט לומר", הבהירה עירית ליבנה, מפקחת תחום הבריאות במשרד. "הצוות החינוכי רשאי להיכנס לתמונה רק כחלק מטיפול כוללני, הוא אמור להיות סלחן יותר לילד המטופל בריטלין. מחנך אמור לדעת איך לקבל ילד עם הפרעות התנהגות, לקבל את השונה באמצעות הסברה והבנה".

עו"ד קרן רז מורג, המתמחה בדיני חינוך, מסבירה כי "למרות האיסור, בבתי ספר רבים מתנים כניסת תלמידים לשיעורים בנטילת תרופות, עד כדי עריכת 'מסדרי תרופות' בתחילת היום. לפני כמה חודשים פנו אלי הורים שבית הספר של בנם דרש שייתנו לו ריטלין כתנאי להמשך לימודיו. הילד לא הפריע לכיתה, אבל בראיית מוריו לא מיצה את מלוא הפוטנציאל הגלום בו. לאחר שההורים סירבו, צוות המורים כינס בעניינו ועדת השמה כדי להעבירו לחינוך מיוחד; למרבה הפלא, הדרישה גובתה גם על ידי גורמים בכירים במערכת החינוך העירונית. רק לאחר התערבות משפטית בוטלה ההחלטה, והוא הוחזר לכיתתו. הורים, מצידם, צריכים להיות מודעים לזכויותיהם, ולא לחשוש גם כאשר נשמעים איומים על הרחקת התלמיד או העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. להורים יש שיקול דעת, וההחלטה אם לתת ריטלין היא שלהם על פי חוק".

"היועצת בביה"ס אמרה שכנראה יש לי הפרעות קשב וריכוז, הלכתי לאבחון וקיבלתי מרשם, ומאז ההבדלים משמעותיים", מספרת ענבר גולדברג ממועצת הנוער הארצית שהחלה לקחת ריטלין בכיתה י"א. "פתאום אני יכולה לשבת ולהתרכז, אני מסוגלת ללמוד למבחנים. זה שינוי עצום. יש ילדים שאומרים לי: 'את לא מופרעת, למה את צריכה את זה-'. אנשים לא מודעים לשינויים שהכדור הזה עושה. השימוש בכדור שינה לי את הציונים ועוזר לי מאוד באופן כללי".

יפה מטפלת בבנה בן ה-11 בעזרת ריטלין כבר קרוב לארבע שנים. "הילד שלי חכם מאוד, אבל לא מצליח להתרכז", היא מעדכנת, "הוא ילד שלא מצליח לשבת במקום אחד יותר מכמה דקות, מדבר המון והדימוי העצמי שלו נמוך. בהתחלה הושפעתי מהסטיגמות, וכשהמליצו לי לראשונה בגן חובה - סירבתי. אבל בכיתה א' הוא לא הסתדר, התקשה לשבת 45 דקות והמורה המליצה גם על ריטלין. רואים שינוי לטובה בלימודים. כשהוא בחופשות בבית, אני מפסיקה לתת לו, כי לי יש את השיטות שלי להרגיע אותו. לא מדובר בפתרון קסם, אבל זה בהחלט אמצעי שעוזר".

יו"ר ארגון ההורים הארצי, איציק מימון, מתנגד למתן ריטלין לילדים: "אף שהוא אובחן, לא רציתי להכניס לילד שלי סמים לגוף. אפשר לטפל בהפרעות גם בדרכים אחרות, הוא סיים ללמוד בהצטיינות. הכי מרגיז אותי כשהמורים ממליצים להורים לקחת ריטלין. לעיתים מדובר בהתנהגות רגילה של ילדים, ובמורים שפשוט אין להם כוח להתמודד איתה".

"צריך להיות ברור שריטלין, כמו כל תרופה אחרת, אינה משחק וגם לא חטיף", מדגיש ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, "השימוש בתרופה צריך להיות זהיר ומוקפד, ורק בתום אבחון מקיף והחלטה של גורם רפואי מוסמך, ולאחר שנשללו דרכי התערבות אחרות. עם זאת, תרופת הריטלין אינה אויב שצריך להכריז עליו מלחמה. עבור ילדים לא מעטים מדובר בהצלה של ממש, ובדרך הכמעט יחידה לשרוד ולהתקדם בעולם התובעני והתחרותי שבו הם חיים".

* * *

איך אפשר לזהות מי זקוק לריטלין? ד"ר ישראל רוזנבאום, מומחה ברפואת ילדים ומנהל מרכז בריאות הילד פלוטקין בכללית מחוז ת"א-יפו, מסביר כי בין שלושה לחמישה אחוזים מילדי בית הספר נוטלים ריטלין. "הסימפטומים נחלקים לשלוש קטגוריות - הפרעות קשב, היפראקטיביות והתנהגות אימפולסיבית (התפרצות). האבחון נעשה על סמך ספר אבחנות פסיכיאטרי המוכר בעולם. לדוגמה, סימנים לחוסר שימת לב - כאשר הילד יושב בכיתה ולא שם לב מה קורה סביבו, מדברים אליו והוא בוהה, או לא מסתדר עם מטלות בית הספר; היפראקטיביות - מדובר בילדים שזזים כל הזמן כשהם יושבים על הכיסא, קמים מהכיסא והולכים, כל דבר מסיח את דעתם; אימפולסיביות - הילד קופץ ונותן תשובה לפני השאלה, מתפרץ".

לדברי ד"ר רוזנבאום, על מנת לספק מרשם לריטלין "צריך שהסימנים יימשכו שישה חודשים, ושיהיה מצבור של לפחות שישה סימנים שונים. כדי לאזן אנחנו נותנים שאלונים גם להורים וגם למורים. כלי אבחוני שמשמש את הרופאים הוא טסט, שבוחן את יכולת הקשב ואם קיימת השפעה חיובית לאחר מתן הריטלין. ילדים ללא טיפול הם פשוט מסכנים, אני לא מכיר טיפולים אלטרנטיביים שעוזרים. נכון, השימוש בריטלין עלה לאחרונה, אך זה בעיקר משום שיש יותר אבחונים, מורים יותר מודעים ומעורבים וגם הסביבה כולה מודעת להפרעות.

"התרופות הקלאסיות מכילות חומר מעורר, שבאופן פרדוקסלי מרגיע את הילדים האלה. ריטלין זו תרופה מצוינת שהיתה לה מערכת יחסי ציבור לא טובה - בקרב חלק מהילדים נוצר דיכוי תיאבון, או שהתרופה מעכבת קלות את הגדילה, אך הדבר מסתדר במהרה. הטיפול אצל מרבית הילדים משפר את יכולתם, ועם זה הם הולכים קדימה".

ד"ר גבריאלה בינדר, פסיכיאטרית מומחית לילדים ולנוער (בעלת קליניקה פרטית, שבעברה ניהלה מרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות בעבר), סבורה שבישראל משתוללת מגפת ריטלין. "אני מתנגדת לאבחון היתר שקיים בארץ, יש שימוש מופרז באבחנה. כל ילד עם בעיה ישר מניחים שיש לו הפרעות קשב וריכוז, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. לילדים יש גם בעיות רפואיות, בעיות שמיעה, קשיי הבנה, אחרים עם צרות בבית, ויש גם ילדים שפשוט לא מתעניינים במקצוע מסוים. אין בעיה שילדים עם הפרעה מאובחנת יטופלו בריטלין, אבל האבחון חייב להיות מדויק. לעיתים בשל חוסר סבלנות לא נותנים מספיק מקום לאבחנה. זה הביא למגפה הזו, זו לא מגפה של ריטלין אלא מגפה של אבחון מוגזם".

הילדים שהתבגרו והלכו לאוניברסיטה גילו את הריטלין בשלב מאוחר מאוד. ליזה, סטודנטית לעיצוב פנים, מספרת כי לא היתה לה שום בעיה לקבל מרשם. "אחרי שהחלו הפרסומים הנרחבים על ריטלין, הלכתי לרופאת המשפחה ואמרתי לה שאני רוצה להשתמש בריטלין לתקופה מסוימת כדי לסיים את פרויקט הגמר בלימודים. הרופאה הרימה גבה ואמרה שזה נראה לה כפינוק, אבל אז סיפרתי לה שלקחתי כבר פעם אצל חברה וזה עזר לי, ולכן אני סבורה שזה חיוני לי. לא נתקלתי בבעיה לקבל מרשם, ואף אחד גם לא אמר לי לעבור אבחנה על ידי פסיכיאטר או נוירולוג".

ד"ר בינדר מוסיפה: "סטודנטים סיפרו לי כי הם חשים שאינם עומדים ביעדים. זאת הפרעה שנולדים איתה. לא קיים אדם בוגר שלא סבל מהפרעות בילדותו, ואלה התגלו רק כשהוא הגיע לאוניברסיטה".

ענבל, אדריכלית בשנות ה-30 לחייה, החלה לקחת ריטלין לפני כשנתיים, כשהיתה בשלבי סיום לימודיה. לטענתה, היא מעולם לא אובחנה, בין היתר, בשל העלות הגבוהה של האבחון. "חברה נתנה לי לנסות, וזה עשה לי פלאים בלימודים ובעבודה. חקרתי את הנושא בעצמי ואני יודעת שאני לקוית למידה. הייתי מרוכזת יותר. לפני כן הייתי קופצת כל הזמן מנושא לנושא. הריטלין פיקס אותי, הוא כנראה איזן אותי ועכשיו אני יכולה להסתדר גם בלעדיו. חודשים ניסיתי לשבת על פרויקט הגמר ולא הצלחתי. ברגע שלקחתי ריטלין מייד מצאתי את עצמי יושבת ומסיימת אותו".

"למבוגרים הסובלים מהפרעות קשב ואינם מטופלים, קשה לשמור על מקום עבודה קבוע, הם מתקשים להשתלב", קובע ד"ר רוזנבאום. "אם הילד לא מטופל, ההשפעה נגררת להמשך חייהם. חלק גדול מהמבוגרים של דורנו לא טופלו נכון, ולכן אין להם תעודת גמר של ביה"ס. פעם פחדו מהסטיגמה וחששו שהילד ייחשב חריג. באוניברסיטאות יש מסחרה של ריטלין, אנשים מוכרים לחברים שלהם. הרוב לוקחים את זה לפני המבחנים, אך אין מודעות לכך שאם אין הפרעות קשב - זה לא אמור לעזור".

"לעיתים לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז הן תוצרים של אירועי חיים קשים מהעבר", חושב ד"ר אודי אורן, פסיכולוג קליני ורפואי בכיר, מומחה לטיפול בטראומות, ראש המרכז הישראלי לטיפול ב-EMDR. "אותן בעיות שבגינן אנשים נוטלים את תרופת הריטלין, ניתנות להקלה באמצעות טיפול פסיכולוגי ממוקד. הטיפול הפסיכולוגי והריטלין לא נועדו לבוא אחד במקומו של האחר, כי אם אחד לצד האחר. בעוד הריטלין (או טיפול תרופתי אחר) מביא להקלה בתלונות המטופל או המערכת, אין הוא מהווה מענה למצוקות הרגשיות המתבטאות בתסמינים התנהגותיים. לעומת זאת, הטיפול הפסיכולוגי מתמודד עם מקורות הקושי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו