ניפגש במאי

דיוויד בלאט פוטר רק פעם אחת בכל הקריירה. זה קרה לו לפני שלוש שנים וחצי באפס פילזן, ואתמול הוא סגר מעגל כשניצח באיסטנבול את אותה קבוצה, עם שם קצת שונה.

הנקמה של בלאט הזכירה לטורקים שלא משנה כמה מיליונים תשקיע בסגל, המאמן זה הדבר הכי חשוב. שבוע שני שבלאט פוגש מאמן חסר ניסיון שמנהל קבוצה נוצצת, וההבדלים ברורים. אופוק סאריג'ה לא שלט בנעשה במגרש, בייחוד בדקות הסיום.

בלאט שוב הלך על תחושות במקום על התכנונים מהבית. בשבוע שעבר הוא עשה את זה עם יוגב אוחיון ואתמול עם טל בורשטיין. הקפטן, שלא שותף כלל נגד ריאל מדריד, שיחק 24 דקות. בורשטיין, שחווה שחיקה גדולה במעמדו במשך תקופה ארוכה, הראה שלניסיון ולשכל אין תחליף. העובדה שבלאט הולך על השחקנים שהוא מאמין בהם בכל ערב נתון גורמת לכך ששחקנים אחרים רואים פחות דקות: גיא פניני שיחק אתמול רק 8, תיאו פפאלוקאס 5.

מכבי ניצחה כי שיחקה חכם יותר והגיעה מוכנה יותר, אבל בעיקר כי ידעה לנצל את יתרון המהירות והקלילות שלה מול האיטיות והסרבול של הטורקים. הנקודות הקלות שמכבי ייצרה נתנו לה יתרון גדול וגרמו לטורקים לרדוף אחריה מהרבע השני.

מכבי קיבלה מקדמה נאה: טרנס קינזי הפצוע לא שיחק וולאדו אילייבסקי עלה רק בדקה ה-24. דוגוס בלבאי, שכמעט לא משחק, פתח בחמישייה, וצ'נק אקיול שיחק פי ארבעה מממוצע הדקות שלו - מה שאיפשר למכבי להתרכז בסשה וויאצ'יץ'. עד אמצע הרבע השלישי זה הלך, אבל הארוס של מריה שראפובה, שפתח עם 0 מ-5 לשלוש, חימם את הידית והחזיק את אפס עד לסיום. הבעיה היתה שבהיעדר קינזי הוא היה צריך לנצח את מכבי לבד, ולמרות שחס את הטורקים לשוויון 70:70, היה ברור שזה לא אפשרי.

ג'ורדן פרמאר לא היה גדול כמו בשבוע שעבר, אבל המשיך לעשות הכל נכון בדקות האחרונות. דיוויד בלו הופך בשקט לבאנקר גדול, ואני לא מדבר על הקליעה מבחוץ, כי המתאזרח הוא כבר מזמן לא רק שלשות. נתון שמסתמן כבעיה העונה הוא הריבאונד (17 ריבאונד בהתקפה לטורקים), ויהיו משחקים שבהם מכבי עלולה לשלם על זה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו