שבת, חול המועד סוכות, לפני שבועיים, שעת צהריים בבני ברק. אבל כבד נופל על העולם החרדי. הרבנית בת שבע קנייבסקי, אחת הנשים החשובות שידע המגזר ומי שכונתה "האדמו"רית הראשונה", חשה ברע, התמוטטה ונפטרה. במרחק עשרות בודדות של קילומטרים, בבית קטן בשכונת מאה שערים בירושלים, החליטו מקורביו של הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור החרדי-אשכנזי, שלא להודיע לו על פטירת בתו. נכון למועד סגירת הגיליון, הרב אינו יודע שהבת האהובה - עוד בת אהובה - הלכה לעולמה. הרב אלישיב בן 101. בשבועות האחרונים הוא סובל מחולשה, ואנשיו חוששים כי לא יצליח לעמוד בבשורה הקשה. עד היום כבר שכל שישה ילדים. "קיבלתי את ההודעה מייד כשפתחתי את הטלפון במוצאי שבת ועידכנתי את הרב יוסף אפרתי (יד ימינו של הרב אלישיב)", משחזר חיים כהן, עוזרו הוותיק של הרב. "התחלנו לעדכן את המשפחה, חלקם ידעו וחלקם לא, והתארגנו בשלוש מכוניות ובליווי משטרה להגיע להלוויה בבני ברק. בין לבין התייעצנו עם החתנים של הרב אם לספר לו, ולכולם היתה דעה נחרצת שלא. יש הלכה מפורשת ב'שולחן ערוך' שלא מבשרים דבר כזה לחולה". בעלה של הרבנית בת שבע, הרב חיים קנייבסקי, דווקא סבר שיש לספר לרב, שאולי ירצה להגיע להלוויה. בסביבתו של הרב אלישיב מספרים שבמוצאי החג ביום חמישי בערב, פחות מ-48 שעות לפני פטירתה, הגיעו בני הזוג קנייבסקי לביקור השנתי המסורתי אצל אביה. "הרב אלישיב היה במיטבו, הוא הרגיש טוב", מספר כהן, "הרב קנייבסקי חשב שהרב יכול לספוג הודעה כזו. הוא לא הרגיש שהרב חלש". לאחר שנועצו עם רופאים התקבלה ההחלטה שלא לספר בינתיים לרב הישיש על הטרגדיה. אנשיו דרוכים, והוא ממשיך בסדר היום הרגיל שלו - עונה לשאלות הלכתיות ונפגש עם רבנים, בלי לדעת דבר. "אף אחד לא יודע מה עובר בראשו", אומר כהן, "רק עכשיו הוא סיים שנת אבל על בת אחרת, הוא מתאושש מניתוח, ואנחנו לא יודעים כיצד יגיב. איננו יכולים לקחת אחריות על זה". "אנשים לא מבינים את גודלו של הרב", מסביר מקורבו של הרב אלישיב, הרב דב הלברטל. "אנחנו צריכים אותו חזק, לא בטוח שהעולם יוכל להתקיים בלעדיו". כדאי לקחת את דבריו ברצינות: מדובר בעורך דין ומרצה באוניברסיטה, לא במעריץ משולהב או חסיד עיוור. רבים בציבור החרדי, ממש כמוהו, חוששים מאוד בכל פעם שאלישיב עובר טיפול רפואי פשוט. * * * הרב אלישיב נולד בשנת 1910 בעיר שאולאי בליטא לשושלת רבנים מוכרת, בן יחיד להוריו אחרי 17 שנות נישואים. המשפחה עלתה לארץ כשהיה בן 13 והשתקעה בשכונת מאה שערים. בגיל 20 נשא לאישה את חיה שיינא, בתו של הרב אריה לוין הידוע כ"רב האסירים", ומאז הוא מתגורר באותה דירה צנועה וישנה ברחוב חנן 10, שהפכה כבר למושג בעולם החרדי. בני משפחתו מספרים בגאווה כי יש לו כיום יותר מ-1,000 צאצאים. הוא אחד הבודדים בארץ שזכה לראות בחייו דור שישי, נכד לנינו; רבים מצאצאיו אינו מכיר. "הרבה פעמים, בשעה שמגיעים אליו אנשים להתברך, מגיעים גם הנכדים והנינים שלו וצריך להכיר לו אותם. אומרים לו: 'הנה, זה הנין של ההוא והנכד הזה'", מספר הלברטל. רק לפני כשנה הוא ליווה למנוחות את בתו, הרבנית לאה אוירבעך, שהיתה נשואה לאחד מגדולי הדור. עוד בצעירותו איבד שני ילדים בנסיבות טרגיות: רבקה, שנהרגה מפגיעת פגז ירדני במלחמת השחרור; ויצחק, שנפטר זמן קצר אחרי לידתו. אחר כך הוא איבד עוד שתיים מבנותיו, שושנה זילברשטיין ורחל ברלין. מספרים כי את הבת שנהרגה והתינוק שנפטר לא הזכירו מעולם בבית, כחלק מהשליטה העצמית האבסולוטית האופיינית לרב. אף על פי שעד היום יצאו כמה ספרים מפסקיו, הוא עצמו מעולם לא כתב ספר. "הוא לא מסוגל לסגור את הגמרא", אומרים אנשיו, ומעריכים שעד היום הוא פסק מאות אלפי הלכות. "אנשים ניגשים אליו במדרגות, בדרך לתפילה ובסופה, שואלים שאלות הלכתיות ומקבלים תשובות במקום - לפעמים בנושאים הכי רגישים שיש". הרב הלברטל מספר ש"לרב השפעה אדירה על העולם כולו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שאדם אחד מוסכם על כל גוני היהדות למיניה ולסוגיה, וכולם מכירים בו כגדול הדור. הוא מנהיג בעל כורחו של העם היהודי. אפילו הרב עובדיה יוסף שימש אצלו בהלכה, וגם הוא מכיר בגדלותו. כבר היו מקרים שהרב עובדיה הוכפף לתכתיביו ולפסקי ההלכה שלו. גם הקנאים, אלה שמוכרחים להתנגד לו אידיאולוגית, מלאי כבוד כלפיו". גם חסידיו הגדולים מתקשים להסביר את סוד קסמו. "הרב הוא לא ממש איש רעים להתרועע", אומר הלברטל. "הוא שתקן, מופנם, חי בעולם משל עצמו וממעט במילים. הוא לעולם לא ישאל מה שלום אשתך או ילדיך. אדם שמתפלל 50 שנה בבית הכנסת שלו יספר לו שנולד לו בן, והוא רק יאמר כרגיל: 'יפה יפה, ברוכה והצלוחה'. הוא לא לבוש בצורה מיוחדת ואין לו מניירות, אבל הוא ממגנט. מגנט של קדושת התורה". הלברטל מנסה לפענח את התופעה: "הרב אלישיב הוא שם מרטיט. הייתי מגדיר אותו כמוטציה של רב גדול מדורות קודמים. לולא חי בינינו, לא הייתי יכול להאמין שאדם כזה קיים. אני עומד במרחק 20 סנטימטרים ממנו ומרגיש כאילו אנחנו בשני קצוות עולם. אני אומר לו 'בוקר טוב' ורועד מיראת כבוד. הוא האדם היחיד בעולם שאפשר ללמוד מכל סיג ושיח שלו, מכל תנועה שהוא עושה וגם ממה שאינו עושה. שום דבר אינו מקרי. אנשים מסתכלים לאן הוא פונה ולהיכן הוא מסתכל. יש לו שליטה עצמית נדירה. הוא נשאר עם אותה הבעה אם מגדל התאומים יקרוס, אם תפרוץ מלחמה, אם זה יום כיפור או פורים. זה מעבר לתפיסה האנושית שאנחנו מכירים. אין תנועה עצבנית או מיותרת. הכל מחושב". בניגוד לרבנים בכירים אחרים, הרב אלישיב אינו נושא נאומים, אינו מוסר שיעורים ואינו מתבטא בפומבי. הוא לא השתתף בכינוסים פוליטיים ובפורומים ציבוריים אחרים, וגם לא עמד בראש ישיבה מוכרת. מעטים האנשים ששמעו את קולו. מספרים שגם עם זוגתו מיעט לדבר. הלברטל מודה ש"ההילה סביבו בלתי מוסברת. אין לו כריזמה, אבל יש כלפיו יראה, ואפילו הבנים שלו מתרגשים לפני שפונים אליו. לא מדובר בתכונות מיסטיות. יש לו סבלנות וענווה, ובעיקר יכולת לימוד ופסיקה, שיש כמוה רק פעם בדור. זה לא כמו אצל האדמו"רים, שם יש ייחוס בין אבא לבן והאצולה עוברת ביניהם. הוא הגיע לזה בעבודה קשה ובנה את עצמו לבד בעשר אצבעות. מבחינתו, הוא היה יכול לחיות כל החיים בלי שיכירו אותו. זה לא מעניין אותו. מעניין אותו להיות עבד השם, החייל מספר 1 של אלוקים". * * * הרב גורן נחלץ לטובתה של ראש הממשלה גולדה מאיר וכינס בית דין מיוחד שגייר את זיידמן. גורן ביקש להגן גם על מוסד הרבנות ולא להוביל את בג"ץ לקביעת תקדים שיכשיר למעשה את הרפורמים. עיקר הוויכוח התקשורתי התנהל בין הרב שלמה גורן לרב עובדיה יוסף, אך דייני בית הדין הגדול סיפרו כי מי שעלה על הבעיה הנפיצה היה הרב אלישיב - וכי הם קיבלו ממנו הנחיות מדויקות מה אפשר לפרסם ואילו דרכים לנקוט כדי לפסול את הליך הגיור. כמה שנים מאוחר יותר הגיע הקרע הגדול בין המוסדות הרשמיים של המדינה לבין הרב אלישיב. אח ואחות ביקשו להינשא, כל אחד לבחיר ליבו, בזמן שעל פי ההלכה הם לא יכולים להתחתן מאחר שהם מוגדרים ממזרים. הלחץ הציבורי הביא לכך שהרב גורן ביקש לאשר את בני הזוג, ובעקבות כך עזב הרב אלישיב בטריקת דלת את מוסד הדיינות, ויש הטוענים שמאז גם גובשו עמדותיו בכל הקשור לנושאי דת ומדינה תחת המוטו "כבדהו וחשדהו, בדגש על ה'חשדהו'". ב-1988 החל את מעורבותו הרשמית בציבוריות הישראלית, כשנענה בחיוב להזמנת הרב שך לכהן כאחד ממנהיגי דגל התורה. גם שם המשיך הרב אלישיב לבלוט בפסיקותיו ובהחלטותיו החד-משמעיות, ובעיקר בהשפעתו על החיים בישראל. ב-1999 החליט שאנשיו יצטרפו לקואליציית השמאל שהקים אהוד ברק עם מרצ כדי להגן על בני ישיבות מגיוס לצה"ל, וכמה שבועות לאחר מכן הורה לאנשיו לצאת מהממשלה בעקבות פרשת המשחן שנסע בשבת. הרב אלישיב ספג ביקורת נוקבת סביב הוראתו להצטרף לממשלתו של אריאל שרון על רקע ההתנתקות. אנשיו אומרים כי הורה לנציגיו להצביע בעד דחיית ביצועה. בימין טוענים כי הוא הסכים אז שדגל התורה תיכנס לקואליציה לאחר שהובטח לו כי תוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים. הוא הותקף בטענות על שוחד פוליטי, אך אנשיו מסבירים כי לימודי ליבה הם שאלה של חיים או מוות מבחינתו. "לחשוב שהרב יסכים להכנסת לימודים כאלה למוסדות החינוך החרדיים זה מחשבה מעוותת", אומר הלברטל, "אין מה לדבר על הנושא. כל שרי החינוך חושבים שיוכלו לכפות את לימודי הליבה על המגזר החרדי, והם טועים, ובגדול. זה גימיק תקשורתי ותו לא. המסורת והשמרנות של העברת התורה מדור לדור הן בנפשו, והוא לא ייתן לגעת בזה בשום נימה. הוא כמו חומה בצורה". נושא הליבה לא היה היחיד שהרב אלישיב נדרש אליו בענייני דת ומדינה. "אין ספק שיש לו ההשפעה הגדולה ביותר על היחסים בין הציבור החרדי לחילוני. בהבל פיו הוא הוציא 400 אלף איש לרחוב, למשל בהפגנה נגד בית המשפט העליון ובפעם האחרונה בהפגנת התמיכה באסירי עמנואל", מספר הלברטל. גם בתחום המדיני יש לרב אלישיב משנה סדורה. הלברטל מספר כי "הרב הוא לא איש מלחמה, הוא איש של שלום שיודע להעריך את המציאות המדינית. אחד הדברים שמטרידים אותו הוא המצב עם איראן. הוא מבין גם את תלותנו בארה"ב. הרב מתנגד בכל תוקף לשירות בצבא, אבל רגיש למראית עין כלפי החיילים. במהלך מלחמת לבנון השנייה שאלו אותו אם אפשר במצב הנוכחי לצאת לחופשת 'בין הזמנים', והוא ענה בחוכמה: 'תלכו לבתי חולים, תראו את הפצועים ותגידו אתם מה צריך לעשות'". אלא שהרב אלישיב לא ממהר להצטרף לכל מאבק. לדברי מקורבו, "הציבור יודע להבדיל מתי המאבק הוא בנפשו של הרב ומתי לא. ביקשו ממנו לחתום על קריאה למחאה נגד מצעד התועבה (מצעד הגאווה; י"ש), אבל הוא חשב שלא כדאי לתת לנושא הזה חשיפה. היה ברור שלא יוכל לסרב לחתום, אז כששאלתי אותו אם לצאת להפגין ולסגור את הישיבות, הוא השיב 'תמחה בבית'". נושא רגיש במיוחד מבחינת הרב אלישיב הוא היחס לציונות. "אין לרב מילה טובה לומר על הערכים הציוניים, אבל הוא מקבל את המושג של 'דינא דמלכותא דינא' בכל הקשור לסדר הטוב של המדינה, כמו במיסוי, מקרקעין וכדומה", מבאר הלברטל. "הוא מתנגד לכל דבר שעלול להביא למידה של ירידה ביראת שמיים, וחושש שערבוב עם העולם החילוני יכול לגרום לזה. זה נשמע אגרסיבי, וצריך להבהיר שהוא מכבד כל אדם כאדם ונוהג כך באישים שמגיעים אליו, שבהם הנשיא שמעון פרס, אבל מתנגד לחלוטין לרעיון של יצירת קשר בין חילונים לדתיים". * * * "המגזר החרדי עבר שינוי גדול בנושא", אומר שנלר, וניכר כי הוא בורר את מילותיו. "אם הרב אלישיב היה נותן את ברכתו לחוק, לציבור החרדי היה קל יותר לתרום איברים והם היו מבינים שזו מצווה. יש לו כוח עצום, הוא אחד מגדולי הפוסקים, וגם אני מאוד מחשיב את דעתו". הרב מנחם בורשטיין, יו"ר מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה), יודע לספר כי רק הרב אלישיב מסוגל לקחת על עצמו פסיקות קשות במיוחד. "הוא 'גיבור' מבחינה הלכתית, אדם חזק שאין אצלו עיקופים או הקלות. ההלכה זה עד הסוף. הדברים חתוכים. הוא שומע את כל הפרטים, רוצה לדעת הכל. לא פעם הוא הציל חיים. היה לי חבר בארה"ב שאחת מבנות הקהילה שלו, אשת כהן, 'הסתבכה' עם גבר. היא היתה צריכה להתגרש מבעלה, למרות שלשניים היו שבעה ילדים והם לא רצו לפרק את התא המשפחתי. האישה טענה כי היתה מסוממת בעת המעשה. הרב אלישיב התעקש לקבל חוות דעת שונות על מצבה והצליח להוכיח ולקבוע שהיא לא היתה שפויה באופן זמני, ולכן היא מותרת לבעלה. רק אנשים בסדר גודל שלו יכולים לקחת על עצמם פסיקות הלכתיות כאלה". אך יש גם מקרים שבהם נקט הרב החמרה הלכתית עד כדי מבוי סתום. "יש לו קרירות ירושלמית אופיינית לגבי הפסקים", מסביר בורשטיין, "הלכה היא הלכה, גם אם לפעמים זה כואב. לפונדקאות הוא אמר 'לא' חד-משמעי. הוא טען שזו לא הדרך ללדת, אבל לא התנגד שנלך לפוסקים אחרים". עשרות סיפורים נפוצו סביב יכולות הלימוד של הרב, ובעיקר סביב התמדתו משך עשרות שנים בלימוד תורה. לפני 20 שנה הופיע איש זקן אמריקני בבית המדרש "תפארת בחורים" שבו מתפלל הרב אלישיב בקביעות. אנשיו ניגשו לאיש ושאלו למעשיו, והוא השיב שבצעירותו למד במקום והיה שם נער שלא זז מהכיסא בבית הכנסת. הם הכניסו אותו לאולם והראו לו את אותו "נער", שעדיין יושב באותו כיסא כבר 73 שנים. חתנו של אלישיב, הרב חיים קנייבסקי, נחשב לאחד מענקי הרבנים, אולם כשאשתו בת שבע קנייבסקי ז"ל ביקשה להמריץ אותו ללמוד ולהשקיע אף יותר בלימודי תורה - היא אמרה לבעלה כי הבעיה היא שהוא יודע איך קוראים לילדיו. לדבריה, כך מספרת האגדה, אביה כלל לא ידע את שמותיהם של בניו ובנותיו מרוב שהיה שקוע בלימוד והם זכו לראותו רק פעם בשבוע, בשבת אחר הצהריים, כשאחד הילדים זכה לצאת איתו לטיול, וגם אז היה האב עסוק בהגות בתורה. "יש רבנים שמתמחים בנושא זה או אחר, אבל הוא מומחה בכל. אם באתלטיקה יש 'קרב 10' שבו מתחרים בעשרה מקצועות שונים, אז הרב אלישיב הוא האלוף בקרב 10 היהודי", אומר הלברטל. בשנים האחרונות, בשל גילו המתקדם, הפכו האנשים המקיפים את הרב אלישיב לדמויות משמעותיות בכל הקשור לקבלת החלטות. רבים נמצאים סביבו, אך רק ארבעה הם הקרובים אליו ביותר, ובהם שניים מנכדיו - אריה וישראל אלישיב, שקובעים מי ייכנס לרב ומתי. שניים אחרים הם הרב יוסף אפרתי, הנחשב לדמות הרבנית הבכירה הקרובה אליו, וחיים כהן, דמות חריגה בנוף הירושלמי שחבריו מגדירים אותו כאיש העולם הגדול, דובר ארבע שפות, בעל יכולת מנהיגות נדירה ומקושר לאנשי ציבור רבים. סדר יומו של הרב אלישיב השתנה לחלוטין. בעבר הוא החל ללמוד בשלוש לפנות בוקר ולא מש מספריו במשך 18 עד 20 שעות ביממה, אולם כעת הוא מתחיל את יומו בחמש ובמהלך היום משלב לימודים ומנוחה, ואף מגיע לבריתות מילה שנערכות בבית הכנסת שלו, קרוואן הסמוך לביתו, ומשם, לדברי חסידיו, "מתנהל העולם". "צריך לזכור שהרב עבר רק לפני שלושה שבועות טיפול בהרדמה כללית", מסביר כהן, "לאדם רגיל לוקח זמן להתאושש, וודאי שלאדם בגילו ייקח קצת יותר. בכל מקרה, הוא לומד או נח ולא יושב בטל, אך גם הירידה בקצב הלימוד מעציבה אותו". על נושא אחד כלל לא מדברים בביתו: היום שאחריו. הדאגה מגילו המתקדם מושמעת רק בשיחות סגורות. "צריך להבין, הרב אלישיב הוא המילה האחרונה בכל תחום חשוב", אומר רב בכיר בירושלים. "כל מה שחשוב ביחסי דת ומדינה ובעולם ההלכה, כל חידוש שלא יקבל את אישורו, כאילו לא קיים. הוא פוסק הדור כפשוטו ומשמעו. אחרי 120 יהיה ברוֹך גדול מאוד. הוא הסמכות היחידה, מילה שלו זו המילה האחרונה. יש מאה דעות של רבנים, אבל הוא הסמכות העליונה. לא מדברים במונחים של כאוס ואנרכיה, אבל כן במונחים של צאן בלי רועה, עם בלי מנהיג". האדמו"רית הראשונה לא פחות מ-50 אלף איש ליוו את בת שבע קנייבסקי ז"ל בדרכה האחרונה, במה שהתבררה כהלוויה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם לאישה במגזר החרדי. אלא שבסמטת רשב"ם בבני ברק, שם התגוררה הרבנית, לא נתלו מודעות אבל גדולות וגם לא הורגש לחץ של המונים שבאו לנחם את המשפחה האבלה, מהטעם הפשוט שבמהלך חג הסוכות לא יושבים שבעה. "בערב אחד באו 50 אלף איש להיפרד ממנה ולהכיר לה טובה, אבל ביום שאחרי היו שקט, צניעות, ענווה ואפילו אווירת חיוך בשל הציווי הכפוי ל'ושמחת בחגך'. כזאת בדיוק היתה הרבנית", אומר אחד מבני המשפחה. בת שבע קנייבסקי ז"ל, בת 79 במותה, היתה בתו של הרב יוסף שלום אלישיב ואשתו של הרב חיים קנייבסקי. למרות הייחוס המשפחתי המפואר היא נחשבה לרבנית הבכירה בעולם החרדי בזכות עצמה. מדובר בדמות מרתקת שהשתייכה לציבור החרדי-ליטאי הפרגמטי, שדוגל בצניעות נשים, מתרחק מסיפורי ניסים, מסגולות, מקמעות ומגינוני אדמו"רות, ונוהג לסגור את שעריו בפני החוזרים בתשובה והציבור החילוני בכלל. אלא שתפיסתה של הרבנית קנייבסקי מנוגדת לחלוטין לגישה הזו. היא לא נחשבה לפוסקת הלכה, אבל היתה רבנית משפיעה, שהשיאה עצות, קיבלה קהל, חילקה ברכות ופתחה דלתה בפני אנשים מכל גוני הקשת הציבורית בישראל. היתה לה עדת מעריצים קנאית שזיכתה אותה בכינוי "האדמו"רית הראשונה". אנשיה מספרים על עשרות מקרים של ניסים גלויים שבהם סייעה לרווקות למצוא שידוכים ועזרה לנשים מעוכבות הריון. ריבת האתרוגים שלה נודעה כסגולה ללידה קלה, ומקומה לא נפקד מתיק הלידה הקבוע של כל אישה חרדית. "זו אבידה גדולה יותר מכל פטירת אדמו"ר", אומר בביטחון הצלם החרדי שוקי לרר, שהיה בן בית אצל משפחת קנייבסקי. "אם אדמו"ר נפטר אז יש לו בנים ושושלת שממשיכה אותו. לרבנית אין תחליף. האדמו"רים לא מקבלים נשים, והיתה משמעות עצומה לעובדה שהיא דיברה איתן באופן ישיר, הקשיבה להן והאירה להן פנים". כתבת חדשות ערוץ 2 וגלי צה"ל, סיון רהב-מאיר, מוסיפה כי "מעניין שהתקשורת 'פיספסה' אותה בחייה. אנחנו מעדיפים התבטאויות קיצוניות או רבנים שמעוררים סערות. היא היתה אישיות ששימשה מעין כותל לרבבות אנשים ונשים, ומנהלת בית של חסד וצדקה אבל לא מעוררת מהומות".
הרב יוסף שלום אלישיב הוא ראש הציבור הליטאי ובכיר הרבנים בישראל כיום. מביתו הדל בירושלים, עם עמדות הלכתיות נוקשות וכמעט בלא לפתוח את פיו, הוא הפיל ממשלות והרכיב קואליציות, הנהיג מאבקים חרדיים ענקיים, כופף החלטות דרמטיות של רבנים גדולים ואחראי כמעט על כל סוגיה של דת ומדינה שעל סדר היום.
את דרכו הציבורית החל דווקא כרב העיר רמלה, אך שמו כפוסק הלכה בעל יכולות נדירות הגיע עד הרב הראשי יצחק הרצוג, שביקש לצרף דיינים נוספים למערך הדיינות בישראל ומינה אותו לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. משם היתה הדרך קצרה לעבר בית הדין הרבני הגדול. הפרשה הראשונה שבה היה מעורב הרב אלישיב באופן ציבורי היתה גיורה של הלן זיידמן בתחילת שנות ה-70. זיידמן, נוצרייה שגדלה במרילנד והתקרבה לקהילה היהודית, התגיירה בגיור רפורמי. היא עלתה לישראל וביקשה להירשם במשרד הפנים כיהודייה, אך נתקלה בסירוב מצד פקידי המשרד שנשלט אז בידי המפד"ל, והיא עתרה לבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה דאז, מאיר שמגר, המליץ בחוות דעת שכתב כי על המדינה להכיר בגיור הרפורמי, ויצר משבר קואליציוני.
הרב אלישיב נחשב לאחד הרבנים המחמירים. שיטת ה"חומרא" ההלכתית שהוא נוקט עוררה לא אחת תרעומת קשה נגדו, ובמקרים רבים אף טירפדה מהלכים וחוקים חשובים ומצילי חיים. מי שחש מקרוב את השפעתו היה ח"כ עתניאל שנלר (קדימה), שיזם הצעת חוק לעידוד תרומת איברים בציבור החרדי, אך נתקל בהתנגדותו הנחרצת של הרב אלישיב. שנלר ביקש לקבוע כי מוות מוחי ייחשב למוות סופי ואף קיבל את אישורם של הרב עובדיה והרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, אולם הרב אלישיב יצא נגדם בחריפות וגרם להם להבהיר מחדש את עמדתם.
* * *
הרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל
