שמונה ימים לפני, ועינת שרוף לא יכולה להתאפק יותר. "בא לי לראות איך נראית חתונה בטראסק", היא מהרהרת בקול רם תוך כדי הליכה בנמל תל אביב, ומתרחקת מהמונית שאמורה להוביל אותה להופעה השבועית במועדון הגנקי. שרוף מנסה להתפלח לחתונה. בכניסה למתחם האירועים היא חולפת במהירות על פני שומר רוסי נמוך, שמנסה לחסום אותה בגופו. "בשבוע הבא אנחנו עושים פה חתונה", מסבירה הזמרת למאבטח הנחוש. כשהיא מזהה בתוך הטראסק את דודו הולצמן מהבנק הבינלאומי, היא מרימה צעקה: "דודו, דודו, של מי החתונה פה-". הולצמן, המבלה אצל שרוף בגנקי כמעט כל שבוע, ניגש לפתור את המשבר. "אתה יודע מי היא? עינת שרוף. תן לה להיכנס", הוא מפציר בשומר, וכעבור שתי שניות אנחנו בתוך אולם האירועים. מתברר שמדובר באירוע של עו"ד בר מוחא. "אני רוצה לראות איך זה נראה", מסבירה שרוף בעוד היא בוחנת את המקום ומאתרת אורחים מוכרים בין השולחנות. היא מתעניינת איך האוכל, הם מבררים אם הגיעה כדי לשיר. "נכנסתי רק לראות את האווירה, כי בשבוע הבא אני מחתנת כאן את ירדן, הבת שלי". המוסיקה לטינית משהו, האווירה מעונבת, נעימה ורגועה. שרוף מאוכזבת, אך מתנחמת בכך שכעבור שבוע יהיו שם הרבה יותר אורחים, ואנשים על השולחנות. "את בטוחה שאת לא רוצה לעלות עכשיו לשיר קצת? אני אדבר איתם, הם יעשו לך מחיר", מציע אחד הנוכחים שבדיוק סיים לאכול. בדרך החוצה השומר בכניסה כבר מחייך ומנסה להסתחבק. "תודה רבה, אתה מקסים. בשבוע הבא גם תהיה כאן-", מבררת שרוף. המאבטח משיב בחיוב. "אז תזכור, אני אמא של הכלה", היא אומרת ורצה לתפוס מונית שתיקח אותה לגנקי - המקום שבתשע השנים האחרונות הפך להיות מזוהה רק איתה.
חלמתי שאין מנות אחרונות
"זאת השמחה הגדולה הראשונה שאני עושה, ואני חולמת הרבה בלילות. חלומות כאלה מוזרים", מעדכנת שרוף (48). "אתמול בלילה חלמתי שאני רוקדת ברחבה, ואלון החתן בא ואומר לי: 'אין מנות אחרונות'. אני עונה: 'מה זאת אומרת? אבל סגרנו מראש', וככה נסגר החלום. קמתי שטופת זיעה. ופעם היה לי חלום שאני מופיעה ומישהו בא ואומר לי: 'הבת שלך מתחתנת עכשיו, את לא הולכת-', ואני עונה לו: 'אבל אני חייבת לעשות פה את ההופעה הזאת'. הכל מתערבב לי, כי 20 שנה אני עושה שמחות לאחרים, ופתאום בפעם הראשונה זאת שמחה שלי. אנשים שאישרו את השתתפותם כתבו לי: 'הכי מגיע לך בעולם שתהיה לך סוף סוף שמחה משלך'".
זאת לא הזיה, זו המציאות - עינת שרוף באמת נמצאת בכל מקום. ברדיו, בטלוויזיה, באולפן הקלטות עם איציק קלה, בחתונה של משפחת אריסון, על שולחנות פאב ירושלמי או בערב שירה בציבור על דשא של בריכה בעמק יזרעאל. היא כמו השפן של אנרג'ייזר אחרי ששתה עשר פחיות רד בול; מתרוצצת ממקום למקום, מדברת בנחמדות עם כל מי שניגש אליה או היא אליו. "אתה מצליח לעקוב אחרי אמא-", מתעניינת הבת שיר, בזמן שאמא שלה נעלמה לי מזווית העין.
חצי שעה לפני הביקור החפוז בטראסק, בקושי שעה לפני תחילת ההופעה בגנקי, עוד עמדה שרוף על במת רדינג 3 במסיבת יום הולדת 15 לרדיו תל אביב, שם יש לה תוכנית מדי יום חמישי ב-12 בצהריים. היא הזמינה לעלות אחריה "איש שמגיעות לו מחיאות כפיים על שנה שעשה בה דברים מדהימים, שר התקשורת והרווחה משה כחלון". את השר קיבלה בשירת "אתה תותח, אין אין עליך, אתה הגדול מכולם". בזמן נאומו מאבחנת שרוף מירכתי הבמה: "הוא בסדר, הוא משלנו, טריפוליטאי", ומייד לאחר שכחלון חותך הצידה היא מגיעה אליו
בריצה מהירה. כעבור שתי דקות השניים כבר מחליפים מספרי טלפון. כחלון סיפר לה שהכיר את אביה בן-ציון חלפון ז"ל. היא מתרגשת.
אביה שימש בעבר סגן שר החקלאות וח"כ מטעם המערך, ונהרג בתאונת דרכים כששרוף היתה בת 14. "אני זוכרת את הדשא שלנו במושב חצב מלא באנשים שמחכים לדבר עם אבא שלי. אחד שלקחו לו את מכסת הביצים, אחת שהיא אלמנה וקשה לה לשלם חשבונות. זה לא היה תפקידו לעזור להם, הוא היה סגן שר, אבל הם ידעו שאפשר לפנות אליו כי הוא היה אדם כזה, וזאת אחת המזכרות הכי גדולות שלי בחיים", היא מספרת בגאווה עצומה. "זה יושב לי פה כל הזמן, ולכן כולם יכולים לקבל את מספר הטלפון שלי, כל מי שיכתוב לי אי-מייל יקבל תשובה - זה מה שלמדתי מאבא שלי. מהרגע שהוא הלך אמרתי לעצמי: 'אני רוצה להמשיך אותו'. כל מה שאני עושה, כל הדרך שלי, כל הטוב הזה שאני נמצאת בו כל הזמן - זה באמת אני, אני לא מתנחמדת, זאת פשוט אני. אני כל הזמן מסתובבת עם ההרגשה הזאת ואני לא מוכנה שאף אחד ייקח אותה ממני. אני בהרגשה שהוא צופה בי, הוא תמיד שם".
שים טלוויזיה בג'יפ
הגננת של שרוף, אילנה דבש, זוכרת עדיין איך הילדה הקטנה היתה אוספת קוביות, נעמדת עליהן ומתחילה לשיר. "בבית הספר היסודי, כל מה שרציתי - באוטובוס, בטיולים השנתיים, בהסעות - זה שהנהג ייתן לי להשתמש במיקרופון", משחזרת שרוף לפני הופעה ביישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. "יש לי המון פלאשבקים כילדה עומדת בקידמת האוטובוס ועושה 'אל המעיין', ואם הם לא עונים לי, חבל להם על הזמן. בכיתה ד' כבר היה לי מופע שלם לטיולים השנתיים - שירי להקת הנח"ל וכאלה.
"אחרי זה היו המון טקסים של יום הזיכרון ויום העצמאות. רק שיקראו לי לחזרות. הדלת היתה נפתחת וזאת שעושה את האירועים בבי"ס היתה אומרת: 'אין ברירה, אנחנו צריכים לשחרר את התלמידה לחזרה'. ואז כולי הייתי מתמלאת אוויר, ופתאום כל הגיאומטריה והפרבולות היו מתעופפות לי מהראש. תן לי רק לשבת בחדר עם מישהו שמנגן ואני לא צריכה יותר מזה כלום. וזה עד היום ככה. תמיד שואלים אותי: 'זה מה שאת עושה ביום הולדת-', כן, אני רוצה לשיר. ביום ההולדת האחרון רמי קלינשטיין וחברה שלו עשו לי את השירון, והרעיון היה לשיר שירים שאני לא עושה בהופעות".
אחרי שינה קצרה וארוחת ערב שישי מזורזת - כשבתפריט צלי בתנור על מצע תפוחי אדמה - היא מצטיידת בבן הזוג תמיר הרפז (על הגיטרה) והקלידן אמיתי וייספלד, ובשמונה בערב הם יוצאים לכיוון צפון. מרמת אביב ג' דרך כביש שש אל היישוב הקהילתי תמרת, המונה כ-350 משפחות.
במסך הטלוויזיה שבג'יפ מנסים השלושה לראות "אולפן שישי" בהנחיית החבר יאיר לפיד, אבל ברגע שנגמרות הפרסומות נעלמת גם הקליטה. "בשבוע הבא מחברים את הרכב ל-yes, ולא יהיו יותר בעיות קליטה. השנה לא נפסיד ליגת אלופות", מודיע תמיר בשמחה, מכבה את המסך המושלג ומעביר לשירים עבריים ברדיו. שרוף מניחה את הראש על בובת דובי חנוט בעניבה, שלובש חולצה עם תמונות מודפסות של שרוף מההופעה בקיסריה. היא מתרווחת במושב שליד הנהג ונהנית מהנוף.
כשהרכב חונה למרגלות הבריכה של תמרת, מנצלת שרוף את הזמן שנותר כדי להתאפר בתוכו מול המראה. היא מזמזמת עם הרדיו שיר של אהוד בנאי. בזה אחר זה עולים אליה לרגל אנשים שונים. כשבידה כבר המעטפה עם הצ'ק היא קובעת: "ניתן שעה ורבע הופעה, שעה וחצי זה יהיה מדהים".
כל כמה זמן את בהופעה מסוג כזה-
"פעם בשבוע אני בהופעה כזאת. אין כמעט יישוב שלא הזמין אותי. כל קיבוץ, כל מושב. מועצות אזוריות עושות המון אירועים כאלה. זה ערב של הקהילה, כמו פעם". בכניסה היא קצת מודאגת: "אירועים בבריכה זה לא אופטימלי. יש בזה משהו לא אינטימי, הבריכה מוארת ולא משתמשים בה. הרבה יותר קשה להקים אנשים לרקוד כשהם יושבים על כיסאות בריכה. אי אפשר לעשות שירה בציבור בתוך המים-". כרגיל, בכל מקום פוגשת שרוף אנשים שהיא מכירה. סמוך לשולחן עם הבירה והעוגות, שהוגשו על מגש פלסטיק מחדר האוכל, היא מנהלת שיחה עם זוג מכרים; מדי שתי דקות מגיע עובר אורח אחר שמנסה לגנוב את תשומת ליבה. "חברים שלי יהיו בחתונה", "אני מכירה את האבא של החתן" וגם "ראיתי אותך בטלוויזיה", כפי שמדווח לה איש מעט מוזר.
בהמשך מצטרפת אישה מעט משונה. "וואה, וואה, קראתי בעיתון שעשית דיאטה", היא מאבחנת בקולניות ומוסיפה: "נו, התחתנה כבר הבת שלך-". האיש המוזר מלפני כן מעדכן: "אמרתי לאחותי, הנה עינת שרוף פה. היא מאוד חברותית וסימפטית. לא מאלה הסנוביות עם השומרי ראש והפוזות". "תגידי לי, כמה ירדת-", שואלת אותה האישה המשונה ואחיה המוזר ממהר להשיב: "מה פתאום, היא לא היתה שמנה"; "לא, אבל היתה יותר מלאה", קובעת המשונה, בעוד שרוף מתערבת ועונה: "הייתי חמישה, שבעה ק"ג יותר. הפסקתי לאכול שווארמות". האישה המשונה חסרת הטאקט לא מוותרת: "שבעה ק"ג, זה הכל? מה קרה לך, תראי איך את מהצד. מה את מדברת-". "טוב, תיהנו, חברים", נפרדת מהם שרוף ומתחמקת הצידה. בתוך שלושה שירים היא כבר קנתה את הקהל. "טומבלליי, טומבלליי, טומבלליקה" מאחד אותם לשירה המונית, אבל רק אחרי ששרוף מתחננת שיקומו לרקוד, "רק לשש דקות, ואז נחזור לשירה המסודרת", מתחיל הבלאגן. הם לא יחזרו לשבת יותר. המחרוזת המזרחית עושה את יתר העבודה, ו"תגידו לה שיש, בחור שמבקש" גורם לאנשים שרק לפני רגע רקדו במעגל ריקודי עם להניף ידיים למעלה ולעבור ל"ריקוד דודות" המוני שנהוג לראות אותו בעיקר בחתונות.
אפילו בזמן ההופעה כולם רוצים לדבר עם שרוף, והיא משתדלת לענות לכל אחד - אפילו תוך כדי שירה. "אני באה, רואה את האווירה ואז מחליטה מה יהיה. היום למשל היה לי ברור שאתחיל משירה בציבור, שזה להיות כזה יחד. קודם כל להקשיב להם, שיהיה סוג של דיאלוג ביני לבינם. היי, אני באה לעשות שמח. אני יוצאת מהאוטו ובעל האירוע ישר תופס אותי ואומר לי: 'בואנה, שרוף, את הולכת לעשות לנו שמח, לא-'. אני אוהבת שמח, כל הזמן".
כעבור יומיים תספר לה הזמרת איה כורם במהלך הלייט נייט של ערוץ 24 איך האזינה להופעה כשישבה עם הוריה תושבי המקום מחוץ לבריכה. ההופעה התארכה לשעתיים. "כל הכבוד, היא נתנה את כולה", התרגשה הבחורה מוועדת תרבות, וכמוה גם כ-100 מקומיים שקנו כרטיס. בתום מינגלינג קצר וקיפול ציוד מהיר, שרוף, הרפז ווייספלד כבר מתגלגלים עם הג'יפ השחור אל מחוץ ליישוב.
עינת: "יש לך בבית צלי שעשיתי".
תמיר: "OMG".
עינת: "הוא נראה עייף, הצלי-".
תמיר: "הוא נראה שבור. כאילו שרמי לוי דפק לו על הראש".
עינת: "אין לי שום בעיה עם זה. לי יש בעיקר כוונות טובות. לקחתי צלי, שמתי בתפוחי אדמה ובצל, שום"...
תמיר: "שמתי"...
וייספלד: "למה, מי שם-".
תמיר: "העוזרת".
עינת: "ססלה. אבל היה שיתוף פעולה. אני פשוט מפחדת לגעת בבשר. היא אירגנה אותו, אני הכנסתי אותו לתנור. נתתי לו צריבה בחום ואחרי זה אש נמוכה. השאלה היחידה היא אם זה יצא רך בפנים. נו, תמיר-".
תמיר: "יצא רך כמו אבן באינתיפאדה".
עינת: "אז למה אמרת לי שזה טעים-".
תמיר: "יצא טעים, אבל לא רך".
במשך כל היום, וגם במהלך ההופעה בבריכה, מדברת שרוף בהתרגשות על חגיגות 90 שנה למושב נהלל. ביציאה היא מתקשרת למאיר צור, מזכיר תנועת המושבים שמעדכן באכזבה שהאירוע נגמר והוא בדרכו הביתה. "אולי ניכנס רגע לנהלל", מציעה, דקות אחרי שסיימה הופעה שנייה לאותו יום. "חבל, נורא רציתי לשיר בנהלל. היתה אמורה להיות לנו הופעה של שעה ורבע והיא נמשכה שעתיים. בגלל זה".
תמיר: "אין לי בעיה להיכנס, אבל עינת, אחת בלילה. מה כבר קורה שם עכשיו-".
עינת: "בא לי לראות. אולי מוקי בצר שם".
לפיד, סינגולדה ואטדגי
לקראת השנה החדשה קנתה יומן חדש. בעמודו הראשון רשמה בכתב יד: "לעזאזל הבריאות, העיקר החיים". במהירות מתמלאים התאריכים בהופעות, כל יום-יומיים היא יוצאת לדרכים. בשבוע שאחרי החתונה מתוכננים מופעים בראש הנקרה ובבריסל. "אני כבר 25 שנה בדרכים. אין כמעט קהילה יהודית בדרום
אמריקה שלא הגעתי אליה, בארה"ב ואיפה לא. אני כל הזמן בנסיעות, מסע אחד גדול, ואני משתדלת ליהנות ממנו כי אני בהחלט מרגישה שהזמן עובר".
בזמן הנסיעה משחקים החבר'ה משחק. וייספלד זורק לאוויר תאריך מהחודש הקרוב, והרפז או שרוף מנסים להיזכר איפה הם מופיעים באותו יום. שיאה של שרוף, אגב, עומד על חמש הופעות ביום. "לבוא להופעה ולאבד את הקול זה כמעט הדבר הכי נורא שאני יכולה לחשוב עליו", היא מודה. "פעם ביטלתי הופעה כי הרגשתי ממש ממש רע. זה היה ביום ההולדת שלי, 19 בדצמבר לפני חמש שנים, ותמיר לקח בטעות הופעה לעובדי ישראכרט בים המלח, ובאמצע הרגשתי כל כך רע. זה כנראה פסיכוסומטי".
ביום שני, שלושה ימים לפני החופה, להרפז יש יום הולדת. זה לא מונע מהזוג להמשיך לעבוד. הוא בזאפה תל אביב עם החברים יאיר לפיד ורמי קלינשטיין; שרוף קיבלה את מפתחות הג'יפ, אספה את וייספלד והגיטריסט המחליף אלי לוי, ועלתה לירושלים לחגוג חמש שנים לפאב "דבלין".
התוכנית לסיום הערב - הרמת כוסית לתמיר בביתו של לפיד. "תמיר אמר לי: 'יש לך נטייה להישאר בכל מקום אחרי שאת מופיעה, אז הפעם אני מבקש ממך - עושים לי הרמת כוסית, רק תבואי כדי שנעשה לחיים". אבל על כביש 1, בדרך חזרה לתל אביב, שומעת שרוף איך הפתיעו את בן זוגה במהלך המופע, העלו לבמה את סינגולדה, המשפחה צצה בקהל וכל הזאפה שר יחד "היום יום הולדת".
ורק את היית חסרה.
"אוי, כן. באסה. אני מפסידה את הדברים הכי יפים, כל מיני אירועים שלא ייאמן איך אני מפסידה אותם. החתונה של ירדן נופלת על השבוע הראשון של ספטמבר, רגע לפני החגים, זה תאריך שכולם עושים בו אירועים בחוץ. כמות הטלפונים שקיבלתי היא פסיכית. הבדיחה של החבר'ה היא 'בטח על הדרך את תעשי איזה אירוע לפני החופה'".
כן, שרוף פיספסה אפילו את הרמת הכוסית המאוחרת כי היא שוב נתקעה על הבמה יותר מדי זמן. ההופעה התארכה לשעה וחצי, והקהל - ובו בין השאר שולה זקן ודני קליין, יו"ר הפועל י-ם בכדורסל - לא נתן לה ללכת והיא נשארה, מתמרנת בין מחרוזת של כוורת לדודו אהרון. שבע מלצריות עלו לרקוד על הבר, ושרוף גילתה ש-השולחנות כאן לא חזקים כדי לעמוד עליהם-. מעל הבמה פרסומות לבירה והכיתוב "even better than the real thing".
ביציאה מהפאב מקבל הגיטריסט המחליף מסרון מהאמרגן אסף אטדגי. "הוא היה במועדון. אני עובד איתם על ההופעה של עומר (אדם) בקיסריה", הוא מסביר. "יפה לך עינת שרוף, אהה? מהיום אתה מקבל חצי מחיר", כתב אטדגי בהודעה, ולוי מסביר לשרוף בחיוך: "הוא רצה שאני אעבוד איתו קבוע, אבל אני לא יכול. הוא כעס עלי כי לא נתתי לו או.קיי. תאמיני לי, תביאי לי 30 הופעות איתך, אני לא עובד עם אף אחד אחר. אקיצר, הוא כעס". למרגול זה לא היה קורה.
חולת גג נפתח
הפנטהאוז בצפון תל אביב צופה על העיר כולה, ואף מעבר לזה. בתוך הראש יש לה אינספור שירים שמתנגנים כל הזמן. "לדעתי צריך לשים בקבר מוסיקה, זה יהיה מה זה מגניב. נגיד, עכשיו, בגלל שאני בשבוע הזה של החתונה בעזרת השם, אז כל הזמן מתנגן לי 'בקיץ הזה תלבשי לבן', ועוד כל מיני שירי חתונות. השירים כל הזמן מלווים אותי לכל מקום, אין ספק. בחדר שינה יש לידי חמישה מדפים עם ספרים - כל שירי התרנגולים וסשה ארגוב, נורית הירש ואהוד מנור ואחרים. אני רוצה שהם יישנו איתי בלילה. אני כאילו מאמינה שאם אני הולכת לישון איתם זה יעשה לי טוב כזה, יעשה לי חלומות טובים".
אם את כזאת גרופית שירה, איך זה שאת לא יוצרת בעצמך-
"זה משהו שתחמתי את עצמי. יש זמרות שיושבות בבית עם הגיטרה והפסנתר וכותבות שירים או אוספות חומר, ואני עושה את זה. פה ושם כן יש לי רגעים - יאיר לפיד כתב לי שירים נורא יפים שכמעט לא נגעתי בהם. ולא מזמן רחל שפירא כתבה לי שיר בעקבות מפגש שלי עם איציק קלה. הוא התקשר ואמר שיש לו מנגינה בראש שאני צריכה לשיר. הוא התעקש אז שלחנו את המנגינה לרחל שפירא, והיא כתבה את המילים". לפני שבועיים הם הקליטו את השיר.
לשרוף יש הרגלים משלה. "אני חולת גג נפתח, שמיים. מתה על הדבר הזה", היא מספרת ופותחת את הגג בפיאט קבריולט שלה. "אני אוהבת גם מיזוג וגם אוויר יחד", היא מוסיפה, ואז פותחת חלונות, מגבירה מזגן ושמה שיר של טשרניחובסקי במערכת. היא גם אוהבת למשל לישון לפני הופעה. "לא משנה לי מה אני עושה, אם יש לי הופעה אז בסביבות שש פשוט אכנס למיטה. אין דבר כזה שאני לא ישנה לפני הופעה. אחרי זה בלילה נורא קשה לי להירדם. דווקא אתמול בלילה נרדמתי - כנראה כי זה יומיים לפני החתונה ואני במתח - אבל אז התעוררתי בחמש. עשיתי קפה, אפילו עוד לא היה עיתון, ואז גיליתי שבחמש בבוקר הבריכה פתוחה. הסתכלתי מוקסמת מהחלון באנשים למטה ששיכשכו להם במים והתמתחו".
ערב לפני החתונה שרוף כבר מתייחסת להופעה בגנקי כמטרד. היא עייפה, מיואשת והראש מתעסק עם טונה דלעות שהובאו כקישוט לאירוע ומונחות בכניסה לאולם האירועים. "זה מין סוג כזה של מתח שלא עובר, ואני לא מכירה אותו. אנחנו רגילים לבוא להופעה כשהכל כבר מוכן פיקס. פתאום אתה צריך לעשות את הפיקס הזה בעצמך. אני במתח. אלה לא אנשים שאתה רואה כל הזמן, אלה אנשים שלא בהכרח קשורים זה לזה, ואתה רוצה שהכל יידבק כמו שאנחנו עושים בהופעות שלי, רק שהפעם אני אמא של הכלה.
"ועכשיו אין לי כל כך עם מי לדבר כי מה, אני אגיד לה, לירדן: 'מה יהיה אם זה לא יגיע ואם זה לא יעבוד'? רק אמרתי משהו בטעות, והיא אמרה לי: 'את מלחיצה אותי'. אסור לי להגיד לה כלום. ולתמיר יש עניינים שלו, הוא דואג לכל הקטע המוסיקלי בחתונה. אז מה, אני אלחיץ אותו? אז אני עם עצמי. רק שיעבור בשלום ושהם ייהנו. כמו הכי פולנייה אני אומרת את זה".
האירוע בגנקי הופך במהירות לחגיגת ענק, ושרוף שוב פורחת על הבמה. היא שולטת בקהל באופן אבסולוטי, מקבלת פתקים ומרימה את הנוכחים על השולחנות. בין ענני עשן הסיגרים אפשר להבחין גם באחים עופר ובשרי אריסון, שהגיעה עם פמליה גדולה של אורחים מחו"ל וסיימה את הלילה באכילת ארטיק לימון עם עינת שרוף.
"הגנקי זה משהו מטורף. הוא יצר את הרגעים הכי קסומים בחיים שלי ובחייהם של המון אנשים. הרבה זמרים עברו כאן, אנשים התחתנו והתגרשו. עשיתי כאן חתונה לבת של ארנון מילצ'ן. עוזי דיין הודיע שהוא הולך לפוליטיקה ואז עלה פה על שולחן. כששמעון פרס נבחר להיות נשיא, התקשרו אלי כי שקלו להביא אותו לכאן לחגוג, אבל זה לא התאפשר בסוף. אולמרט היה פה לפני שנה. זה מקום שכל אחד יכול לבוא אליו ולשיר, וזה המוטו. אחרי ההופעה ניסינו להסביר לקבוצה שהגיעה עם שרי מה זאת ישראליות, כי הם היו מהופנטים מהשירה בציבור. בסוף מצאנו את עצמנו יושבים ברחוב ואוכלים באמצע הלילה ארטיק לימון כי אין משהו יותר ישראלי מזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו