נוסעים בזמן לבנימינה

את הסיור בבנימינה כדאי להתחיל כשמכוונים את ווייז לרחוב הכרמל 55. בדרך עוברים כמה כיכרות, שכל אחת מהן מעלה געגוע לשיריו של בן המושבה אהוד מנור. בנימינה מתגאה במורשת שהותיר אחריו לדורות הבאים, אבל היא לא שוכחת את הדורות הקודמים, את החלוצים שהגיעו לאזור ביצות והפכו את השממה לפנינה. ילדי החלוצים עדיין כאן. חלקם לפחות. הם יכולים לספר מעדות ראייה את הסיפור של גאולת האדמות, של הברון רוטשילד, של הביצות ושל הרכבת שהובילה את התוצרת מהתחנה הקטנה בבנימינה אל העיר הגדולה.

בית ראשונים

הכתובת שהגענו אליה היא בית ראשונים. זה היה ביתה של משפחת צ'ודקוב, שעלתה ארצה עם הצהרת בלפור והתיישבה בבנימינה כמשפחת איכרים מייסדים. כיום הבית מתפקד כמוזיאון. אפשר לראות בו כלי חקלאות (מחרשות, דיסקוס, מפזרת דשן, משדדה ועגלת ראשונים), כלי בית (קערת כביסה, מעגילה, כדי חלב ועוד) ומכשירים נוספים אשר שימשו את האיכרים שייסדו את המושבה בשנות ה־20 של המאה שעברה. החדר הראשון מוקדש למייסדי בנימינה, ובמסדרון מוצגות תמונות מייבוש ביצות כבארה. החדר השני מציג את המשך תולדות המושבה, ובמטבח אפשר לראות כלים שהיו בשימוש: ארגז רוח ששימש מעין מקרר, מחבצה, תנור נפט מפואר, מטאטא זרדים ומעגילה.

1. החאן העתיק // צילום: ענמי גטניו

הבית מתוחזק על ידי "העמותה לשימור ושחזור עבר המושבה בנימינה", המפעילה במקום פעילויות הדרכה למבוגרים ולתלמידים, הכוללות פעילויות של פעם כגון כביסה, הפקת לחם מחיטה, הכנת פיתות ועוד. נכנסים בשער, מאגפים את הבניין מימין ועוברים ליד הכלים החקלאיים העתיקים, שנתרמו לתצוגה על ידי המשקים הוותיקים. מאחורי הבניין, על גרם המדרגות, בצעד קליל מטפס עמיצור כהן בן ה־89, אנרגטי, עם לחיצת יד חזקה של פלאח חסון, ובפיו סיפורים על הימים הראשונים. בתוך אחד החדרים במבנה תמונות של המתיישבים הראשונים, אלה שרכשו את הנחלה בכסף ואלה שקיבלו אותה תמורת שטר חוב. כל קבוצה במקומה. עד היום יש חלוקה ברורה, ובצד יש גם תמונות של הקליפורנים וההולנדים, שהביאו את הידע בחקלאות לראשוני המושבה וסייעו בהקמתה.

הסליק מימי ההגנה

מבית הראשונים אנו חוצים את הכביש ועוברים ליד מגרש המשחקים, ומימינו מגדל השמירה, המטופח על ידי העמותה לשימור ושחזור בנימינה. לידו חבית גדולה, שהיא בעצם אחד הסליקים ששימשו את ההגנה להצפנת נשק בלתי לגאלי משנת 1936, ונבנה בשטח בית הקברות המקומי. בשנת 1947 הוצאו הרובים מהסליק ונמסרו לכוחות הביטחון היהודיים. לאחר 50 שנה, ביוזמת העמותה, אותר הסליק ונחשף, והובא אחר כבוד אל מרכז המושבה. מאחור מתנוסס בית הכנסת הראשון של בנימינה, שהוקם מנדבתו של הברון אדמונד בנימין דה רוטשילד בשנת תרפ"ח, ושנה לאחר מכן נחנך בהשתתפות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, והרב הראשי חיים נחום ממצרים. הפאר של אז ניכר בכל פינה.

הפסלים בשוני// צילום: נעמי גטניו

ההיסטוריה של אמפי שוני

אבל אולי צריך קודם כל להתחיל באמפי של שוני, מצפון־מזרח לבנימינה. אנחנו מגיעים לשם עם עוזי נגיד, שהתגורר כאן בילדותו, בכוך קטן שהוקצה למשפחתו. האמפי של שוני היה חלק מקומפלקס רומאי שהגיע עד קיסריה ואיפשר לרומאים להמשיך חיי נהנתנות הרחק מעיני השלטון, ובניגוד לתקנות, כי איש לא יכול היה להגיע ולראות מה עושים שם.

בנימינה נוסדה בידי בנים של עולי העלייה הראשונה ממושבות האזור (זכרון יעקב וגבעת עדה) ועולי העלייה השלישית שהתיישבו בה ב־1922. ראשוני המתיישבים שהיו מיועדים לבנימינה התיישבו קודם כל בשוני, בכוכים שמתחתליציעים של היום, וכל משפחה קיבלה חדרון קטן, שם ניהלה את חייה, בעוד המבוגרים התחילו ללמוד לעבד את האדמה עוד לפני שקיבלו את הנחלה במושבה המוקמת. משוני אפשר לראות את בנימינה בדרום־מערב, את השדות המוריקים ממול, ולמטה, מתחת לשוני, גן פסלים של אחיעם שושני.

בית הכנסת במרכז בנימינה // צילום: נעמי גטניו

בין שוני לבין בנימינה יש אתר עצום של המחצבה, שהיתה מקור פרנסה לרבים מהתושבים. גם כאן היתה פוליטיקה, ואנשי בית"ר מ"נחלת ז'בוטינסקי" לא התקבלו לעבודה באותה קלות כמו חברי מפא"י. עד היום ניכרת החלוקה הפוליטית ההיסטורית בשתי השכונות הסמוכות בבנימינה, ימין ושמאל. המחצבה הנטושה עוברת עתה חיזוק ושיפוץ, כמו מחצבות רבות בישראל, והיא תהפוך לאתר תיירות מושקע. בחורף מצטברים מי גשמים בקרקעית המכתש הענק, ובאביב הכל פורח. במקום הושארו גם קרונות רכבת, שעליהם היו מעמיסים את כל סוגי החצץ שנחצב במקום.

אידיאלית לטיול אופניים

חלק מהנחלות של בנימינה כבר אינן משמשות היום לייעוד המקורי שלהן, וגם ברחובות הוותיקים צצים בתי מגורים, וילות שעומדות בניגוד לצניעות של בתי הראשונים. בנימינה נמצאת כולה על מישור, מה שהופך אותה לאידיאלית לטיול אופניים. אם לא הבאתם זוג מהבית, אפשר לשכור כאן, אצל חיים אופניים, שכל אחד מכיר אותו במושבה.

עבור רבים מאיתנו, בנימינה היא לא הרבה יותר מתחנת רכבת בין תל אביב לחיפה. למעשה, זה היישוב היחיד שנקרא בשמה של תחנת הרכבת, שהחלה לפעול כמה חודשים לפני הקמת היישוב. הרכבת החלה לפעול בקו חיפה־קנטרה ב־11 ביולי 1922, והאירוע כבר צוין השנה במהלך הפסח בצעדה המסורתית של בנימינה, שהתקיימה זו השנה ה־29, ובמירוץ בנימינה גבעת עדה השלישי, שהתקיים בו בזמן.

ברחבי בנימינה פזורים עוד כמה וכמה אתרים שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ההתיישבות, דוגמת הבאר האנטילית בזרעוניה. הבאר כונתה כך על שם האנטלים, כלי הקיבול שמולא במי הבאר בתחתית ונמשה משם כדי לשפוך לבריכת האגירה. מהבריכה יצאו תעלות אבן חפורות, שבהן עברו המים להשקיית השטח החקלאי.

האגרונום ד"ר גוסטב רייך (אליקים נגיד) היה מראשוני הציונים ועבד ביק"א ולאחר מכן בפיק"א. הוא התמנה למנהל חוות הניסיונות החקלאיים בזרעוניה והתגורר בחאן. בשנת 1933 התיישב עם משפחתו בבנימינה ורכש מפיק"א 30 דונם מאדמות החווה. בראשית המאה ה־20 שופצה הבאר, הותקן מנוע דיזל ונפרסה רשת של צינורות מתכת להשקיית הגידולים של תחנת הניסיונות החקלאית שפעלה מסביב. על השלט בבניין המקיף את הבאר כתוב: "שטח הבאר והבריכה הופקעו מבנם עוזי נגיד למטרה נעלה: שימור מתקן ההשקיה שפעל מראשית ההתיישבות הציונית במולדת". עוזי נגיד, המתגורר היום בחיפה, גאה במפעל הזה, ובצדק.

לאחרונה יזמו שולה וזאב מוזס, שרכשו את בניין החאן הסמוך, את מלאכת השימור והשחזור, והעבודה בוצעה על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. לדברי זאב מוזס, גם מבנה החאן שופץ תוך שימור מחמיר, ומדי פעם מתקיימים בו קונצרטים לטובת הקהילה. ממזרח ומדרום מוקם גן ציבורי, במימונם של שולה וזאב מוזס.