במבט ראשון היה אפשר לחשוב שמדובר באחת מאנשי הסגל הרפואי במחלקה - לבושה בחלוק לבן ומקיימת את התייעצות הבוקר היומית סביב מיטת החולה עם עמיתיה הרופאים במחלקה. אולם מתברר כי לא מדובר ברופאה במחלקה אלא בבת שירות לאומי שמתנדבת בתפקיד מיוחד של "עוזרת רופא" במחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, מבתי החולים הגדולים והוותיקים בישראל.
הסייעת הרפואית עובדת לצד הרופאים ועוזרת להם בחלק מהפעולות הרפואיות - למשל בדיקות לחץ דם, דופק ואק"ג, וגם נטילת דגימות דם מהחולים לצורך בדיקות המעבדה במקרה הצורך. 12 עוזרות לרופאים התנדבו בשנה האחרונה במסגרת השירות הלאומי בבילינסון, בעיקר במחלקות הפנימיות, ושביעות הרצון של ההנהלה ושל הרופאים גבוהה.
המתנדבות בבילינסון הן רק חלק מתוכנית לאומית נרחבת של משרד הבריאות שנחשפה עד עתה לציבור באופן מצומצם. במסגרת התוכנית התנדבו בשלוש השנים האחרונות כ־200 בנות ובני שירות לאומי ואזרחי, שעברו קורס מיוחד שהכשיר אותם כעוזרי רופא בכ־19 בתי חולים ציבוריים בארץ, כולל בתי החולים המרכזיים בישראל. על פי נתוני משרד הבריאות, המתנדבים מועסקים בעיקר במחלקות הפנימיות, אבל גם במחלקות אורתופדיות, כירורגיות, נוירולוגיות, בחדרי לידה ובחדרי המיון.
מטרת התוכנית של משרד הבריאות היא הקלה, גם אם רק חלקית וזמנית, במחסור המתמשך בצוותים הרפואיים בבתי החולים הציבוריים ובעומס הקשה בעיקר במחלקות הפנימיות ובחדרי המיון, אשר מאלץ את הרופאים לאשפז חלק מהחולים במסדרונות.
אצל ד"ר אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון, המכהן גם כיו"ר האיגוד לרפואה פנימית בהסתדרות הרפואית, מתנדבת בהצלחה בת שירות לאומי. לדבריו, מדובר בסיוע, גם אם אכן חלקי וזמני, להקטנת המצוקה הקשה במחלקות הפנימיות.
"החולים המאושפזים במחלקות הפנימיות הם בעיקר חולים במצבים רפואיים מורכבים מאוד הסובלים משילוב מחלות חריפות וכרוניות", מסביר ד"ר אליס, "שהטיפול בהם מאתגר ומצריך ניווט בין המחלות השונות והטיפולים המוצעים. בשל כך מוטל על הרופאים, המתמחים והמומחים עומס רב. ואולם כוח האדם הרפואי במחלקות סובל מתת־תקינה הולכת ומחריפה, כשמספר הרופאים הכולל במחלקות הוא 11 עד 12 רופאים, בעוד הנדרש הוא 17 רופאים לפחות.
"לאור זאת בנות השירות הן בשבילנו קרש הצלה לרופאים בכך שהן מורידות מעליהם משימות רבות שאינן מחייבות רופא ומאפשרות לנו לעסוק רק ברפואה ובטיפול נטו בחולים".
מהסתייגות לעודף בביקוש
ביולי 2013 הסדיר לראשונה משרד הבריאות את התפקיד של מתנדבי השירות הלאומי/אזרחי כ"מסייעים לרופאים מתמחים", כאשר עד אז הם עסקו בעיקר בסיוע לאחיות ולמזכירות הרפואיות במחלקות האשפוז בבתי החולים. ההנחיות בנושא זה הועברו לכל בתי החולים בארץ על ידי פרופ' ארנון אפק, אז ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות, ועל פי ההנחיות, תפקיד המתנדבים הוא "לסייע לרופאים מתמחים במחלקות בתי החולים ובמרפאות קופות החולים".
משרד הבריאות גם קבע כי המתנדבים יוכלו להתנדב כ"מסייעים לרופאים" רק לאחר שיעברו הכשרה שבה יכירו את הבסיס של העבודה הרפואית כולל קורס עזרה ראשונה, קורס בשאיבת דם והשתלמות בביצוע בדיקות רפואיות נוספות.
התפקיד החדש הוא אחד התפקידים שמשרד הבריאות מקדם בשנים האחרונות כחלק מהפקת הלקחים ממחאת הרופאים, בעיקר מחאת הרופאים המתמחים בשנת 2011. לדבריו של פרופ' אפק, הוחלט שבין הפתרונות יהיו מיסוד ועידוד של ארבעה תפקידים חדשים במערכת הבריאות הציבורית: סטודנטים לרפואה שיעבדו לצד הרופאים המתמחים בשעות התורנות בערב ובלילה; עוזרי רופא בתחומים ספציפיים שיהיו בעלי מקצוע רפואיים, למשל עובדי מעבדה או פרמדיקים שיעברו הכשרה נוספת; אחיות מומחיות בתחומי רפואה שונים; וגם כאמור ה"מסייעים לרופאים".
לדברי פרופ' אפק, תחילה היו חלק מבתי החולים מסויגים מהתפקיד החדש של בני השירות הלאומי, ואולם לאחר השנה הראשונה הלך וגדל הביקוש של בתי החולים למתנדבים.
ואכן, על פי נתוני משרד הבריאות, ב־2013 התנדבו כ־30 בני שירות לאומי ואזרחי כמסייעים לרופאים; כשנה לאחר מכן כבר עברו את ההכשרה כ־50 מתנדבים; ב־2015 עברו את ההכשרה 110 מתנדבים ואילו השנה, 2016, יעברו את ההכשרה 125 מתנדבים.
"על פי עדות מנהלי המחלקות והנהלות בתי החולים בארץ, קיימת שביעות רצון מעוזרי הרופא", אומר פרופ' אפק, "המתנדבים מפנים לרופאים שעתיים של עבודת רופא. הם מסייעים בכך שהם מבצעים את שאיבת הדמים מהמטופלים לפני ישיבת הבוקר של הרופאים; לוקחים מהמטופלים מדדים חיוניים; מסייעים לרופאים בביצוע בדיקות מיוחדות; מכינים ומגישים לרופאים כלים בעת ביצוע פרוצדורות רפואיות; מלווים מטופלים שאינם זקוקים לליווי רפואי בתוך בית החולים; מסייעים למטופלים במילוי שאלונים; ועורכים מעקבים יזומים אחר קבלת תוצאות הבדיקות של המטופלים, אפילו לאחר שכבר שוחררו מהאשפוז".
"אנו זקוקים לעזרתן"
ד"ר ערן רוטמן, סגן מנהל בית החולים בילינסון, הוא האחראי בהנהלת בית החולים לעבודתן של "סייעות הרופא". לדבריו, "הסיוע של בנות השירות הלאומי לרופאים הוא קריטי. חדשות לבקרים מתפרסמים דו"חות של ה־OECD ומציבים בפנינו מראה. מספרם של הרופאים ואנשי הצוות הרפואי ביחס לאוכלוסייה הולך ויורד עם השנים. על כן אנו כרופאים זקוקים לעזרתן. זה מפנה זמן יקר מיומו של הרופא ומנתב אותו לפעילות שלשמה הוא למד רפואה - הצלת חיים".
לדברי ד"ר רוטמן, "אחד היעדים של בתי החולים בישראל הוא שמירה על רצף הטיפול הרפואי בין בית החולים ומרפאות קופת החולים לצורך שיפור הטיפול הרפואי, השיקום וההחלמה, שיביאו גם לצמצום אשפוזים חוזרים.
"כחלק מההתמודדות עם היעד מבצעות בנות השירות הלאומי גם פרויקט מיוחד שמטרתו קביעת תור לרופא המשפחה המטפל עבור כל מטופל בעת שחרורו מאשפוז. מבדיקה שערכנו עולה כי 70 אחוזים מהתורים שנקבעו אכן נוצלו. ידוע היום שיש חשיבות רבה לשמירה על הרצף הטיפולי וליישום הטיפול שעליו הומלץ בבית החולים".
"סיוע קריטי". סגן מנהל ביה"ח בילינסון, ד"ר ערן רוטמן // צילום: זיו קורן
"גם האחיות הוותיקות הבינו עם הזמן שמדובר בגורם עוזר", מוסיף ד"ר רוטמן, "שמקל את העבודה של כל הצוות המטפל. בשנה האחרונה מספר בנות השירות עלה, וכבר הגענו למצב שיש מסייעת אחת בכל מחלקה פנימית, מסייעת במחלקה גריאטרית ואף מסייעת אחת במרכז לרפואה דחופה. מדובר בבנות איכותיות שרואות את עתידן בעולם הרפואי. הניסיון הזה מהווה גם עבורן טעימה. כל הצדדים יוצאים מורווחים".
"בנות השירות הלאומי מורידות מהרופאים ומהצוות הרפואי את העבודות ה'פשוטות' ומאפשרות לנו להתרכז בריפוי החולים", אומר ד"ר אליס, "מאחר שראינו כי מדובר בבנות איכותיות החלטנו להוסיף לתפקידן גם בקרת איכות בנושאי לקיחת דמים לאיזון סוכרת, הערכה להתחלת טיפול למניעת טרומבוזיס ובקרות איכות שונות המאפשרות לנו כרופאים להיות בטוחים כי הטיפול הניתן לחולים הוא הטוב ביותר. ראינו בבנות הצעירות כמי שהגיעו לתרום תרומה משמעותית לחברה ולא כדי להעביר את הזמן".
לדברי ד"ר אליס, "המחלקה שאני מנהל היתה מחלקת פיילוט בבית החולים ובשירותי בריאות כללית שבה השתלבו הבנות בהצלחה שגרמה להרחבתו של הפרויקט. לנו, כרופאים שעובדים קשה שעות רבות, זוהי עזרה ממדרגה ראשונה. הבנות הללו בנות ה־18 שרק סיימו תיכון, עוזרות לנו בטיפול בחולים, גם הקשים ביותר, ומשמשות גם אוזן קשבת לחולים. הן נתקלות בסיטואציות קשות של חולים מבוגרים, וזאת רק רגע לאחר שסיימו תיכון, והן עומדות בכל הסיטואציות הללו בבגרות מפתיעה ומעוררת הערצה.
"בהגיען בבוקר הן לובשות חלוק לבן ומתחילות בעזרה בטיפול בחולים, לאט־לאט הן מכירות ומבינות מה הן צריכות לעשות עם כל חולה וחולה. הלוקר שלהן נמצא בחדר הרופאים. זה לא רק סמלי. הן מעורבות מאוד ובישיבות בוקר הן אפילו יושבות איתנו".
גם ד"ר אלעד גולדברג, סגן מנהל מחלקה פנימית ו' בבילינסון, מרוצה מאוד מהפרויקט. לדבריו, "הבנות חוסכות זמן יקר לרופאים ולצוות. תוך כדי עבודת הרופא נוצרות דחיפויות, ועצם זה שהמסייעת יכולה להריץ דברים מפחית מהעומס. גם מהאחיות זה מוריד עומס, היד הנוספת מקלה על המערכת כולה. לצערנו, הבנות הללו נשארות איתנו רק בין שנה לשנתיים, והלוואי שבהמשך משרד הבריאות ייתן אפשרות להשאיר אותן לזמן ממושך יותר. אחת המטרות הנוספות בעתיד היא גם להרחיב את תחומי אחריותן. אני המלצתי, למשל, שתהיה להן גישה למערכת המידע הממוחשב על החולה - שיוכלו להזין ולשלוף מידע. ברור לנו שאנחנו מקבלים את הדובדבן שבקצפת, מדובר בבנות איכותיות, מצוינות".
ד"ר אמיר שלומאי, מנהל מחלקה פנימית ד' בבילינסון, אומר כי "המסייעת הרפואית אצלי במחלקה היא בחורה יוצאת דופן. לא רק שהיא משתתפת איתנו בביקורי רופאים, שומעת הכל ומבינה הכל, היא אפילו נותנת את האינפוט שלה. חשוב להבין כי כוח אדם איכותי כזה נותן לנו לא רק הורדת עומס, הוא גם מאפשר פולו־אפ של החולה לאחר מכן בקהילה בכך שהוא קובע עבורו תורים".
"כיף להיות חלק מזה"
הודיה לחמיש, בת 21 מפתח תקווה, היא אחת מבנות השירות לאומי שהתנדבה כמסייעת לרופאים. היא סיימה את השירות הלאומי באוגוסט 2015 לאחר שעשתה שנת שירות לאומי במחלקה פנימית ו' בבילינסון. לדבריה, "זו היתה שנת שירות שנייה שלי. היה כיף וזה פתח לי הרבה דברים בתחום. תמיד רציתי להיות אחות, וזה נתן לי הזדמנות לתת מבט עמוק יותר. ראיתי את העבודה של כל הצוות, כולם עבדו בהרמוניה וכיף להיות חלק מזה. נכון שבהתחלה היה קצת מוזר עד שמצאתי את מקומי במחלקה, אבל נתנו לי להרגיש בנוח.
"בבוקר הכנתי מבחנות לקראת הבדיקות על פי הנחיות שהשאירו לי הרופאים", היא מספרת על שיגרת יומה במחלקה, "אם היה זמן הייתי מצטרפת לסיבוב הבוקר של הרופאים שבו עידכן הרופא התורן בלילה על המטופלים. לאחר מכן הצטרפתי לביקור בוקר של מנהל המחלקה עם הצוות הרפואי והסיעודי תוך כדי ביצוע בדיקות אק"ג, דמים, ואם צריך אז לרוץ למעבדה אם יש בדיקה מיוחדת. ברור שהיו ימים לחוצים מאוד אז העזרה שלי מורגשת יותר, והימים הפחות לחוצים היו ימי הלמידה שלי במחלקה. היתה גם כמובן הפרדה ברורה בין הרופאים לביני וידעו שאני כפופה לרופאים".
לדבריה של לחמיש, "יש בפנימית סוגים רבים של חולים, ראיתי הרבה דברים, אבל זה לא גרם לי להיכנס לדיכאון. הבנתי שאני יכולה להתמודד עם זה ולהיות במקצוע הזה. הם נתנו לי להיות בפרוצדורות רפואיות. אם היו אומרים לי מלכתחילה שאני הולכת לראות ולהיות חלק מזה, ייתכן שהייתי נרתעת, אבל בפועל העיניים נפקחו ורציתי ללמוד איך לעשות. כל שאלה שהיתה לי, הרופאים הסבירו לי בשמחה. נראה לי שבמצבים שבהם לרופא יש כמה חולים דחופים, הייתי לעזר רב ועשיתי הכל כדי לעזור. היה לי כיף לראות שהפחתתי את הנטל על הרופאים".
שירין שרוני היא בת שירות לאומי שעבדה במחלקה פנימית ג' בבילינסון, ומספרת ש"הגעתי ללא ידע רפואי בסיסי, אבל לאט־לאט הסבירו לי הרופאים ולימדו אותי צעד־צעד את אוקיינוס הידע העצום שבו הם מתנהלים. אני מרגישה שיש אחריות ומשמעות לכל בדיקה שאני מבצעת. בשנה שעברה עשיתי שירות לאומי במקום אחר, והסיפוק כאן משמעותי בהרבה מהתפקיד הקודם.
"חלק גדול מאוד מהיום שלי בבית החולים הוא בעבודה שהיא קשה גם פיזית וגם נפשית", מספרת שרוני, "החשיפה לחולים קשים היתה חשיפה הדרגתית, הרופאים דאגו ליצור מסגרת חמה, דואגת ואכפתית כדי לשמור על המוטיבציה להמשיך ולשרת בתפקיד המשמעותי הזה. הגענו מחממה, מהתיכון, למרכז העשייה הרפואית. יש בנות 20 שמטיסות מטוסי קרב ויש אותנו שמסייעות לרופאים, זה לא הגיל אלא האישיות שמאחורי המספר, וצריך להיות בנוי לאחריות. אני תמיד זוכרת שהקשר עם המטופל מיועד לטובתו על מנת לעזור לו בתקופה שבה הוא בבית החולים. גם אם זה להביא מים למשפחות, למרות שזה לא התפקיד שלי, עושה לי טוב בלב.
"יש דוגמאות רבות לקשר שלי עם מטופלים במחלקה", היא מוסיפה, "יש אישה במחלקה שמפחדת ממחטים ומדקירות, והיחידה שהיא מרשה שתדקור אותה זו אני. כשהשתחררה היא אמרה שאם היא חלילה מתאשפזת שוב, רק אני מוציאה לה דם. תוך כדי לקיחת הדמים אני מסיחה את המחשבות על המחלות ונקשרים ברמה האישית. היה גם חולה שהשתחרר ובכה כי נקשרנו מאוד. אני ממליצה לבנות שמבינות את המשמעות של חיי אדם להגיע ולעשות שירות בבתי החולים. חשוב שיהיו בנות שירות אכפתיות שיעבדו במערכת ויבינו את המשמעות האדירה של התפקיד הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
