נלחמים בשמם: חיילים בודדים, שהם נכדים לניצולי שואה ומספרים את סיפורם ואת סיפורי המשפחות שנרצחו, כבר מזמן הפכו לתופעה שהולכת ומתרחבת. אחד מהם הוא טוראי ע', חייל בקורס מודל בבה"ד 15 באגף המודיעין. "עכשיו אני פה כדי שהסיפור של סבא ושל בני המשפחה שלו שנכחדה - לא ימות", הבהיר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ע' נולד בדיוק לפני 19 שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. לדבריו, "סבא תמיד אמר לגבי יום ההולדת שלי שכנכד הראשון מהבן הצעיר שלו, העובדה שנולדתי ביום השואה היא ניצחון גדול על הנאצים". הוא גדל ביישוב שמשית ובגיל 15 עבר עם משפחתו לארה"ב בשל קידום שקיבל אביו בעבודה. בזמן שהותו בארה"ב עבד ע' עם ילדים, בהם גם אוטיסטים, בצהרון יהודי. שם התחדדו בו הערכים הציוניים, שבד בבד הונחלו גם בבית. באוגוסט 2015 חזר כתושב חוזר לבדו לישראל, וכיום הוא מתגורר בעמק יזרעאל עם בני גרעין "צבר", שאיתם עלה ארצה.
לע' יש קשר מיוחד לסבו ראובן (79), יליד הונגריה. בהיותו רחוק כל כך ממשפחתו הגרעינית, הוא מקפיד להגיע לביקורים ולשתף אותו בחוויותיו. על שירותו הצבאי סיפר ע': "העבודה שאנחנו עושים פה במודיעין נועדה, בין השאר, לוודא שמדינת ישראל תמשיך להתקיים. ברור לי שבלי צבא חזק לא תהיה מדינה, ואנחנו חזקים. זה חשוב גם לאור העובדה שיש אנשים שהם עדיין מכחישי שואה, וגם משום שהדור הזה של הניצולים הולך ונעלם. לסבא, שהוא לא אדם שמדבר הרבה - היה חשוב שאתגייס לצה"ל".
לע' חשוב מאוד שיכירו את סיפורו של סבו. "כשהיה בן 6, אבא שלו נשלח למחנה עבודה ומת. אמא שלו לא יכלה לגדל את שני הילדים הקטנים ושלחה אותם לבית היתומים שהיה תחת הגנת השגריר השבדי, שקראו לו ולנברג. כך ששוב ושוב הועלו שני האחים לרכבות המוות בדרך למחנות הריכוז ושבו חזרה לבית היתומים. אחרי כשנתיים אמם באה לקחת אותם, ואז הגיעו הנאצים ושלחו אותה למחנה ההשמדה ושם היא מתה", סיפר ע', "אחרי המלחמה הגיעו פעילי המפלגה הנאצית ההונגרית והצעידו את כל הילדים היתומים בצעדת המוות עד לדנובה, שם ביקשו לחסל אותם. הם הצליחו לחסל את המדריכים ואז היתה הפצצה. כל הילדים ברחו, חלקם חזרו לבית היתומים, וביניהם סבא שלי ואחיו. לסבא קפאו הרגליים ובבית החולים הרופא קטע לו את האצבעות בשתי הרגליים, אבל זה לא מנע ממנו לעשות את מה שהוא רצה. עד היום סבא בריא מאוד". לאחר ההכרזה על הקמת המדינה עלה ראובן לישראל והועבר לדגניה.
לדברי ע', למרות השנים שעברו, סבו לא אוהב לספר על עברו: "לכן אני פה בשבילו. הוא לא אוהב את הקשר שהיה לו בהונגריה. מעולם לא שמעתי אותו מדבר הונגרית או מספר על הילדות שלו בשואה. כל כולו מרוכז בהווה, ולי חשוב לספר את זה, בעיקר לזכר אלו שניספו בשואה". את סבו, שנמצא בימים אלה בחו"ל, תיאר כבעל "חוש הומור ממש מצחיק. הוא לא כזה כפי שמציירים את הניצולים ואת המבוגרים בכלל. נראה לי שהוא היה רוצה לומר שהיה לו המון מזל ולהודות להרבה אנשים טובים שהיו לו בדרך, כי בזכותם הוא חי בעצם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו