העימות בדוחא: צריך כדורגל בלי פרובוקציות

קריאת 83 סנאטורים לברק אובאמה להגדיל את הסיוע הביטחוני המוצע לישראל היא הישג לבנימין נתניהו. רוחות ה־BDS המנשבות באוניברסיטאות האמריקניות לא חדרו את כיפת הברזל הפוליטית של השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק. גם ברני סנדרס העוין ושדולת ג'יי סטריט שאינה נוקפת אצבע להגדלת הסיוע לא יכלו לה.

מימדי ההישג מתבררים בהשוואה: לפני 41 שנים הכעיס יצחק רבין את הנשיא ג'ראלד פורד, שהכריז על בחינה מחדש של התמיכה בישראל (reassessment). איפא"ק והדיפלומט צבי רפיח אירגנו בחשאי 76 סנאטורים, שתבעו מפורד לחדש את היחסים התקינים. הנרי קיסינג'ר רתח מזעם אך נאלץ להסכים. עתה מדובר ב־83.

נתניהו, שפעל לסיכול ההסכם עם איראן בסוגיה האיראנית, קיווה לסיוע בשיעור חמישה מיליארדים. שום נשיא לא יסכים, ובוודאי לא מי שסגנו ג'ו ביידן דיבר בפומבי על התסכול של הממשל מעמדת נתניהו לגבי המשא ומתן עם הפלשתינים. עם זאת הציעו האמריקנים שני נתיבים לקביעת סכום הסיוע הביטחוני, האחד עם התחייבות ישראלית שלא להפעיל את הקונגרס להגדיל בדלת האחורית את הסכומים והאחרת בלעדיה. גם אם הסכום אינו עונה על האיום המתחדש בעקבות ההסכם עם איראן, אין ספק כי מדובר בכספים בהיקף חסר תקדים.

על רקע זה חשד הממשל כי נתניהו חותר להמתין למשא ומתן עם הנשיא הבא. הוא ומשה (בוגי) יעלון הבטיחו לבית הלבן ולפנטגון כי ישראל מעוניינת גם מעוניינת. אך הספקות נותרו בעינם. אפשר להבין מדוע נתניהו מנהל משא ומתן כדי להעלות את רף כספי הסיוע, אך שוגה בסף הסיכון הגבוה שנוטל על עצמו.

• אין ביטחון שהילארי קלינטון או דונלד טראמפ (שהתקרבו אתמול למועמדותם בניצחונות נוספים בפריימריז) ייאותו להקציב לישראל יותר מאובאמה. טראמפ כבר רמז בפליטת פה, שרצוי כי ישראל תתחיל לשלם תמורת מה שהורגלה לקבל בחינם, ואם גם הכחיש - הדברים לא נמחקו. חידוש המשבר הכלכלי ב־2017 עלול דווקא לצמצם את הגדלת הסיוע הביטחוני.

• אם גם יוגדל הסיוע ב־100 או 200 מיליון דולרים יהיה נתניהו חייב את התודה לנשיא הבא. עדיף להיות חייב לנשיא יוצא כדי שניתן יהיה לבוא עם דף חלק של בקשות ליורשו, שטרם היטיב עם ישראל.

העיקרון של "תפסת מרובה - לא תפסת" חל על סוג כזה של מו"מ. דוגמה לכך היא הודעת נתניהו ש"הגולן שלנו" לנצח. הבעיה שקעה בתרדמת. אך משיצא בהכרזה גרם לארה"ב להצטרף להחלטה עוינת של מועצת הביטחון שלפיה העולם מאוחד בהתנגדותו. רווח שיצא בהפסד.

יצחק רבין ז"ל. הכעיס בזמנו את הנשיא פורד // צילום: צביקה ישראלי, לע"מ

יצחק שמיר התחרט שלא קיבל את הערבויות לקליטת עולי רוסיה בתנאים שדרש הממשל האמריקני (לפי ספרו של השגריר זלמן שובל "דיפלומט"). אולי גם בלב נתניהו מקנן ספק אם צריך היה להתמודד ראש בראש נגד אובאמה במקום לקבל את הפיצוי הביטחוני, שלפני חתימת ההסכם עם איראן היה מגיע כדי 5 מיליארדים. לא כדאי לחזור ולטעות. הגיעה העת לשלוף עט ולחתום.

מהומה שעלתה באליפות?

השיירה שירדה עם חשיכה מפארק אוסטרליה לאיצטדיון דוחא בסכנין הזכירה לי את הטור המשוריין שהיה עולה עד מלחמת 67' להר הצופים. סטודנטים נקראו אחת לשבועיים לשירות מילואים בשער מנדלבאום, ומאבטחים חיילים ישראלים במדי שוטרים שנשלחו לתחזק את המובלעת האוניברסיטאית. עיקר הדאגה היתה להבטיח שלא תותקף בשבע דקות הנסיעה.

כך גם השבוע לקראת התחרות בין מכבי תל אביב לבין בני סכנין. שרר מתח רב. אמא שליוותה את בנה וכלתה עד לשערי המגרש שאלה אותי בחרדה אם לא מסוכן להגיע לדוחא. כאילו התעלמה מהעובדה שכבר היתה במקום.

זו היתה המחצית השנייה של המתח. הראשונה התרחשה בשבוע שעבר בחיפה. במשחק חצי הגמר על הגביע נפסל שער חוקי של מכבי ואושר בלתי תקין של סכנין. עתה החל מאמן סכנין יוסי אבוקסיס להרוויח זמן. בדקה ה־20 נראה מייעץ לשחקנו עלי עותמאן לשכב על הדשא כדי לעכב את חידוש המשחק. מכבי התעלמה ממנו. היא הודיעה בתחילת העונה, שלא תניח לקבוצות יריבות לעצור אותה. זה החוק, ואם השופט מעוניין - שהוא ישרוק.

אבוקסיס עורר מהומת אלוהים נגד כדורגלן מכבי טל בן חיים, והורחק מהמגרש. זה היה עונש קל מדי בהשוואה למה שעתיד היה להתרחש בעוד כמה ימים בתחרות נוספת - במסגרת הליגה - בין שתי הקבוצות.

המשטרה שמרה היטב על הסדר. חרקתי שיניים מדוע לא צייצתי בטוויטר כי המאמן צריך להעלות את בן חיים בהרכב הראשון ולהתעלם מהרוגז של סכנין. המשחק התנהל באווירה סבירה וברמה נמוכה, והסתיים בתיקו אפס, שהרחיק את מכבי מהסיכוי לזכות באליפות. אז חזר אבוקסיס לסורו, והתקרב שלא כדין לספסל של אנשי מכבי ושמח לאידם.

הבעיה היתה ששוער מכבי לא שמר על האיפוק הדרוש ודחף את אבוקסיס. זו עבירה חמורה בנסיבות מקלות. אי אפשר לעבור עליה לסדר היום בלי עונש. יריבי מכבי הטיפו להרחיק את השוער עד גמר העונה. כך יגדילו את הסיכוי שהצהובים לא יזכו באליפות. התפתחה קטטה המונית שבמהלכה המאבטחים המקומיים חבטו בפניו של כדורגלן מכבי במקום להגן עליו.

התקשורת התגייסה נגד מכבי. ערן זהבי העיר (מיותר) כי חש כאילו שיחק ברמאללה, והפטפטנים טענו כי מדובר בהערה גזענית. לא מיניה ולא מקצתיה, זו הערה על רקע המתח הלאומי. אילו חלילה קרא להחרים קבוצה או שחקנים בשל היותם ערבים זו היתה גזענות.

ערן זהבי. העיר הערה מיותרת // צילום: עמי שומן

אך אליה וקוץ בה. יש מי מאוהדי מכבי שצורחים "מוות לערבים" וחובת המשטרה לעוצרם מייד. אילו באו לכל משחק בחיפה ובירושלים ובכפר סבא עטופים בדגלי הלאום - מה טוב. אך רק בדוחא? זו פרובוקציה. רוצים לשיר את "התקווה"? בבקשה, קודם באיצטדיון טרנר נגד הפועל באר שבע, ורק אם יתמידו בכל רחבי הארץ - גם בסכנין.

מדובר במכבי תל אביב. אפילו אם יריביה מסרבים לראות בה את הקבוצה של המדינה - היא יותר הקבוצה של המדינה מכל יריבה שלה. זה מחייב. זה לא נשמר השבוע בסכנין. גם על אוהדי מכבי לתקן את דרכם. הרי משהו השתבש בניסיון הנחוץ כל כך לקיים מערכת ספורט משותפת יהודית־ערבית אם המשטרה הצליחה להחזיר אותי לביתי בתל אביב - ככל האוהדים - רק ב־02:00 לפנות בוקר.

חמש זה עשר

הביקורת הנרקמת נגד קרן פלס, שנתנה יד ליוזמת נפתלי בנט לעודד בני נוער ללמוד מתמטיקה ברמה של חמש יחידות, היא פרי באושים של עצלות ושיגרה ובינוניות. פלס פונה באורח שובה־לב ואינטליגנטי לצעירים ליטול על עצמם משימה ראשונה במעלה החשובה להם, ולחברה בכללה.

ברור שהלא־מתאימים לא ילמדו ברמה של חמש יחידות, וזה בסדר; אבל ברור יותר כי יש מי שיכולים להתאמץ ולזנק. רק שהעצלות גוברת עליהם והם נותרים רדודים שעה שהמתמטיקה כובשת את העולם המודרני. ה"קמפיין" פונה אליהם. פלס המטיפה לחמש היא עשר.

בדרכי אבות

שמו של יורם טהרלב הולך לפניו בזכות שירים ולחנים כ"הבלדה ליואל משה סלומון", "שירו של צנחן", "ישנן בנות" ו"ההר הירוק". אבל כבר שנים הוא עוסק בכתיבה על תכנים יהודיים, ומשלב בהם מופעי סטנד־אפ רוויי הומור ומוסר השכל וצחוק ועצב. "הוא היהודי ביותר בין כותבי הלחנים הישראלים", הגדירו הגורו של הפזמון העברי אליהו הכהן.

לאחרונה הוציא את ספרו "על ברכי אבות". הוא מוקדש למסכת אבות שבמשנה - האחת המוכרת היטב גם לחילונים, שבדרך כלל ספרות המקור היהודית זרה להם.

יורם טהרלב. פרשנות לפרקי אבות // צילום: זיו קורן

בפתח הספר הביא טהרלב פרשנות הלכתית מוכרת למסכת אבות מגדול הפוסקים הרמב"ם דרומה. אך הוסיף גם משלו, והיא דרמטית ומסעירה. לפי טהרלב, הבין חותם המשנה (לפני שנת 220 לספירה) רבי יהודה הנשיא כי העם היהודי נידון לגלות ארוכה.

בלי עצמאות. בלי בית מקדש. בלי פיסת קרקע לנסוך עליה מים בשביעי של פסח. בלי משה רבנו ודוד המלך. הפרט, האדם, ערכיו, מילתו ודיבורו הם שיעמדו לו עד לקצה האופק הלאומי. לפיכך מי שקורא במסכת הפופולרית ביותר של המשנה לא ימצא שם את המוסדות והדת והאדמה, וכל מה שאפשר להיאחז בו במצב ריבוני אך ייעלם לאלפיים שנים.

רבי, כפי שכינוהו, חי בציפורי ובבית שערים. חתימת המשנה התרחשה כ־85 שנים (או מעט פחות) לאחר מרד בר־כוכבא כשלא נראתה באופק סערה מדינית ולאומית חדשה, ששוב תטלטל את הארץ והאומה. רק הדורות שחלפו אימתו את מה שיהודה הנשיא חזה, ואולי לא. למען האמת, אמר לי השבוע טהרלב, הוא דרוך לתגובת קהל קוראיו המתעניין דרך קבע ביהדות על התזה מרחיקת הלכת שהציע למסכת אבות.

הסוד ראה אור

ארה"ב שיחררה מסמכים העוסקים בלחץ האמריקני על דוד בן־גוריון לחשוף את המתרחש בכור הגרעיני בדימונה. עופר אדרת שדיווח עליהם ב"הארץ" סיפר כי ב־1962 ביקרו בארץ שני מפקחים שנשלחו מטעם ג'ון פיצג'רלד קנדי ומארחם היה הפיזיקאי פרופ' יובל נאמן. בשבת ביקר עימם בים המלח, וכבדרך אגב תהה אם ברצונם לבקר בכור בדימונה. הם ששו להזדמנות, ומצאו במקום מדענים ומהנדסים שהתנדבו להסביר להם מה קורה.

לפי הנאמר במסמכים האמריקניים הציע נאמן לאמריקנים לשוב לביקור בכור ביום שבו עמדו לחזור לארצם. הם לא רצו לדחות את טיסתם וסירבו. אך כתבו דו"ח אוהד לישראל, שבדימונה עוסקים במחקר ולא בייצור פצצות אטום. זה הים הכללי, ואוסיף "טיפה משלי", כלשונו של חנניה רייכמן.

בצאתם מדימונה שאלו האמריקנים מתי ייערך הביקור הרשמי. נאמן היתמם שלא צריך, הרי ראו הכל. הם עצרו בבית קפה בנוי מעץ בגדרה. נאמן הרחיק את הנהג והציע לאמריקנים עזרה בכתיבת הדו"ח המסכם. בהיעדר רישומים מהסיור קיבלו את הצעתו הנדיבה, והוא תימרן אותם לכתוב דו"ח נוח לישראל.

לקראת פרסום ספרי "ראיתי אותם" ב־1997 - לאחר שנאמן פרש מהפוליטיקה וחזר לאוניברסיטת תל אביב - טילפנתי אליו וביקשתי לפרסם את הסיפור, שיעניק לו אהדה רבה בישראל. נאמן השיב כי אני יכול לפרסם זאת, אבל הוא יאבד עצמו לדעת. מיהרתי למשרדו ונאמן הסביר לי כי חזר לעבודה מדעית עם עמיתים, בעיקר בטקסס. אם ישמעו כי נהג כך בשני הפקחים האמריקנים, שגם הם עמיתים, יורע מעמדו בקהיליית הפיזיקאים.

המקור שסיפר לי על התמרון הנבון של נאמן היתנה את הפרסום בהסכמתו. גנזתי. חזרתי לפרסום הדו"ח בספרי "התפכחות" ב־2009, שלוש שנים לאחר מותו. עסקתי באירועים בלי התוכן. עתה הוא ראה אור במסמכים האמריקניים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו