במשחק בין באיירן מינכן לאתלטיקו מדריד הערב יש לא מעט פיקנטריה, ההתמודדות בין פרננדו טורס לחברו הקרוב צ'אבי אלונסו, המאבק בין שני מבקיעים מצוינים כמו מולר וגריזמן, אך הפגש הזה הוא בעיקר קרב בין שני מאמנים מהטובים היום באירופה. שני אנשים עם הרבה אישיות, שכל כך דומים אך גם שונים.
ווינרים. ללא כוכבים בהרכב, הארגנטינאי זכה עם אתלטיקו בתארים רבים בליגה, בגביע, בסופר קופה של ספרד ושל אירופה, באירופה ליג ופעמיים הגיע לחצי גמר הצ'מפיונס. בזמן שעם בארסה ובאיירן לגווארדיולה יש כבר 20 תארים. לפפ ולצ'ולו יש הרבה כריזמה, והדבר ניכר כשהם מדברים עם שחקניהם או עם עיתונאים. הם שני הכוכבים של קבוצתם. אפילו הקבוצה של הטריו מסי־אינייסטה־צ'אבי נקראה "בארסה של גווארדיולה".
שניהם חולקים את ה"אובססיה" לפרטים ולשליטה טוטלית בכל מה שקורה במועדון. סימאונה אוהב לבדוק מה השחקנים אוכלים ואת המכשירים שבהם הם משתמשים, בזמן שגווארדיולה חוקר את מעשי שחקניו בלילה ואוסר עליהם שתייה מוגזת.
השפעתם על הקבוצות עצומה. שניהם מוציאים מכל שחקן את המקסימום, אפילו מעבר לכך, מה שגורם ללחץ יתר. בגלל זה אחרי שלוש־ארבע שנים או שהמאמן עוזב את המועדון, כפי שעשה גווארדיולה עם בארסה, או שהקבוצה מחליפה הרבה שחקנים, כפי שקרה באתלטיקו. מקצוענותם המטורפת מאלצת את שחקניהם להיות גם פרפקציוניסטים. למי שלא מזדהה עימם יש שתי אופציות: להשתנות או לחפש קבוצה אחרת.
ההבדל? בכדורגל. קבוצותיהם מתנהגות כפי שהם שיחקו. סימאונה היה קשר אגרסיבי שלחץ בכל המגרש ונלחם על כל כדור, אפילו אם זה נראה אבוד. גווארדיולה היה המוח של המנטור שלו יוהאן קרויף עם מסירות מהירות, ראייה טקטית מתקדמת אך מצד שני חלש מבחינה הגנתית. בזמן שפפ חוזר שוב ושוב על הנושאים הטקטיים ולפעמים מוסיף דברים שנראים גאוניים, צ'ולו מעדיף להדגיש את הנושא הרגשי והקבוצתי. פפ מדבר על החזקה בכדור וסימאונה על המועדון ועל החיים. הספרדי מחפש לתקוף את היריב, בזמן שהארגנטינאי מחפש כיצד להתגונן. האחד רוצה להבקיע שערים והאחר רוצה ששערו יהיה סגור, ומתוך כך לבנות את ההתקפה.
מלחמת מוחות בין ה"פילוסוף" הקטלאני וה"לוחם" הארגנטינאי, לא רק על הכרטיס לגמר אלא גם על סגנון משחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו