"ירו לאחי בראש, רצחו לי אותו מול העיניים ולא יכולתי להציל אותו. מה שעברנו עד עכשיו היה גיהינום קטן. היום זה יום ההלוויות - והיום הראשון לצונאמי המשפחתי. איך נקבור ארבעה יחד? איך ממשיכים הלאה-" כך אמר דני גז מכפר סבא, אחיו של משה, שהיה ברכב שספג את היריות שגבו גם את חייהם של רעייתו של משה, פלורה, אחותה שולה ובעלה דב קרלינסקי. משפחות קרלינסקי וגז תיכננו לבלות את סוף השבוע במלון בטאבה. אף אחד מהם לא ציפה לתרחיש האימים הבא שאותו שיחזר דני ל"ישראל היום": "מצב הרוח היה מדהים. משה אחי היה ברכב עם אשתו, אחותה ובעלה דוביק, ואנחנו נסענו ברכב מאחוריהם. דוביק, שהוביל, רצה לנסוע דרך כביש הערבה, אך לבסוף החליט להיכנס לכביש 12. מי חשב עד כמה גורלי זה יהיה? הוא האיץ ונוצר בינינו פער של 30 מטרים, שבדיעבד, הציל לנו את החיים". ואז החלה הזוועה: "דוביק האט, ואת פניו קיבלו ארבעה 'חיילים' לבושים במדים צבאיים כמו של המצרים. שמתי לב שאין להם את החגורה הלבנה. מייד הבנתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לחבר שלי, מאיר, שנהג: 'עצור. אל תזוז מטר'. משמאלי ראיתי אוטובוס הפוך שעשן יוצא ממנו. היה לי ברור שנקלענו לאירוע חבלני. מאיר שאל אותי בהיסטריה, 'למה דוביק עוצר-', ואני רואה את המחבל פנים לפנים והוא מחכה שנתקדם. קיבלנו את הכדור הראשון בגלגל. צרחתי, 'יורים עלינו. מחבלים!'. עוד כדור נורה ומחבל אחר נתן לדוביק כדור בראש. נסענו רוורס בטירוף, הבנות צרחו וצעקתי להן 'תורידו ראשים'. לפני שברחנו משם ראיתי איך משה, פלורה ושולה חוטפים צרור כדורים מטווח אפס. לא יכולתי לעשות כלום. גם כשהם וידאו את ההריגה". לדני יש ביקורת קשה על המשך ההתנהלות של כוחות הביטחון באירוע: "אף אחד לא תיחקר ולא תישאל אותי. אולי הייתי יכול למנוע קורבנות נוספים? היתה התרעה, אבל לא סגרו את כביש 12. זה פשע של הצבא והמשטרה שחייב להיחקר", טען בכאב. פלורה ומשה גז, ושולה ודב קרלינסקי יובאו היום למנוחות בשעה 11 בבוקר בבית העלמין פרדס חיים בכפר סבא. העירייה תספק אוטובוסים שייצאו מהאיצטדיון העירוני בשעה 10:30.
