שלושה עשר מי יודע? שלושה עשר אני יודע. שלושה עשר אלף שקלים דרשו במלון באילת כדי לארח אותך ואת המשפחה המצומצמת לסוף השבוע של ליל הסדר. יקר? מאוד. אבל חצי שעה לתוך הסדר המשפחתי אצל הדודים אתה מתחיל לחשוב שאולי זה לא כל כך יקר. אחרי הכל, אין מחיר לחופש, ואנחנו בחג החירות.
שנים עשר מי יודע? שנים עשר אני יודע. שנים עשר חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שנפגשת עם האנשים האלו, ולא הצלחתם למצוא מאז אפילו נושא שיחה חדש אחד. "איך בעבודה? מה עם הילדים? אתה עוד עובד ברמת גן? אה, העבירו אתכם לקריית אונו? מעניין. כל כך מעניין!"
כנראה היתה סיבה שחיברו בין חג המסובין הזה לבין ארבע כוסות יין. רק חבל שאי אפשר לשתות אותן ברצף על ההתחלה.
אחד עשר מי יודע? אחד עשר אני יודע. אחד עשר אנשים קוראים בהגדה לפניך, ואיכשהו תורך מגיע דווקא כשמגיעים לשורה "שדיים נכונו ושערך צימח". ולמרות שאתה כבר מזמן לא בשולחן של הקטנים, משום מה נורא מביך אותך לקרוא את זה מול כולם. אולי כי הבן המתבגר של הדודים מייד זוקף אוזניים ובוהה בך כאילו אתה מקריא כתבה מ"פלייבוי".
עשרה מי יודע? עשרה אני יודע. עשרה קילומטרים מפרידים בינך לבין המשפחה בפתח תקווה, ובכל זאת, בערב החג ייקח לך יותר משעתיים להגיע אליהם. מצד שני, כשתגיע עוד תתגעגע לפקק.
תשעה מי יודע? תשעה אני יודע. תשעה קילו אתה תעלה במהלך החג הזה, את רובם כבר בליל הסדר עצמו, שבו תהיה חייב לטעום כל אחת משלושים המנות שיוגשו לשולחן - רק כי אתה לא רוצה להעליב אף אחד, טיפוס מתחשב שכמוך. העיקר שבלילה, כשתחזרו הביתה, אתה תישבע לעצמך שזו היתה הארוחה האחרונה בחג הזה, תוך כדי בליסת מצה עם שוקולד. בכל זאת, מסורת.
שמונה מי יודע? שמונה אני יודע. שמונה דודים יש לך, ומכולם התיישבת דווקא ליד זה שיודע הכל: איזו דירה היית צריך לקנות, ולמה אתה לא מרוויח מספיק בעבודה שלך, ומאיפה הייתם צריכים לנסוע כדי לא לעמוד בפקקים, ואיזה אוטו היית צריך לבחור, ומתי הזמן שתעשו עוד ילד, ורק דבר אחד הוא לא יודע: מה אתה באמת חושב עליו.
שבעה מי יודע? שבעה אני יודע. שבעה זה מה שיצטרכו לשבת עליך, אחרי שתגיד ״שיהיה במזל טוב״ לבת דודה שחשבת שהיא בהריון ולא ידעת שהיא בסך הכל שינתה קצת את הרגלי האכילה שלה מאז האירוע המשפחתי האחרון שבו נפגשתם. הלילה הזה כולו מביך.
שישה מי יודע? שישה אני יודע. שישה ימים שרפתם בשיטוט בין חנויות בעיר, עד שבסוף הגעתם לחנות כלי הבית, עמדתם שש שעות בתור ושילמתם במיטב כספכם (בערך. ברוך בורא תלושים לחג) - כדי לרכוש למארחים מתנה מקורית בצורת כלי להגשת מצות, שהוא גם מלחייה מנגנת שכל אחד צריך.
חמישה מי יודע? חמישה אני יודע. חמישה אורחים שהביאו בדיוק את אותה מתנה שאתם הבאתם, ועכשיו מסתכלים יחד איתכם על הדודה שאומרת ״תודה, לא הייתם צריכים״ בפרצוף של ״חסר לכם שאין פתק החלפה״. התשובה היא שאין, מה שאומר שאתם כבר יודעים בדיוק איזו מתנה תקבלו ממנה בחזרה בשנה הבאה.
ארבע מי יודע? ארבע אני יודע. ארבע קושיות שהילד הקטן של הדודים שואל בקצב של 1 קל״ש (קושיות לשעה) בזמן שאתם יודעים שארבע השאלות שלו זה כל מה שמפריד ביניכם לבין ״שולחן עורך״. כמובן, אי אפשר להעיר לו, ואי אפשר לזרז אותו, וכל מה שאפשר לעשות זה לרייר ולחכות.
מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות אני בכלל לא מכיר אותך ילד, אבל הלילה הזה אני מרגיש שהחיים שלי תלויים בך. יאללה, תן גז!
שלושה מי יודע? שלושה אני יודע. שלושה ילדים יש לכם, ושלושתם יהיו עכשיו עשרה ימים בבית. זה דווקא נחמד, קצת זמן איכות עם הילדים. זה לפחות מה שאתה ואשתך תגידו לעצמכם בזמן שתתמרנו בין מוזיאון המרציפן בגלבוע לפסטיבל הכפכפים בצפת, העיקר להצליח להעסיק את הזאטוטים עוד שעתיים.
בסוף אתם תישברו ותיקחו אותם איתכם לעבודה, מה שעשוי להוביל לזה שבקרוב יהיה לכם הרבה זמן איכות איתם בבית. איך זה שלבוס תמיד יש סידור לילדים?? רגע, יכול להיות שבכלל אין לו ילדים?
שניים מי יודע? שניים אני יודע. שני בני זוג יש בסיפור הזה, מה שאומר שתי משפחות. אצל מי אנחנו בליל הסדר? אז אצלנו בחג שני? רגע, חג שני זה היום שאחרי או שבוע אחרי? קנית מתנה להורים שלך? ושלי? מה זאת אומרת? לא, אני לא זוכר מה היה עם המתנה של השנה שעברה. אוי, איזה שטויות, היא לא העליבה אותך, היא רק אמרה את דעתה. וחוץ מזה, ממי, היא צדקה, זו היתה מפה די מכוערת.
אחד מי יודע? אחד אני יודע. אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ, ורק הוא יכול לעזור לנו לצלוח את החג הזה בשלום ולהתגבר על הקלוריות, השעמום, הקרובים, הפקקים והמצות. אוי, המצות. ותזכרו - מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: ״בשנה - הבאה - מלון!״
nusshayom@gmail.com(איור: יובל רוביצ'ק)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו