לפני עשר שנים בלבד מכבי חיפה היתה בשיאה. המאמן אז היה רוני לוי, בדיוק כמו היום, רק שההבדלים בין הקבוצות הם כמו צמרת הכרמל הירוקה לעיר התחתית האפורה. במכבי ת"א זה בדיוק ההפך. בקריית שלום התרגלו באותן שנים להיות זנב לאריות, הקהל עסק במחאות והירוקים מחיפה היו המרוויחים העיקריים כי אף אחד לא הפריע להם לזלול אליפויות.
והנה, כמילות השיר, "איך שגלגל מסתובב לו", מכבי ת"א הגיעה הערב (א') לסמי עופר כטרבליסטית אימתנית מול קבוצה שמשחקת בעיקר על הכבוד שלה. השלטים שתלו אוהדי חיפה היו הפוכים לאות מחאה על העימות שלהם מול השחקנים ביום שישי האחרון, אבל גם הם כאילו סימנו את המהפך שחל בשנים האחרונות בקבוצה שלהם, שניצחה בפעם האחרונה את יריבתה המרה אי שם בחודש דצמבר 2012.
ב־20 הדקות הראשונות אוהדי חיפה לא עודדו. מועדון כה גדול ללא הקהל שלו זה כמו עורק סתום שמצריך צנתור. ביציעי סמי עופר ישב אתמול הקפטן לשעבר יניב קטן, שזו הפעם השנייה בלבד שהוא מגיע לאיצטדיון הזה, אולי בניסיון להעיר את המועדון שהוא כה אוהב ומזוהה איתו.
קרב חפירות על הדשא של האצטדיון העירוני בחיפה // צילום: עמי שומן
על הדשא החבורה של פיטר בוס הגיעה לראשונה זה תקופה ארוכה כמוליכת הטבלה, ולמרות שהיא היתה בו הכי הרבה בשנים האחרונות, כנראה המאבק הצמוד העונה מול הפועל ב"ש משפיע פסיכולוגית גם על מערכת שעובדת על אוטומט. הגלגל הצהוב נתקל אמש בדיוק במקל שנכנס בשבוע שעבר בגלגלים של הפועל ב"ש. חיפה עדיין לא ניצחה משחק אחד בפלייאוף העליון, אבל בתוך שבוע היא לקחה ארבע נקודות משתי הטוענות לכתר. זו לא חיפה הדורסת של רוני לוי מלפני עשר שנים, מקסימום קבוצת ליגה בינונית פלוס, אבל אולי זה מה שהיא יודעת העונה, לשחק טקטי ולהתפלל שמשהו טוב יקרה.
הערב זה הספיק ל־0:0 שכולו ניצחון להפועל ב"ש וגם קצת נחת לקהל הירוק ששאג בסיום "יש" כאילו קבוצתו ירדה מנצחת. הם גם עודדו את הפועל ב"ש, רק שכחו שביום רביעי היא מחכה להם בחצי גמר גביע המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
