זה רק אור הירח

"חבלי הלידה של הירח" של כנרת רובינשטיין נפתח בתנופה אדירה. גיבורת הסיפור הראשון, "עוברת אורח" שמו, היא שמרית, אישה צעירה שחייה השתבשו ונאלצת לחזור לבית הוריה כשהיא בהריון מתקדם, ולחזר אחר עבודה חלקית בספרייה הציבורית של המתנ"ס השכונתי בהשגחתה של הספרנית המיתולוגית, ציונה, שכיהנה בתפקיד עוד כששמרית היתה ילדה.

יופיו של הסיפור טמון בכך ששמרית לוקחת את כל העניין בקלות, ואפילו בקרירות מפתיעה. במקום לבכות על מר גורלה - מי רוצה לחזור לעבוד בתור ספרנית במתנ"ס? - היא שומרת על מה שנראה כקור רוח, אבל מתברר כיכולת לסגל לעצמה תכונות של זיקית, שמאפשרות לה להתמודד עם הבעיות האישיות שלה באמצעים שגובלים בגניבת זהות של אחרים. ל"עוברת אורח" יש יופי כמעט מתמטי, דיוק רב, שילוב קשה לפיצוח של פשטות סגנונית ותחושת עושר רגשי שנובעת מבחירות מוצלחות מאוד. וכן, גם מכישרון לספר סיפור קצר.

מעט מאכזב לגלות שהסיפורים הבאים ב"חבלי הלידה של הירח" - שרובם תופסים גיבור או גיבורה ראשית אחת ב"אמצע החיים" - לא מתעלים לרמתו של "עוברת אורח". הבעיה המרכזית שצצה ברבים מהם טמונה בניסיון השיטתי לשחזר את אותה "זיקיות" דמות, ומכאן גם נובעת תחושת אי הנעימות המשתקפת בניסיונות לשחזר את ההצלחה דרך תמהיל דומה מבחינה תמטית, וכן מבחינה סגנונית.

שיחת טלפון מפתיעה שחושפת סוד משפחתי ידוע בסיפור "בדרך החוצה", מגלה ריקבון בתא משפחתי; רעיון דומה מתגלה ב"בודדת", סיפור שבמרכזו וידוא הריגה בגווייתה של המשפחה הקיבוצית והקיבוץ עצמו, וכן בסיפור "סדקים" שעוסק בתא משפחתי קטן ומתנוון בצל החשש מאבא לא מתפקד ובן שצועד בדרך דומה. את המשכו של אותו רעיון אפשר למצוא גם בסיפור "מעל מעקה המרפסת", המציג עוד משפחה הרוסה שבמרכזה האב, והפעם הגורם הוא השכול, והאלמנט המנסה לשווא לרענן הוא פיסת פסיפס ישראלי המתגלה בדמותו של דוור בשם ארקדי; וכן בסיפור "לולאות" המלווה אישה צעירה בשלבים האחרונים של הריונה כשהיא לא מצליחה לעמוד בלחץ הנפשי ומפתחת אדישות וניתוק מעצמה ומהתינוק הזכורים לנו מדמותו של ישראל בתמונה האחרונה של "זיכרון דברים".

ולא בכדי; השפעתו של יעקב שבתאי על רובינשטיין באה לידי ביטוי בשני הסיפורים האחרונים, המתכתבים עם "זיכרון דברים" ו"סוף דבר" בהתאמה. "אשת חיל מי ימצא" מתחיל בהכרזה על מוות וממשיך בתיאור הלוויה ואילו האחרון, "כשהשמש היא אויבת", מהדהד את תחושת הזרות של מאיר, גיבורו של שבתאי, באמסטרדם. את הניכור הזה ניתן לקרוא כאפילוג לקובץ של רובינשטיין, שנפתח בדהרה נפלאה ומסתיים בחדר במלון, עם גיבורה אכולת סימני שאלה, הגורמים לה לפקפק בעצמה ולשאול מי היא בעצם. התשובה נמצאת בהתחלה.

חבלי הלידה של הירח / כנרת רובינשטיין;פרדס, 214 עמ'