היישר מהקומונה של פטרבורג

בפנתיאון דור הזהב של הספרות הרוסית, במאה ה-19, ניצב ניקולאי לסקוב מייד לאחר גוגול. בניגוד לטולסטוי או דוסטויבסקי, לסקוב אינו מטיף לאופקים חדשים, אלא מחבק באהבה ובחיוך את האדם הרוסי, ש"יסתדר עם כל דבר". גיבוריו בוכים, מרמים, מצליפים בזרדים ובשוטים, מוותרים בהנף יד על כל רכושם, אוהבים עד כלות הנשמה, ומסתפקים במועט כמובן מאליו.

ה"שוטה הקדוש" הינו חלק מההוויה הרוסית של אותה תקופה. נתקלים בו באגרתו של השליח פאולוס לקורינתים: "אנו שוטים למען המשיח", ומיד עולה אמרת חז"ל : "מיום שחרב בית המקדש...ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות". במערכה הרביעית של האופרה "בוריס גודונוב" , לפי הטקסט של פושקין, מבכה השוטה את גורלה המר של רוסיה.

בקולמוס פלא מרומם לסקוב בקובץ "ליידי מקבת ממחוז מצנסק / הנווד המוקסם" את ה"שוטה הקדוש" למעלת מיתוס. בספרו הקצר "שרמור" אנו פוגשים תמהוני, קבצן מלוכלך ולבוש בלויים, מוגבל בדיבורו, שכאשר זכה באורח פלא במעט ממון, הפקידו מיד בידי בעלת מסעדה זולה כדי שתאכיל בו רעבים. ומעיר לסקוב: "אלוהים שלח אותו... אולי הוא יועיל למטרה שכולכם אפילו אינכם מסוגלים לדמיין לכם".

"כולנו יצאנו משולי האדרת של גוגול", אמר דוסטויבסקי, ולסקוב מפליא בהומור חד, ובהערות שהוא זורק כאילו דרך אגב. את פיונה, אחת מדמויות המשנה ב"ליידי מקבת ממחוז מצנסק" הוא מתאר כ"נפש רוסית תמה...שאינה יודעת אלא דבר אחד - שנקבה היא. נשים אלו ערכן רב מאוד בכנופיות שודדים, ובקומונות סוציאל- דמוקרטיות בפטרבורג".

"אדם על המשמר" הינו פנינה ספרותית ברוחו של גוגול. זקיף השומר על ארמון הצאר זונח את עמדתו לדקות ספורות כדי להציל טובע במי נהר הנייבה הסמוך. בעקבות מעשה הגבורה הוא נקלע לסבך ביורוקרטי הזוי, שבסופו נענש ב-300 מלקות. את הציון לשבח מקבל קצין גמלאי שעבר שם באקראי. והכל מתרחש בפטרבורג, בין כיכר הארמון, שדרת נייבסקי והגשרים, כאשר רוח קרה מהים הבלטי מצליפה בעוברים ושבים.

לסקוב מאפשר לקוראיו לנשום את רוסיה הצארית של המאה ה-19. אנחנו שומעים את שיח האנשים בקרון רכבת ובספינת טיול, את סיפוריהם המופלאים ואת טעויות הלשון המרובדות. הדמויות בסיפוריו ריאליות, אנושיות, אבל נושקות למחוזות אפלים.

לסקוב משתמש בטכניקת ה"סקאז" (מלשון "סקאזט" - להגיד) שבה, עטורה בסיפור מסגרת, נשמעת העלילה מפי מספר שאת דבריו מעלה הסופר על הכתב. את הרובד האפי מספקות ה"בילינות", שירה אפית רוסית עתיקה. ב"נווד המוקסם" מוזכר איליה מורומץ, "בוגאטיר" (גיבור) שניתן בכוחות-על, וגבר על אויבים ומפלצות.

קשה להפריז בשבחיה של דינה מרקון, שתירגמה את לסקוב והוסיפה הערות. בזכותה, ובזכות העורך המדעי ד"ר ולדימיר פפרני, יש לקוראי העברית הזדמנות להתוודע לענק ספרות שלא היה מצוי תמיד באור הזרקורים. באלגנטיות ובמיומנות מרקון מעבירה מרוסית לעברית את נימת וקצב הדיבור של הדמויות, וגוברת על פערי תחביר ואוצר מילים.

ליידי מקבת ממחוז מצנסק, הנווד המוקסם / ניקולאי לסקוב, מרוסית: דינה מרקון; כרמל, 639 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו