הכבוד האחרון של סמבוסקי

לפני קצת יותר מארבע שנים, ב־17 בפברואר 2012, פירסמנו כאן כתבה נרחבת על קורותיו של בית העלמין הנשכח, סמבוסקי, וחילולו המתמשך. עכשיו זוכות דמויות נשכחות כבנימין גאטניו, לולו התימנייה ומזל אשת אליהו מאנובלה, הטמונים שם, להנצחה ולכבוד מחודש. לפני שבועיים, ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו ויום הזיכרון הממלכתי לנפטרים שמקום קבורתם לא נודע, ביקרו במקום רבים ומכובדים. 

אילו היו שוכני העפר בסמבוסקי, שבמורדות הר ציון, מתעוררים לרגע אחד משנת הנצח שלהם, הם היו משפשפים את עיניהם בתדהמה, לנוכח שורת המכובדים, ובהם הרב הראשי לישראל דוד לאו, שהתאספה באיחור של כמה מאות שנים כדי לחלוק להם כבוד. 

רובם היו עניים מרודים, שמתו כתוצאה ממגיפות שונות. לצידם נטמנו פגרי כלבים, מומרים וגם מתאבדים. על מקום מנוחתם האחרון פוזרה אשפה, ומצבותיהם חוללו ונגנבו. ידם לא השיגה די כסף כדי לרכוש עבור עצמם חלקת קבר מכובדת בבית העלמין הידוע, המהוגן והמפורסם פי כמה - זה שבהר הזיתים. סמבוסקי היה האח החורג.

עכשיו בא לסמבוסקי גואל. דורון הרצוג, מחנך, מורה דרך וחוקר ירושלים, תיעד את סיפורו של המקום בספר שיצא לאור לפני כחמש שנים. הרצוג נפטר, אך את מלאכתו המשיכו אחרים. פמ"י (החברה לפיתוח מזרח ירושלים), בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, הכשירה שבילי עפר, התקינה מדרגות, הנגישה חלקים גדולים מהמקום וניקתה אותו. אנשי "ראשית ירושלים", מרכז ללימודי ירושלים, שילבו את סמבוסקי בין אתרי הסיורים שלהם.

החדשות האחרונות בעניין סמבוסקי מפתיעות: על רקע מצוקת הקבורה בבירה, מכינה מועצת בתי העלמין של ירושלים תוכנית לחידוש הקבורה במקום. יו"ר המועצה, הרב הלל הורוביץ, מעריך שמעבר לכ־2,000 נפטרים שכבר נטמנו בסמבוסקי, אפשר לקבור במקום עוד כ־4,000: "יש פתרונות הלכתיים שיאפשרו לנו לטמון שם ב'קבורת שדה' עוד אלפי נפטרים".

הרעיון להשמיש מחדש את סמבוסקי, אחרי כ־100 שנה, יכול להציל את המקום. רק בתחילת החודש פירסמה העיתונאית נטלי נוביצקי ב"ידיעות ירושלים" כי לנוכח מצוקת הקבורה בבירה, מקדמים רבנים יוזמה שתחזיר את מנהג "ליקוט העצמות" שהיה מקובל בימי התלמוד. הכוונה היא להמתין עד התכלות הגופה, ואז להוציא את עצמות הנפטר מהקבר ולאחסן אותן בארון במתחם משפחתי. הדבר יאפשר שימוש חוזר בחלקת הקבר. 

גם התוכנית לחדש את הקבורה בסמבוסקי, מבטיח הורוביץ, "תובא לאישור רבני העיר ירושלים קודם שנבצע אותה". מנכ"ל פמ"י, בני סאסי, מגלה שבסמבוסקי מתוכנן גלעד שינציח את שמות עניי ירושלים שנטמנו בו. "את ציון מרבית קבריהם לא ניתן עוד לזהות בשטח, שעבר סוג של 'התעללות', ונדליזם והזנחה, לאורך השנים", אמר.

סמבוסקי, כשם מאפה העניים, ניתן לבית העלמין של עניי ירושלים שלא במקרה. מדי שנה, לקראת הסתיו, צובעים אלפי חצבים את מורדותיו. כבר שנים שהם מכסים את המדרון הטרשי, זרוע ההרס, הלכלוך והאשפה, שמאות חלקי מצבות פזורים בו ללא סדר וללא גידור ושבילים. החצב בעל השורשים החזקים במיוחד, ששימושו העיקרי בימי קדם היה תיחום נחלות וחלקות, חוזר ופורח מדי שנה. אנשי הקהילה הספרדית בירושלים השתמשו בו כתחליף זול לגדרות אבן, כדי לסמן גושים וחלקות גם בבית העלמין של עניי ירושלים.

שנים אחדות לפני שנפטר, השיג הרצוג, לאחר מאמצי שכנוע רבים, את רשימות הנפטרים הקבורים בסמבוסקי מבני משפחת פרנס, קברני העדה הספרדית, שבית העלמין הנשכח הזה שייך לה. רוב הפנקסים הבלויים נכתבו בכתב שקשה לקריאה. כדי להכין רשימה מסודרת של הנטמנים במקום, הוצלבו הרשימות של משפחת פרנס עם מקורות מידע אחרים ועם שברי הכיתובים שנמצאו בשטח מאז 1979. בעמל רב נוצרה רשימה ובה כ־1,600 שמות, אך את מקום קבורתם המדויק של מרבית הנפטרים כנראה לא ניתן לזהות עוד.

 

הרשויות נרתמו לאיטן

עם השנים הפך סמבוסקי לתמונת ראי שממנה ניבטו צרותיה של ירושלים: במהלך המאה ה־16, וגם לאחריה, השתוללו בירושלים מגיפות קשות שהפילו חללים רבים. על שטחי הקבורה בהר הזיתים, שהלכו והצטמצמו, איימו השכנים מסילואן. בשלב מסוים, עוד בטרם היות סמבוסקי, היתה המצוקה כה קשה עד שהיהודים קברו את מתיהם בחצר אחד המסגדים של סילואן. 

לאורך המאות ה־17, ה־18 וה־19 התגברו המגיפות ואיתן החללים. השיא נרשם בשנת 1865, כשבירושלים השתוללה מגיפת כולרה שהפילה בין 500 ל־800 חללים מקרב הקהילה היהודית. רבים מהם נטמנו בסמבוסקי.

הקמתו של בית קברות נוסף בהר ציון היתה, אפוא, התפתחות טבעית שנבעה ממצוקת מקום. סמבוסקי, שהיה קרוב יחסית לרובע היהודי ולחומה, היה פתרון נוח וזול לעניי העיר, שידם קצרה מלהביא את מתיהם להר היקר, וגם פתרון נוח לראשי הקהילה בירושלים שלא רצו "לבזבז" מקומות קבורה טובים על הר הזיתים בעבור עניי ירושלים.

בתקופת המנדט הבריטי, בייחוד לאחר מאורעות תרפ"ט, החל הרס שיטתי של המצבות ושימוש באבני המצבות לבניית גדרות ובתים של תושבי האזור. הרס גדול עוד יותר פקד את המקום בתקופה הירדנית (1968-1967), שבה נהרסו בהר הזיתים כ־50 אלף מתוך כ־70 אלף קברים יהודיים, וגם גורלו של בית העלמין סמבוסקי לא שפר. 

על רכס הר ציון, מצפון לבית העלמין, נבנה מחנה צבא ירדני שרוצף באבני המצבות מסמבוסקי. גם בתקופת ישראל נמשכה ההזנחה במקום, ואף התגברה. רק בשנת 2004 חילחלה למודעות עובדת חילולו של בית עלמין יהודי, תחת שלטון ישראל, והרשויות נרתמו בקצב איטי לתהליך שיקומו.

בני סאסי, מנכ"ל פמ"י, מקווה שרבים ימשיכו לבוא למקום וילמדו דרכו את קורות ירושלים. יחסית להר הזיתים, הוא מציין שהר ציון היה שקט בחודשים האחרונים. "חברה שמכבדת את מתיה", אומר סאסי, "אפילו היו עניים, גלמודים ונשכחים, ואפילו אם הלכו לעולמם לפני מאות בשנים, היא חברה טובה יותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו