אחרי כ־38 שנה - רימון של ספר תורה אשר נמצא במבצע ליטני בדרום לבנון הושב לבית הכנסת בדרום תל אביב שממנו הוצא. מדובר בקישוט מעוטר מכסף טהור עם חריטת הקדשה - לעילוי נשמת משה טבאן שטמון בטהרן. מספר ניסיונות להשיב את הרימון לא צלחו, אך לפני כמה חודשים היתה פריצת דרך שהובילה למפגש מרגש עם נכדיו של סבא רבא משה, שלו הקדיש בנו, יוסף בן משה, את הרימון.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מאמצי" הרימון - יהודה וטובי סטפ משערי תקווה, נפגשו עם יצחק יהודאי מרעננה ויחזקאל יהודאי מיהוד, בבית הכנסת שבשכונת התקווה, בתל אביב, שממנו יצא הרימון המדובר. בבית הקטן שכבר עבר חידושים כמה פעמים, התגורר הסבא יוסף.
יהודה, שבמהלך השבועות האחרונים שיחזר שוב ושוב בראשו את המפגש, סיפר בהתרגשות לנכדים כיצד ראה לראשונה את הרימון אצל הכפריים בדרום לבנון, שאף אחד מהם לא ידע להסביר כיצד זה הגיע אליהם. "הייתי חייל סדיר ושירתי כחובש קרבי בגולני, אחראי לתאג"ד מפקדת חטיבת גולני. הגשנו סיוע רפואי לאוכלוסייה אזרחית על הציר שבין מארג' עיון לעבסייה. האירועים הללו הותירו בי רושם עז", מספר יהודה, "אני רק זוכר שחזרתי מליטני כשהרימון איתי ביד. אבל לא זוכר במדויק היכן בדיוק זה היה, ומאז הוא 'יושב עלי'".
יהודה מחזיר את הרימון לבעליו // צילום: יוסי זליגר
כאמור, היו כמה ניסיונות להגיע למשפחה אך לשווא. "אחרי כמה עשרות שנים התעוררנו שוב ופנינו לעזרת בית התפוצות, והם אמרו שמדובר במשפחה מאוד נדירה, ושם דומה חקוק על מצבה בבית העלמין בחולון. עברו עוד כמה שנים ובמקרה אשתי טובי ואני נתקלנו בפרסום על הרב אבישי אלבוים שמנהל את ספריית הרמב"ם בבית אריאלה בתל אביב. פנינו אליו והוא מייד נרתם לעניין. הוא בדק את השם, הגיע אל הקבר, ואמר שהשם שעל הרימון זה אותו השם של האבא של מי שקבור פה. מפה החל כל הקשר", הוא מוסיף.
"סולידריות יהודית זה דבר שמאוד מדבר אלי". הרב אבישי אלבוים // צילום: יוסי זליגר
לסיכום המפגש אומר יהודה: "זה היה חתיכת מסע מאוד מעניין. דיברנו עם הרבה יהודים הקשורים לקהילה היהודית באיראן, הם שלחו לנו צילומים של בית הקברות במהלך הנסיון למצוא את הקבר שלו. סיקרן אותנו לדבר על החוליה החסרה, ולכן היה חשוב לנו גם לראות המשפחה".
מה החוליה החסרה?
"הדרך שעשה בין בית הכנסת ולבין לבנון – את זה אנחנו עדיין לא יודעים. מה שעשו הכפריים, ואת זה אני מסיק מהריח, הם השתמשו ככלי מישנה לדברים אחרים. ככל הנראה, לעישון".
מוכן לפרידה?
"זה אף פעם לא היה שלי. לכן עבורי, כשאני עומד פה בבית הכנסת, המקום ממנו הוא נלקח - זה סוג של סגירת מעגל. אני הייתי בסך הכל המשמורת", הוא מחייך.
"אין מקריות בעולם הזה". הרימון חוזר למקומו בארון הקודש בבית הכנסת // צילום: יוסי זליגר
הרב אבישי אלבוים אומר: "ידענו שמדובר במשפחה פרסית, שהאיש לא קבור בארץ. ושיש לנו מצבה בחולון ע"ש טבאן שזה סבא שלהם. היינו במבוי סתום עד שחזרו למקור במשרד הפנים שחשף שהנין החליף את השם ולכן לא הצלחנו למצוא אותו. ואז הגענו ליצחק יהודאי. אני הרגשתי שזו משימה שאני חייב להירתם לה. אני עמוק בתוך זה כבר כחצי שנה אבל ראיתי את הלהט שהיה אצל יהודה שבער בו למעלה מ- 40 שנה. ההרגשה היא עלאית עכשיו אני מול הנכדים שלו ואני מרגיש כמו משפחה, אני מרגיש כאילו והחזרנו בן אובד הביתה. סולידריות יהודית זה דבר שמאוד מדבר אלי".
יצחק: "מי שהרים את הטלפון זה הבן שלי אסף, שכיום בן 25 שקרוי ע"ש סבא יוסף. הוא מיד התקשר אלי וצעק, 'מישהו התקשר ואמר שיש לו משהו של סבא. אתה חייב לענות לטלפון'. סבא יוסף נפטר בכ"ג באלול ואסף שלי נולד בכ"ג באלול. הרבה מעגלים נסגרים, כשמקבלים הודעה כזו – זה בהחלט מרגש. זה עוד סימן מסבא אליי. אני לא בנאדם דתי אבל כאדם מאמין, מאז המקרה הזה אני מאמין גם בגלגול נשמות".
יחזקאל מוסיף: ״אני מאוד מתרגש על הדרך שזה עשה ואיך שיהודה הגיע לזה, התעקש ולא ויתר למרות שהיו לנו הרבה פעמים להתייאש ולהרים ידיים. אנחנו 8 אחים אני מתכוון לזמן את כולם ולהראות להם את המתנה הזו".
יהודה: "אני מאמין שזו שליחות שקבלתי מלמעלה. אין מקריות בעולם הזה. הייתי חייב למלא את השליחות הזו. עכשיו, החלום הבא שלי אם היינו מגיעים כולנו לקבר של בטהראן זה החלום הבא שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
