"אני לא ג'סטין ביבר"

"אני לא רוצה להתלונן אבל זה מתחיל לעייף". כך, ברגע של כנות, מתאר מובי את סיבוב ההופעות האינטנסיבי שבו הוא נמצא בימים אלה. בסיבוב הזה המוסיקאי האמריקני מזגזג בין אירופה, המזרח התיכון ואמריקה הצפונית והדרומית. הוא מופיע חמש פעמים בשבוע, כמעט בלי זמן לנשום. אלינו הוא יגיע אחרי הופעות בדובאי, בלבנון, בסלובקיה ובאיטליה, להופעה אחת ב-12 ביולי בגני התערוכה בתל אביב, במסגרת פסטיבל פיק.ניק. בערב יופיעו גם הצמד האלקטרוני קרודר ודורפמייסטר, הגיטריסטית הנפלאה קאקי קינג והרכב ההיפ-הופ המקומי כהן @ מושון.

מובי (46) הוא אחד מיוצרי המוסיקה האלקטרונית המצליחים והבולטים ב-15 השנים האחרונות. הוא נולד בניו יורק בשם ריצ'רד מלוויל הול. את הכינוי "מובי" הוא בחר בעקבות הרומן "מובי דיק" שנכתב על ידי קרוב משפחתו, הסופר הרמן מלוויל.

אלבומו הראשון יצא ב-1993, אבל את הפריצה הגדולה שלו כדי.ג'יי וכיוצר עשה מובי רק ב-1999, כשהוציא את אלבומו החמישי "Play". האלבום, שכלל להיטי-על שבהם "Porcelain" ו"-Why Does My Heart Feel So Bad", נמכר עד היום ביותר מ-10 מיליון עותקים, ורבים מהשירים מתוכו הופיעו בפרסומות, בסדרות ובסרטים. גם אחרי האלבום הזה הוא ניפק כמה להיטי דאנס היסטריים, בין השאר "We Are All Made Of Stars" ו"Lift Me Up". אלינו הוא מגיע במסגרת סיבוב הופעות שבא בעקבות אלבום חדש שנקרא "Destroyed", שיצא השנה.

"הרבה מהשירים באלבום הזה נכתבו מאוחר בלילה בחדרים בבתי מלון", מספר מובי בראיון טלפוני רגע לפני הגעתו לארץ. "מאז שאני ילד יש לי בעיה להירדם בלילה, אז במקום לשכב במיטה ולהרגיש אומלל העדפתי להסתובב, לצלם או לכתוב מוסיקה. רציתי שהמוסיקה תבטא את החוויה של להיות ער לבד בלילה. זו הרגשה מוזרה של בדידות, אבל יש גם משהו מנחם בהרגשה שאתה האדם היחיד שחי בשעה חמש לפנות בוקר".

מה מייחד את האלבום החדש-

"הקלטתי המון אלבומים בחיי. חלק היו יותר אישיים, חלק עסקו בנושאים חברתיים, חלק היו אלבומי מסיבה, חלק היו יותר שקטים. האלבום הזה הוא האלבום הכי אווירתי שיצרתי. הוא לא אלבום מסחרי אלא אלבום מוזר, אישי ואלקטרוני. בתקופה שבה אנשים ממילא כבר לא קונים אלבומים יש בזה משהו מאוד משחרר. אני לא רוצה לבזבז את החיים שלי בניסיון נואש להתחרות בג'סטין ביבר".

האלבום "Play" נמכר ב-10 מיליון עותקים. שירים רבים ממנו נכנסו לפרסומות, לסרטים ולסדרות, ובעקבות זאת מבקרים רבים האשימו אותך בהתמסחרות.

"זה מצחיק. העיתונאים שביקרו אותי על כך שנתתי שירים לפרסומות, בעצמם כותבים במגזינים שמרוויחים מפרסומות".

איך הרגשת אחרי שהאלבום הזה הצליח להגיע למספר בלתי נתפס של 10 מיליון אנשים-

"זה הרגיש מוזר. כשהייתי צעיר השאיפות שלי היו מאוד צנועות. מעולם לא ציפיתי לפתח קריירה כמוסיקאי. חשבתי שאני בטח אהיה מורה בבית ספר ואצור מוסיקה בזמני הפנוי. בטח שלא ציפיתי לצאת לסיבובי הופעות ולמכור אלבומים. כל מה שקרה היה מאוד מפתיע עבורי".

בוא נדבר קצת על ההופעה בישראל. בשנתיים האחרונות הרבה אמנים מחו"ל, ובהם הפיקסיז ואלביס קוסטלו, ביטלו את הופעותיהם בישראל בגלל לחצים פוליטיים. מה אתה חושב על ההחלטה שלהם?

"אני לא אוהב לשפוט החלטות של אנשים אחרים. הרבה אנשים במערב נוטים לפשט את מה שקורה בישראל. בפועל, כל מדינה על פני כדור הארץ מפרה זכויות אדם. אני לא מנסה לומר שישראל טובה או רעה יותר, אני רק חושב שהמצב הפוליטי בכל מדינה הוא מורכב וזה מסוכן לשפוט סיטואציה מבחוץ. ברמה האנוכית, חלק מהמשפחה שלי חי כאן, ויש לי המון חברים ישראלים".

האם עליך הופעלו לחצים כאלו?

"כן, אבל זה קורה כבר 20 שנה. אני חי בארה"ב, שבה יש את היחס המחפיר ביותר לסביבה ולזכויות אדם, אז זה יהיה מאוד צבוע מצידי לשפוט מדינה שבה אני לא חי".

הופעת כבר בישראל באמצע שנות ה-90. מה אתה זוכר מההופעה ההיא-

"זו היתה הופעה קצרה יחסית. בתקופה ההיא לא הרבה אנשים הכירו את המוסיקה שלי אז אני לא יכול להגיד שזו היתה ההופעה הכי מוצלחת בעולם. וגם ביום הראשון שלי בתל אביב חטפתי כוויית שמש איומה, אז הזיכרונות שלי מישראל הם די רעים (צוחק)".