"אני חושב שמשהו יקרה בקרוב / וחשבתי לספר לך על כך / אם זו אינה ידיעה מרעישה / זה משום ששכחנו את פ ל א / ה י ו ת נ ו ב ת ו ך ה ע ו ל ם", כתב ישראל אלירז בשיר הנפלא "ידיעה מרעישה, מרגישה" (מתוך "בשבח הדברים החולפים", הקיבוץ המאוחד 2010). לפני מספר שבועות פורסם "מה היה אחר כך?" (הוצאת אפיק) ספר שירה חדש פרי עטו, ואולם היום התבשרנו על מותו של אלירז, יום לפני שאמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-80.
אלירז, שנולד בשם ישראל רוטשטיין למשפחה דתית בירושלים, היה סופר, משורר ומחזאי. לצד זאת היה מורה ומחנך בגימנסיה העברית רחביה, ולימים אף מנהל בית הספר. מחזותיו הוצגו בהבימה ("הלוך חזור"), בחאן ("הפרוטוקולים הפרסיים") ובתיאטרון חיפה ("מורד ומלך") ואף כתב מבחר ליבריות לאופרות.
רק ב-1980, והוא בן ארבעים, פרסם אלירז את "דרך בית לחם", ספר שיריו הראשון (שאותו פרסם תחת שם העט ג'ורג' מתיא אברהים). ואולם מרגע שהחל לפרסם שירה התמסר לה בלבד וחדל מלפרסם מחזות או סיפורת.
יפה אמרה המשוררת חוה פנחס-כהן על אלירז כי מדובר ב"אסכולה של איש אחד": מאז 1980 ועד היום פרסם אלירז כ-27 ספרי שירה. עבודתו הפורייה זיכתה אותו בהכרה והוקרה, הוא זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס אלתרמן ואותות נוספים, ושירתו תורגמה למספר שפות.
הסופר דרור בורשטיין, שבעבר כתב על אלירז, כי שירתו של זה ממלאה אותו "תחושת אושר והשתוות", כתב במסה "איך אלירז יכול לשנות את חייך", כי "אין הכוונה לשינוי חיים במובן הדרמטי, החד פעמי. אדרבה, השינוי המדובר כאן הוא שינוי מתמיד, שינוי של תנועות "קטנות", אך משמעותיות בקיום היומיומי. ראוי לשאול את השאלה הזו ביחס לכל יצירת אמנות. כל אמן וכל אדם יכול לשנות את חייך בדרכו שלו".
מקור שיריו המהורהרים, החקרניים, המלאים בפליאה של אלירז, על היותנו כאן - נדם, אך אפשר להתנחם בכך שהותיר קורפוס שירה כה עשיר, שיוסיף בתנועות קטנות לשנות את חייהם של רבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו