הרצח שאיחד את אורוגוואי

אין יותר אלוהים מאללה ומוחמד הוא השליח של אללה". עם המילים האלה יצא בשבוע שעבר קרלוס עומר פרלטה לופז (35), המוכר גם כעבדולה עומר, מבית המשפט של העיר פייסנדו שבצפון אורוגוואי, יממה אחרי שרצח בדקירות את דוד פרמד בן ה־55, איש עסקים יהודי ואדם מוכר בפייסנדו. אירוע שמטלטל את הקהילה היהודית ואת המדינה הקטנה מדרום אמריקה, התקפה ראשונה באורוגוואי עם סימנים קשורים לג'יהאד העולמי. 

הקהילה היהודית של אורוגוואי, המונה כ־15 אלף איש, שרויה באבל מאז הרצח אך חבריה משוכנעים שמדובר במקרה בודד במדינה שמתייחסת יפה ליהודים. "אין מילים כדי לתאר את התגובות בקהילה. אני חשה כאב אישי כי הכרתי את דוד היטב, וזעזוע לאומי כי זו לא אורוגוואי מבחינתי. אני בטוחה שיש אנטישמים במדינה, אך לא מדובר בתופעה, והעובדה היא שכל ההפגנות והכתבות בימים האחרונים מבטאות סולידריות עם הקהילה", אומרת לנו חנה בריס (ירוזולימסקי), העורכת המוערכת של העיתון היהודי החשוב במדינה, "SEMANARIO HEBREO".

בריס מספרת שפרמד היה בן לאחת המשפחות הכי ותיקות של הקהילה בפייסנדו. "חנותו 'לה פופולר' היתה מקום מוכר מאוד בעיר, ולא רק ליהודים", אומרת העיתונאית, שמתרגשת כשהיא נזכרת כיצד בעל מאפייה בעיר, אדם לא-יהודי, כתב בחזית מאפייתו לאחר הרצח "היום אני יהודי".

 

"התעורר עם רצון להרוג"

הרצח אירע לפני כשבוע, כשפרמד יצא ממכוניתו כדי להיכנס לחנות. הרוצח, אורוגוואי שהתאסלם והקצין, דקר אותו בגבו עשר פעמים כשהוא צועק "אללה אכבר". ניסיון ההתנגדות של הקורבן וניסיונו של בנו הקטן גבריאל להצילו לא צלחו. האב נרצח והבן נפצע. הרשויות גינו בתוקף את הרצח האנטישמי ועמדו לצד הקהילה היהודית. על פי החקירה, נראה שהרוצח פעל לבד ולא היה קשור לרשת טרור.

"רצחתי יהודי כי מילאתי אחר ההוראות של אללה", אמר עבדולה עומר לשופט. חוסה רמון סוקה לופז, הצעיר שעצר את הרוצח, ראה מישהו שהיה מודע לחלוטין למעשיו, שבוצעו על רקע דתי. לפי התקשורת המקומית, עומר נהג לבקר במסגד של מונטווידאו. ב־2011 הוא קיבל תעודת הוראה אך עזב את המקצוע. האנטישמיות שלו לא היתה זרה לאיש, כל חבריו בפייסבוק ראו זאת, אך איש לא חשב שמעשיו יגיעו לכדי אלימות כה קשה.

"כאורוגוואי, אני מרגיש שכולנו מתביישים ועדיין לא מאמינים שזה מה שקרה במדינתנו. כיהודי, לצערי איני מופתע כי אני רואה מה שקורה בעולם", אמר ל"ישראל השבוע" נשיא הוועדה המרכזית היהודית של אורוגוואי, סרחיו גורזי, שהוסיף: "הרוצח אמר למשטרה שבאותו היום הוא התעורר עם רצון להרוג יהודי".

גורזי, עיתונאי מוכר מאוד באורוגוואי, חושף כי "אמצעי הביטחון סביבנו תמיד היו גבוהים, בעיקר אחרי הפיגוע הנורא נגד הקהילה של בואנוס איירס ב־1994. קשה למנוע התקפות כמו שראינו בפייסנדו כי לא מבקשים לתקוף שגרירויות אלא אזרחים".

בשיחה ממונטווידאו גורזי מפגין את גאוותו בתמיכה של תושבי פייסנדו. "יותר מ־10,000 איש יצאו לרחובות במקום שבו התרחשה ההתקפה כדי למחות בצורה שקטה וכואבת. זה מספר מדהים כי העיר מונה לא יותר מ־90 אלף איש, ורוב המפגינים היו לא יהודים. אני הייתי שם, וזה היה מדהים". במהלך ההפגנה, שכותרתה היתה "אני דוד", חנויות רבות ברחבי העיר נסגרו.

כנשיא הקהילה קיבל גורזי שיחות רבות מהשלטון. "בנושא הזה אין סדקים. ההרגשה היא שזו לא רק התקפה נגד היהודים אלא בעיקר נגד אורוגוואי". בקהילה אומרים שהיחסים שלהם ושל ישראל עם הנשיא טאבארה ואסקז מצוינים.

דוד פרמד ז"ל. אורוגוואי כולה עם משפחתו

אליסיה מיטלמן דה קפלן נולדה ומתגוררת עד היום במונטווידאו. אביה הגיע כילד מפולין ואמה נולדה בפייסנדו. "נסענו לשם הרבה וכמובן שהכרתי היטב את דוד ומשפחתו. זה הלם גדול, קודם כל כי היינו חברים אך גם בשל הסיבה לרצח. כיהודייה, כאורוגוואית וכאזרחית העולם, קשה מאוד לקבל את זה", היא מספרת כמה רגעים לאחר שנחתה בישראל כדי לבקר את בנה, שעשה עלייה והתגייס לצה"ל.

לפני שהיא חוזרת שוב למונטווידאו היא אומרת שלדעתה, הרצח הנוראי לא יגרום לעלייה פתאומית לישראל. "הקהילה היהודית באורוגוואי מאוד ציונית. היא לא עשתה ולא עושה עלייה בגלל טרור או אנטישמיות אלא בזכות הערכים. באורוגוואי איש אינו מפחד לומר שהוא יהודי, ההפך הוא הנכון. הדתיים חובשים כיפה ברחוב, והיחס של האנשים הוא מצוין".

מיגל ארגי, עיתונאי "אל־אובסרבדור", כתב השבוע כי "משמעות הרצח היא שאורוגוואי אינה מחוץ לתופעות גלובליות כגון טרור או אלימות מסיבות דתיות או פוליטיות. הטמטום תמיד מתפרץ בקלות רבה יותר מהחוכמה ומהסובלנות, כי קל יותר לפרק אטום מאשר דעה קדומה, כפי שהזהיר איינשטיין".

את חנה בריס, עורכת העיתון היהודי, הרצח של דוד מחזיר לאירוע אנטישמי שקרה ב־21 בדצמבר 1987: "הקטור פלדינו, אורוגוואי ותומך מוכר של האידיאולוגיה הנאצית, רצח איש עסקים יהודי ועיתונאי, ורצה לרצוח גם את אבי". אביה, חוסה ירוזולימסקי, הקים ב־1960 את העיתון היהודי הנחשב והיה עורכו עד יום מותו, ביולי 2004. 

"אמא ענתה לאינטרקום", נזכרת בריס, "הרוצח אמר לה שיש לו חבילה בשביל ירוזולימסקי. אמא שאלה אותו מי השולח, וכנראה זה מה שבילבל אותו. כשאמא שלי ירדה כבר לא היה איש. למחרת פלדינו הודה שבאותו היום הוא בא לרצוח את אבא שלי, אך לא הצליח להיכנס". 

בבית הקברות היהודי "לה פאס" (השלום), מאות אנשים הגיעו להיפרד מדוד. "אני מקווה שדבר כזה לא יקרה שוב ושכולנו נוכל להסתדר. חשבתי שפייסנדו היא מקום שונה, שלעולם לא נראה דבר כזה", אמר הרב דויד חנוביץ'. הרב אליעזר שמטוב הודה על מילות ההזדהות של הפוליטיקאים אך ביקש "עובדות קונקרטיות". לדוגמה, לעמוד דקת דומייה לפני הכניסה לבית הספר כדי שהתלמידים "יחשבו על קיום החיים והבריאה ומטרת החיים בעולם הזה". 

דוד פרמד הותיר אחריו אישה (סוסי קנוביץ') ושלושה ילדים - גיירמו, רפאל וגבריאל. אחד מהם, שלומד בישראל, חזר הביתה מייד אחרי הרצח כדי להיות עם משפחתו. אף שזה לא מנחם, אין ספק שגם הוא יודע שאורוגוואי כולה איתם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו