אלון אבוטבול מחסל את מנהיגי העולם החופשי בזה אחר זה ב"המטרה: לונדון", סרט ההמשך ללהיט המפתיע "המטרה: הבית הלבן". זוהי רק אחת מההנאות הפרוורטיות והמעט מפוקפקות שתמצאו ביצירה הסדיסטית ודלת ההשראה הזאת, שבה ג'רארד באטלר מגלם בשנית את שומר הראש חסר הרחמים של נשיא ארה"ב (ארון אקהארט).
כפי שניתן ללמוד משם הסרט, העלילה נודדת הפעם ללונדון, לשם מגיע הנשיא עם יתר מנהיגי העולם כדי לחלוק כבוד אחרון לראש ממשלת בריטניה, שהלך לעולמו באופן מפתיע. אך עד מהרה מתברר כי מדובר במלכודת מורכבת (ובלתי סבירה מבחינה לוגיסטית), שטמן ארכי־טרוריסט אכזר בשם ברקאווי (אבוטבול), וכל המנהיגים שהגיעו לעיר כדי להשתתף בהלוויה הגדולה מוצאים את מותם בדרכים מגוונות. כולם, פרט לנשיא האמריקני, כמובן, שהתברך בשומר הראש הטוב בעולם.
מפה לשם, הנשיא ושומר ראשו מתרוצצים ברחבי הבירה האנגלית הבוערת, בחיפוש אחר מקום בטוח שבו יוכלו להסתתר, בשעה שסגן הנשיא (מורגן פרימן) יושב בחדר המצב בוושינגטון ואומר דברים כמו "או מיי גוד". שומר הראש מנצל את הזמן כדי להרוג את כל הרעים המזרח־תיכוניים שנקרים בדרכו, ולא מפספס הזדמנות לעשות שימוש יצירתי בפועל fuck.
"המטרה: לונדון" מדיף ניחוח של שנות ה־80 העליזות, והדבר נאמר לזכות הסרט, ולא לחובתו. הבמאי השבדי־איראני האלמוני בבאק נג'אפי מציף את המסך בקלישאות אקשן, בפטריוטיזם ציני ובאפקטים ממוחשבים לא מאוד משכנעים, ומגיש לצופים טראש מהביל וחסר הפתעות שיענג את אלה שמסתפקים במועט. "המטרה: לונדון" מכוון נמוך. פה ושם הוא גם פוגע במשהו.
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו