לפני שבועיים קיבלה עו"ד אירית רוזנבלום טלפון בהול ממדינת אורגון שבמערב ארה"ב. על הקו היתה אישה יהודייה, ששמעה על אודותיה דרך שיטוט באינטרנט. "היא סיפרה על אחיה, ששוכב בטיפול נמרץ, ואמרה: 'אני חוששת שהוא לא יעבור את הלילה, תעזרי לי לגרום לכך שגם אם הוא ימות, ילדים שלו יוכלו להיוולד'.
"דיברנו דרך הסקייפ. אמרתי לה: 'רוצי בזה הרגע לבית המשפט ותוציאי צו, שיורה לרופאים ליטול ממנו זרע גם אם חלילה ימות. את הפעולה הזאת אפשר לעשות גם אחרי המוות'.
"האישה הלכה לבית משפט, ואני הופעתי מול שופט דרך הסקייפ. לצערי לא הספקנו לבצע את נטילת הזרע, כי היא העבירה אותו לבית חולים אחר, ובמהלך הימים ההזויים האלה הוא נפטר. אבל בשבילי, הטלפון הזה היה מכונן".
למה?
"כי הבנתי שזהו, בכל העולם מבינים ומפנימים את האופציה להמשיך את החיים על אף המוות, ושאדם יכול ליצור לעצמו המשכיות גם אם לא הספיק לעשות זאת בעצמו במהלך חייו. אסור בתכלית האיסור לשפוט אדם עד שתגיע למקומו. אני בטוחה שלפני חודש, האישה הזו לא חלמה עלי בכלל".
"come the revolution", מבקשת שורת הסטטוס באפליקציית הווטסאפ של רוזנבלום, אבל היא לא מחכה למהפכה, היא מנסה להביא אותה בעצמה. כבר 18 שנים, מאז שיסדה את ארגון "משפחה חדשה", היא פורצת חוקים ויוצרת כלים משפטיים חדשים על ידי ניסוחם מחדש, משנה את סדרי המשפחה הישראלית, מחתנת פסולי חיתון, מנוּעי חיתון וכל מי שעל פי חוק לא יכול לממש את אהבתו, ומאפשרת לנפרדים מהחיים להביא ילדים לאחר מותם דרך כלי משפטי שהגתה - "צוואה ביולוגית".
את כל הדרמות, הנפילות וההצלחות המרגשות במסע הארוך שלה איגדה רוזנבלום (56) לספר חדש פרי עטה, "בגן של אלוהים" (הוצאת מודן). "קודם היה השם, אחר כך היה הספר", היא מחייכת. שנתיים וחצי נדרשו לה כדי לכתוב אותו, להבהיר את החזון שלה.
בספר היא מגוללת סיפורים מרגשים של ניצחון החיים על המוות, ניצחון האהבה על חוקים ארכאיים ועל הגבלות לא הגיוניות, והגשמת אחת המטרות הנאצלות בחיים - הבאת ילדים לעולם. האלמן שביקש ללדת תינוק מהביצית של אשתו האהובה שנפטרה, החולה הסופני שרוצה המשכיות על ידי צאצאים שייוולדו לו אחר מותו, הרווקה שביקשה להקפיא את ביציותיה ונישואי הכהן והגרושה, למרות ועל אף פי.
שולחן העבודה במשרד שלה מסודר באופן מעורר השתאות ("אי הסדר עושה אותי חולה"), אבל בדינמיקה של החיים, היא נגד הסדר הקיים. "כוחו של ההרגל הוא עצום, והניסיון לתת לאנשים את התחושה, אפילו את הרוח שאפשר לזרום קצת אחרת, לחשוב קצת אחרת, הוא לא פשוט".
במשרד הזה, היא אומרת, עברו עד היום אלפי אנשים שביקשו לתת תוקף לאהבתם באופן מכבד ומכובד, וקיבלו "תעודת זוגיות", הפתרון הייחודי שלה לנישואים אזרחיים המוכרים כחוק. הסכמים אחרים שהגתה מטפלים באנשים שהתגרשו, בהבאת ילדים לעולם, בצוואות, בטיפולי פריון.
"יום אחד, בזמן שטיפלתי במשפחה שביקשה לשמר את זרע בנה החולה הסופני, הרגשתי איך אני, שרחוקה מלהיות טיפוס מדעי או אלכימאית, נכנסת באופן סימבולי למעבדת החיים. לומדת איך מייצרים חיים למרות איום המוות המרחף ממעל, ממלאת את כל הטפסים הנדרשים כדי להתקבל לגן של אלוהים, והוא מקבל אותי ללא תנאים.
"ככה בדיוק הרגשתי, וזו היתה פעם ראשונה שקיבלו אותי ללא תנאים. כי עבורי, מגיל קטן תמיד היו שם תנאים. בתיכון, בקורס קצינות, באוניברסיטה, זה אף פעם לא הלך לי חלק. ופתאום, בגן של אלוהים, אני מתהלכת ועושה כרצוני, מתערבת לו, צוחקת איתו, לעיתים צוחקת עליו, רחמנא ליצלן, עוזרת לו לנהל את הגן".
* * *
היא אישה צבעונית, קטנת קומה, אנרגטית, ישנה רק שעתיים־שלוש בלילה, כי חבל, יש הרבה מה לעשות. נולדה בירושלים כאירית למל, גדלה במשפחה מסורתית. דמותה של אמה ז"ל, ששלחה אותה מדי יום לבית הספר בברכת "אל תשכחי להצליח", שזורה בספר כמי שהשפיעה רבות על עשייתה.
"ההורים שלי לא הסכימו עם דעותיי, אבל שמחו בעובדה שיש לי דעה, כי חשוב שיהיו דעות, וצריך לדעת. אני דור שני לשואה, ינקתי מהוריי את ערך החיים. בתקופת השואה שללו מהם את הכל, אבל לא שללו מהם את היכולת לחשוב.
"אמא שלי תמיד אמרה לי 'אף אחד לא יוכל לקחת לך את מה שיש לך בראש' והקפידה לטפח לי את הדמיון. זה מה שאיפשר לי לעשות את מה שאני עושה. היא לימדה אותי מהו כבוד לחופש הדמיון, ועודדה אותי רק לדמיין, ולחלום, ולהגשים".
רוזנבלום השלימה תארים במשפטים ובפילוסופיה, כיהנה שבע שנים כסגנית ראש המועצה המקומית שוהם, ולימים הפכה למובילה מרכזית של המאבק להכרה בנישואים אזרחיים בישראל. היא חדורת להט, טוענת בשפת הגות ציורית מול כל טיעון שמעלים בפניה. רק אל תקראו לה אקטיביסטית.
"אני בן אדם חושב, יוצר. יש מי שכותב שירה, ויש מי שמצייר ציור, ואני יוצרת אמנות משפטית. אפשרויות חדשות של תאים משפחתיים מכל מיני סוגים, דרך כל מגוון השילובים, יוצרת גשר בין הטכנולוגיה המתפתחת לבין החיים עצמם. אני עוסקת במהות החיים, בקודש הקודשים. וזה לא רק העיסוק בחיים, זו העובדה שאני מנצחת אותם. לא מוותרת להם".
כמו שברור לה שאי אפשר להתעלם מעשייתה, היא יודעת כמה מתנגדים יש לחזון שלה. יודעת לשחזר כמה חתחתים העמידו בפניה בדרך אל המהפכה בתחום חיי המשפחה ודיניה, מהפכה שעליה זכתה בפרסים בינלאומיים.
רוזנבלום (במרכז) משיאה ב־2002 זוג עולים פסולי חיתון מבריה"מ. החתונה שהקנתה לה את פרסומה
"מהר מאוד הבנתי שלא בהכרח מבינים את מה שאני רואה, ואולי לא תמיד רואים את מה שאני רואה. וכן, בחרתי ללכת בשדה, מחוץ לגבולותיו המסומנים והברורים של השביל המוכר, ולא מתתי, הפלא ופלא. לא קרה לי כלום. הנה אני חיה.
"אני לא נבהלת מרגולציות ומהרגלים. אני לא נבהלת מהעולם. אני לא נבהלת מגידופים ומקללות כמו 'עוכרת ישראל'. גם לא מאיומים ומקריאות להתאסלם או להתנצר".
בשנת 2000 בעלך פתח את דלת ביתכם ומצא על השטיח גווייה של חתול.
"זה היה כשהפעילות שלי כבר קרמה עור וגידים ודיברתי באופן גלוי על זכותו של כל אדם להקים משפחה. שחיתי נגד הזרם, ודיברתי על מה שהיה אסור לדבר, דברים שהיו אז טאבו: נישואים בין בני דתות שונות, נישואים של בני זוג מאותו מין, נישואים אזרחיים וכפייה דתית.
"גרנו אז בשוהם, שבה קיימת גם קהילה דתית, ומצאתי את עצמי בוויכוח אינטנסיבי עם זרמים דתיים שמרניים. החלטתי שאני לא עושה עניין מהעניין של החתול המת, אלא ממשיכה הלאה. וחוץ מזה, אם היו נשארים אדישים אלי זה היה מדאיג. אם לא אדישים אלי, סימן שאני מזיזה משהו למישהו".
* * *
כינו אותך אנרכיסטית.
"כינו אותי אנרכיסטית לא פעם ולא פעמיים. טענו שאני מבקשת להרוס את סדרי המדינה, שאין לי שום כבוד לדת, ושאני סכנה לקיום היסודות שעליהם נשענת המדינה. אבל אני תמיד טוענת שרוע יוביל לאנרכיה.
"אני חושבת שמי שטוען לאנרכיה הוא המפחד, המבועת, זה שלא יודע להסתדר, שחייב קביים כדי ללכת. אני לא בן אדם פורע חוק, אני מקיימת את כל מצוות המוסר, ואני לא חייבת לקבל הוראות מגבוה כדי לממש את זכותי הבסיסית לחיות, לאהוב, ללדת ילדים.
"מקדמת דנא קיים סדר חברתי. אבל הסדר החברתי הוא דינמי, והדבר החשוב ביותר הוא הדינמיות שלו. כי האדם הוא דינמי, כי החיים הם דינמיים, ואנחנו חייבים להשתנות. השיטה המשפטית והחקיקה של אז לא הולמות את החיים של היום.
"אם עד עכשיו לא הגדרנו מהי משפחה, מעכשיו אנחנו גם לא יכולים להגדיר מהי משפחה. בעצם, לא צריכים להגדיר. 800 אלף תאים משפחתיים כבר חיים מחוץ למסגרת, וזאת הבשורה שלי. תנו לחיות כי צריך לחיות, ותפסיקו להציק אחד לשני.
"כהן התאהב בגרושה, אהבת חייו, דם ליבו - ואומרים לו לא. על סמך מה? על סמך חוקים מימי בית המקדש, שחרב מזמן? מי הרע והנבזה והרשע שיכול להגיד לו לא? מי? זה שחי לו בנועם עם בת זוג שהוא בחר, ונהנה לו מחייו ומילדיו? איזו זכות מוסרית יש לו למנוע מהאחר?
"זאת אנרכיה בעיניי. רֶשע ורוע הם אנרכיה, וזה מה שאנחנו עושים פה, בחסות חוקים מפלצתיים, פוגעניים, לא מידתיים. האם שפכתי אי פעם דם למישהו? האם אני עושה מעשים בלתי מוסריים או בלתי אתיים?
"לאפשר לחייל לשמר את זרעו, כדי שאם ייהרג בהגנה על מולדתו, יוכלו הוריו להמשיך את מורשתו ואת המטען הגנטי שלו - זה לא מוסרי? ואבא מבנק הזרע זה כן מוסרי ואתי כלפי התינוק?"
* * *
רוזנבלום עלתה לכותרות בשנת 2002, כשהשיאה בגינת מועצת שוהם בני זוג שהגיעו מבריה"מ בעלייה הגדולה של שנות התשעים, והיו פסולי חיתון בשל יהדותו של החתן שהיתה מוטלת בספק בגלל אמו הלא יהודייה.
"זה היה רגע שבו חשתי שהצלחתי להעביר מסר אישי לכל אדם בישראל, מסר שאומר שזכותו של כל אדם להקים משפחה בדרך של זוגיות וחובתה של המדינה לאפשר את הזכות הזאת. על ישראל, שהיא מדינת הגירה, חלה החובה הזאת במשנה תוקף.
"בהעלותנו מיליוני אנשים ארצה, אנחנו מחויבים לנהוג בהם בכבוד. אי מתן אפשרות להינשא הוא מעשה של פגיעה בכבוד. איזה מין דמוקרטיה זו אם היא אינה נוהגת בכבוד באזרחיה?
"היום אני מציעה לכל הזוגות הללו, שמגיעים אלי בצר להם או כי ככה הם בחרו, 'תעודת זוגיות' שעולה להם 1,000 שקלים. יותר מ־30 אלף זוגות כבר נושאים אותה. לתעודה יש תוקף משפטי, היא מעניקה שירותים שווים וזכויות השוות לזוג נשוי שהתחתן דרך הרבנות. יש לה גם תוקף בינלאומי.
"אם במשך עשרות שנות קיומנו לא הצלחנו לכונן נישואים אזרחיים במדינת ישראל, אז כנראה לא צריך. מה שצריך זה לבטל את הנישואים שנעשים מטעם המדינה, דתיים ואזרחיים גם יחד. גם מונוגמיה זה נפלא, אני בעדה. צריך פשוט לייצר מנגנון שמכיר בדיווח של אדם עם מי הוא בחר לחיות את חייו. לאפשר לאנשים לחיות חיים הוגנים.
"מבחינתי, אני מוכנה לעמוד בפתח הרבנות ולהתחנן שאנשים לא ייכנסו למוסד החילוני הזה, הרי מי משתמש בשירותיו אם לא החילונים. לעמוד שם ולבקש בפירוש, אל תעזו להיכנס לשם. אתם לא יהודים פחות טובים או פחות כשרים או עוכרי ישראל. המוסד החילוני שנקרא רבנות פוגע בכם. תפסיקו ללכת לשם. מחר הם יכולים, בחסות ההלכה, לחוקק עוד חוקים הזויים מתוקף הכוח והסמכות שניתנו להם.
"אם הדתיים רק היו מקשיבים לי, הם היו מבינים שאני מספרת בדיוק אותו סיפור שהם מספרים, זה אותו נרטיב ואני מדברת בדיוק בשפה שלהם. חוזרת לספר 'בראשית', לאותו צורך מקדמת דנא של 'לא טוב היות האדם לבדו', ושל מצוות פרו ורבו. זה לא לשנות סדרי בראשית, זה רק לעדכן אותם, כי העולם מתקדם".
היא נשואה למשה, מנכ"ל קניוני עופר, ואם לשלושה - שי (30), שסיים לימודי משפטים ועובד כמנהל עסקי של חברת יבוא; גל (29), שסיים לימודי הנדסת תעשייה וניהול ועובד כמתכנן אסטרטגי בחברת אופנה גדולה; ולי (23), סטודנטית להנדסה.
כן, הנישואים שלה היו כדת משה וישראל. "איזו אלטרנטיבה היתה לנו אז, בשנות השמונים? יכולנו למסד את היחסים שלנו שלא על פי חוקי הרבנות? לילדים שלי כבר היתה הזכות לבחור מה שהם רוצים.
"הבן הגדול שלנו, שי, חי עם בת זוג, אבל טקסים הם ממנו והלאה. הוא לא זקוק להם. גל ביקש ממני להשיא אותו ואת בחירת ליבו, אני זו שערכה להם את טקס הנישואים, והייתי מאוד מאושרת וגאה".
היא כותבת שילדיה שילמו מחיר על הדרך שבה הלכה. למשל, כשבמקום לקנות עם בתה את שמלת הנשף, היא טיפלה בהבאתם ארצה של תינוקות תאומים שנולדו בהודו ונתקעו שם בגלל תסבוכת משפטית.
"אמנם נעדרתי הרבה, אבל גם בהיעדרות יש נוכחות, ואני לא חושבת שהם מצטערים על הדרך שבה גדלו. המשפחה שלנו חזקה מאוד. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. מגיל אפס יש את האחריות ההדדית הזאת. אני קוראת לזה 'היכולת לחלוק את טבלת השוקולד'. ככה אני גדלתי, וחשוב לי שכולם יחוו את היכולת הזו, אם רק ירצו".
הפרויקט האחרון שעליו עבדה רוזנבלום הוא "תעודת הנצח". כרטיס דיגיטלי הנטען במכשיר הטלפון הנייד, הטאבלט או המחשב האישי, ועל גביו מוצפנת, בטכנולוגיה חדשנית, צוואה כתובה, ולעתים אף מצולמת. גם זה, כמו שאר מוצריה המשפטיים, רשום כפטנט. עריכת צוואה כזאת עולה 2,500 שקלים.
"היה חשוב לי ליצור לאנשים מין קפסולת ביטחון למורשת החיים, שתהיה גם צוואה רכושית רגילה, וגם צוואה רגשית ורוחנית. אני הייתי שמחה לדעת מה אמי חשבה או רצתה לומר בערוב חייה.
"לצוואה הזו יש תוקף משפטי, כי הכל נארז במסגרת אחת, שעליה חתומים שני עדים, כמתחייב בחוק. גם בני משפחה צעירים, שלא זכו להכיר את האדם, יוכלו להכיר אותו כפי שהיה רוצה שיכירו אותו - באמצעות מה שהשאיר ואמר".
ובכל זאת, ממה את כן מפחדת?
"מזה שאקום מחר בבוקר וייגמרו לי הרעיונות החדשים. שלא תבוא עלי המוזה ותשרה את השראתה ליצור ולהגשים. אני עסוקה כל החיים בלרדוף אחריה, כי מעניין לי. כי החיים מעניינים כל כך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו