איזו הפתעה נהדרת. פתאום מגיע, כאילו משום מקום, אלבום קסום ומרגש של מישהו שאמנם שמעת את שמו קודם לכן ואף ידעת שבין כל עיסוקיו הוא גם יצר בעבר מוסיקה, ואפילו היו לו כמה לחנים מאוד מוכרים. ובכל זאת, ליצירה המוסיקלית המלאה שלו איש לא הכין אותך. כן, אני מתכוון לנפתלי אלטר ולאלבום הבכורה שלו "נסיעה". אוסף מרגש של 14 שירים שהוא הלחין ולשם שינוי גם שר, בהפקה מוסיקלית של יהוא ירון ובעיבודים של ירון ואלטר ביחד. הגישה שלהם יוצרת אווירה ביתית, משפחתית. הכל, בייחוד השירה, מאוד קטן, אינטימי, צנוע. נפתלי אלטר לא מנסה להשוויץ במוסיקליות שלו אלא אומר/שר רק מה שצריך. בגיל 64, אחרי שעשה קריירה בעיקר בתחום הקולנוע, הוא, שמגדיר עצמו כ"לא זמר", עושה את זה רק בשביל הביטוי האישי, ההנאה, העניין עצמו, ללא קשר למידת ההתאמה של השירים למה שקורה סביב. הוא בשלו, וגם לכן האלבום הזה מקסים כל כך. "ועכשיו שירים" נקרא השיר הראשון שהקליט אלטר כזמר, לחן שלו למילים של אסי דיין. זה קרה באמצע 1975, בכוונה להיות טיזר לקראת אלבום שלם, ללא ספק שיא עולמי של דרך ארוכה ומתפתלת - 35 שנים(!). והנה "ועכשיו שירים" יוצא עכשיו באלבום הבכורה שלו. מלחין מחונן בשיחה איתו בתוכנית "פסקול ישראלי" בטלוויזיה החינוכית שאלתי אותו, כמובן, למה לקח לו כל כך הרבה זמן, ואלטר השיב שהוא נורא רצה אך גם חשש כי בשבילו המוסיקה תמיד היתה הדבר החשוב ביותר בחיים. דרכי הגורל והפרנסה לקחו אותו למקומות אחרים, ועכשיו הוא מגשים את חלומו המקורי. היה שווה לחכות כי בשירים עצמם, במנגינות המושלמות, בעיבודים מלאי הדמיון וגם, בהפוכה לאלה, בהגשה הפשוטה והישירה, נפתלי אלטר נשאר הבחור בן ה-30 שמת להוציא את המוסיקה שלו לאור. נפתלי אלטר הלחין את כל השירים, חלקם כאלה שכבר הכרנו בעבר בביצועים של זמרים אחרים: "יונתן סע הביתה" (המילים של יונתן גפן), "טוליק" (רמה סמסונוב) ו"לא הכרתי אותך מקרוב" (תרצה אתר), את שלושתם שר במקור אושיק לוי, "במקום הזה" (אסי דיין) ששר דני ליטני ו"עוד חוזר הניגון" (נתן אלתרמן), ששרה בשנות ה-70 נירה גל וש-20 שנה אחרי הפליא לחדש ברי סחרוף. לצידם שירים חדשים או לפחות פחות מוכרים בלחניו: "אבל כולם" (אהוד מנור), "הכי רוחני" ו"היא לא יוצאת לו" (אשכול נבו), "הרי את מותרת לכל אדם" (דויד אבידן), "אנשי המאדים" ו"פוטורומן" (אסי דיין). וכמובן גם השיר הראשון שלו, "עכשיו שירים", בגירסה עכשווית. השיר הזה אמנם יצא במקור ב-1975, אבל הקריירה המוסיקלית של אלטר התחילה עוד בסוף שנות ה-60 כשהיה האורגניסט של להקת "המתקוממים" עם הזמרת טובה פורת. היו ללהקה שני להיטים בסוף 1967, "יא חביבי" ו"יוהאן בגן", והם אפילו הוציאו תקליטון אחד, אך בשנים הבאות פנה אלטר לעסוק באהבה השנייה שלו, הקולנוע. הוא היה במאי, מפיק, תסריטאי וגם, לימים, חבר בהנהלת קרן הקולנוע הישראלי. הוא עמד בראש הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, ושימש מנהל מחלקות הדרמה של קשת והוט. במקביל שמר אלטר על קשר למוסיקה, גם כמלחין לסרטים שהיה שותף ביצירתם, "אירית עירית" שביים, וסרטים שבהם שיתף פעולה עם אסי דיין, ובהם "הזמנה לרצח", "חגיגה לעיניים", "בחינת בגרות", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"החיים על פי אגפא". תסריט לגששים משנת 1973 ועד ימינו התפרסמו שירים רבים שהלחין. מלבד אלה שהוא מחדש באלבומו, בלטו כאלה ששר אושיק לוי, "ניגון עתיק" ו"הבכי" (נתן אלתרמן), וגם "שיר הנשמרת" (תרצה אתר) ששרה נורית גלרון, "גשם הקשב לנשים" (תרצה אתר) ששרה יעל לוי, ו"חיוורון" (נתן אלתרמן) ששרו אריק איינשטיין ורוני אלטר, בתו של נפתלי, שהוא גם היה שותף לאלבום הבכורה שלה שיצא לפני כשנתיים (והיא כמובן מחזירה לו בשירה באלבום שלו). נדמה שהלהיט הכי גדול שהלחין ושמעטים מקשרים אליו היה "תן לשים ת'ראש על דיונה" (מילים אסי דיין) ששרה שלישיית הגשש החיוור ב"גבעת חלפון אינה עונה", שבו היה שותף לכתיבת התסריט וגם שיחק תפקיד קטן. עכשיו הוא שם את כל הפעילות הזו לרגע בצד ומתרכז במשהו שתמיד אהב לעשות. עכשיו סוף כל סוף שירים.
