פסלון בן 3,400 נחשף לאחרונה על ידי ילד בן 7 במהלך טיול. אורי גרינהוט, מהישוב תל תאומים שבבקעת בית שאן, יצא בתחילת השבוע לטיול עם חברים, כשהם מלווים באביו של אחד הילדים.
במהלך הטיפוס על התל הארכיאולוגי תל רחוב, נתקל אורי באבן שזזה הצידה, ולפתע ראה דמות מכוסה אדמה. הוא שפשף את הבוץ שכיסה את החפץ, וכך גילה את את פסלון (צלמית) החרס העתיק.
מוריה גרינהוט, אמו של אורי, סיפרה כי "אורי חזר הביתה עם הפסלון המרשים וההתרגשות היתה גדולה. הסברנו לו שמדובר בחפץ עתיק וכי רשות העתיקות שומרת על הממצאים עבור כלל הציבור".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
משפחת גרינהוט מסרה את הממצא לידי רשות העתיקות, ונציגי הרשות הגיעו לבית הספר היסודי 'שקד' שבקיבוץ שדה אליהו על מנת להעניק לאורי תעודת הוקרה על אזרחותו הטובה ולספר את הידוע על הפסלון. אסתר לדל, מחנכת הכיתה אמרה כי "המעמד היה מדהים. הארכיאולוגים נכנסו לכיתה במהלך שיעור תורה ובדיוק למדנו שרחל גנבה את התרפים של לבן אביה. הסברתי שהתרפים היו פסלים, ששימשו בפולחן עבודה זרה. פתאום אני קולטת שהנה, אותם התרפים נמצאים ממש בתוך הכיתה".
פסלון החרס העתיק. אישה בשר ודם או צלם אלה? // צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
צלמית החרס היא דמות של אישה עומדת עירומה, שהוכנה על ידי לחיצת טין רך אל תוך תבנית. עמיחי מזר, פרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית וראש משלחת החפירות הארכיאולוגיות לתל רחוב, בחן את הצלמית ואמר כי היא "אופיינית לתרבות הכנענית של המאות 15 עד 13 לפסה"נ. יש חוקרים שמאמינים שהדמות המתוארת כאן היא אישה בשר ודם, ואחרים רואים בה את אלת הפריון עשתורת, המוכרת ממקורות כנעניים ומהתנ"ך. קיימת סבירות גבוהה שהמונח 'תרפים', שמוזכר במקרא, אכן מתייחס לצלמיות מהסוג הזה".
מזר הוסיף כי "נראה שהצלמית היתה שייכת לאחד מתושבי העיר רחוב, שהייתה כפופה אז לשלטון המרכזי של פרעוני מצרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
