לילה וערפל

"כן, לפיהרר יש אידיאלים ולנו יש דאגות", ממלמל גבר בתסכול בעודו ממהר על אופניו לעבודתו החדשה אך נתקל בשרשרת בצורה של אנשי אס־אה; הפיהרר עומד לעבור במכונית ועל השטח להיות פנוי לחלוטין. דומייה משתררת. שלושה אנשי אס־אה לוקחים אותו מהמקום. אף אחד לא פוצה פה, גם לא האיש עצמו. כמה מהצופים בתקרית רואים צורך לדרוך על האופניים שנותרו מיותמים על הכביש. 

בסצנה מעין זו, שמופיעה פחות או יותר בתחילתו של "אחרי חצות", ספרה המבריק של אירמגרד קוין, נתקלנו, בווריאציות שונות, במגוון רחב של ספרים וסרטים העוסקים בעליית הנאצים לשלטון. אולם ב"אחרי חצות" דווקא היא היוצאת מהכלל בישירותה. לאורך הרומן ניתקל בפיהרר באופנים חמקמקים יותר: קולו בוקע מהרדיו ובתגובה שתי אלמנות מקשישות מגיבות באקסטזה; בשמו מלשינים השכנים זה על זה וזוכים להטבות; פה ושם צץ דיוקנו - בחדרי אורחים, למראשות המיטה או באכסניה מעופשת, ספק צפוי ומשקף את הצייטגייסט, ספק מפתיע כרוח רפאים.  

כריכת הספר

הסקאלה שעליה מהלכת דמותו של היטלר היא אינסופית. ממעין קריקטורה ביזארית על אייקון פופ, דרך הפיכתו לבובת וודו שבה נתלים לנימוק פעולות אנוש שפלות ובזויות, דרך מחולל פסיכוזה לאומית ועד להיותו בפשטות ראש דיקטטורה יעילה ורצחנית, שבה אזרחים נלקחים אל מותם לאור יום רק בשל העובדה שמילמלו דבר מה לעצמם. כל זאת מנהיר את הדרכים השונות והמגוונות שבהן חדרו ערכי הנאציזם לכל סדק וסדק של החיים בגרמניה בשנות ה־30. 

"אחרי חצות" פורסם במקור ב־1936. קוין כבר התגוררה באותה תקופה באמסטרדם, שאליה עקרה לאחר שהשלטונות הכריזו על שני ספריה הקודמים והמצליחים (אחד מהם, "נערת המשי המלאכותי", תורגם על ידי חנן אלשטיין ופורסם לפני שנתיים בהוצאת אחוזת בית) כ"ספרות מנוונת" והאשימו אותה ב"אנטי גרמניות". קשה להאמין היום, אך לפני שהתייאשה מהאפשרות לחיות בגרמניה ולהשמיע בה את קולה, עתרה קוין לבית המשפט בדרישה לפצותה על הנזק שנגרם לה כתוצאה מסימונה כבוגדת. לבסוף, לאחר קשיים, פורסם הרומן בהוצאה של גולים גרמנים. 

קורותיה של קוין, שקצרה היריעה מלפרטם, ולא פחות האופן שבו חוותה וחזתה בפוליטיקה הנאצית מכה שורש בתרבות, משתרגים באופנים שונים בסיפורה של הדמות שבראה. סנה, בת 18, שגדלה בכפר ועברה ממנו לפרנקפורט לאחר סכסוך עם דודתה, היא צעירה שהיתה מעדיפה לעסוק בענייניה הפרטיים, ובראשם התאהבותה בבן דודה פרנץ וחלומם להתחתן ולפתוח חנות יחד. 

סאטירה משעשעת ומעוררת חרדה. קוין // צילום: ויקיפדיה

פוליטיקה לא מעניינת את סנה; לכאורה, היא רק מתארת את שהיא רואה סביבה. אך דווקא שאלות התם שהיא שואלת את עצמה לאורך מפגשיה עם הדמויות השונות, דווקא תגובותיה האינסטינקטיביות, החפות מִצביעות למה שעיניה רואות - חותרות תחת הנורמות שאותן מבקש השלטון לכפות ולנרמל. כך, בקלילות ובהומור, חושפת סנה את האופנים שבהם מחנכות הבריות את עצמן להתעלם מהעוולות שסביבן, את האופנים שבהם הן מסכינות עימן ומנסות להתיישר לפיהן, ולבסוף גם לנצל אותן לטובתן.

כתיבתה של קוין מתאפיינת בהלחמה מוצלחת של ניגודים: ההומור נמהל באימה והגרוטסקה שזורה בניואנסים דקים. קוין מאפשרת לסנה לנוע בחופשיות בין גלריה של דמויות - חברתה המרדנית שמאוהבת ב"מישלינג" (בן תערובת יהודי־גרמני); אחיה של סנה, סופר מוערך שהוכנס לרשימה השחורה וכעת מנסה כוחו בכתיבת סיפורים שיישאו חן בעיני השלטון אף שהוא עצמו סולד מהם; אשתו, שמנסה להתנתק מהמציאות על ידי התאהבות מדומה בעיתונאי שלא יכול לשאת את אימי המשטר החדש; רופא יהודי שעומד להגר לאמריקה בלב כבד, ועוד. 

את דמויות המשנה עוטף מעגל חיצוני של דמויות שמבליחות לרגע - אמו של המישלינג, שכעת מתנכרת לבעלה היהודי; מוכר העיתון הנאצי "דר שטרימר", שבשעת שכרות ובלבול מביע רחשי קירבה וחיבה כלפי הרופא היהודי; המוזג בבר, שבמחיצתו יש להפגין נאמנות לשלטון, ועוד כהנה. מתוך כל אלה נוצר פסיפס שכולו סאטירה משעשעת ומעוררת חרדה גם יחד, על חברה שצועדת יד ביד אלי תהום. 

את הפסיפס שיוצרת קוין אפשר לקרוא גם נגד כיוון השערה. כלומר: לא רק את האופנים השונים, המגוונים והמדורגים שבהם מפעפע השלטון על ערכיו הרעילים לתוך כל תחומי החיים, כי אם גם כפסיפס של התנגדות. החל בהומור, דרך הדחקה, ניסיון לחגוג את החיים ועד התמרדות, בריחה, התאבדות ואף רצח - "אחרי חצות" הוא לכאורה טקסט כפול פנים, שאפשר לקרוא גם הפוך. 

אך זאת רק לכאורה, שכן מה שהופך את הקריאה ב"אחרי חצות" למשועשעת ולמעיקה גם יחד הוא המעגל החיצוני שמקיף את הדמויות. רובו מורכב מאנשים בלי פנים - החיילים ברחובות; פקידי הגסטפו, שמכונות הכתיבה שלהם לא עומדות בקצב ההלשנות; קולות השליטים, מצווחים מתוך הרדיו; ההמנון הנאצי, שמתנגן גם בבתי הקפה - כמו שמו, זה סיפור על גורל שכבר נגזר. 

כפי שתוכנו של "אחרי חצות" מבקש לאפשר קריאה כפולה, כך גם הרוח העולה ממנו מתפרשת פעמיים: אפשר לקרוא אותו בהקשר חוצה זמן ומקום, העוסק בשאלה מה עולה בגורלה של חברה ההולכת ושוקעת בחשכת הלאומנות, כיצד היא מטילה חיתתה על ההומור, חופש הביטוי והמחשבה, וכיצד היא רודפת עד חורמה אחר אלו המסומנים כמתנגדים. מנגד, חשוב לקרוא את הרומן בפרטיקולריות שלו, בחד־פעמיות שבו; סיפורן של ההלשנות בגרמניה הנאצית שונה, למשל, מההלשנות בבריה"מ הקומוניסטית.

דווקא מתוך הסיפור של קוין ניתן ללמוד כה הרבה. ואכן, בניגוד לסופרים שהתנגדו למשטר הנאצי וגלו מגרמניה כבר בראשיתו, התיאור ב"אחרי חצות" יוצא דופן באותנטיות שבו. קוין, שמתה ב־1982, זכתה בערוב ימיה להערכה ספרותית בגרמניה; הגיע הזמן שנכיר בכישרונה ובחשיבותה גם כאן. ¬

אחרי חצות / אירמגרד קוין; מגרמנית: מרים קראוס; כרמל, 109 עמ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו