אחד השירים הכי מדליקים של הזמן האחרון הוא "Cut it Out", להיט ראשון מתוך אלבום באנגלית של דניאלה ובן ספקטור בשם "Love Is". השיר הזה, מין גירסה מעודכנת ללא האנחות ל"אני אוהבת אותך, אני כבר לא" של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין, הוא פנטסטי - בגלל המוסיקה המידבקת שבו, שמציגה את דניאלה בדרך חדשה ומרעננת, וגם בגלל המילים שלו והדואט הכל כך לא מקובל בפופ של ימינו. "אני אוהב אותך", הוא שר לה, "לא, אתה לא", היא עונה לו, והוא מתעקש שוב ושוב ושוב: "אני אוהב אותך", והיא עונה לו: "אתה לא אוהב אותי, אתה רק אוהב את האהבה שלך". וכך השיר ממשיך להתעסק בזוויות שונות של הדבר הזה שנקרא אהבה ויחסים, כשהמסקנה הסופית שלהם, העצובה יש לומר, היא Cut it Out, או כדברי המשורר עלי מוהר ז"ל - די עם הבולשיט. יש משהו מטעה בשיר הזה, שיצא כסינגל הראשון מתוך האלבום, מכיוון שאפשר לחשוב שמדובר באלבום של צמד, זמרת וזמר. אז זהו, שלא. הקול הגברי בדואט הוא בכלל של זמר ויוצר אוסטרלי בשם אם. ג'ק בי (M. Jack Be) שהשתתף בהקלטה, ופרט לקולות רקע מרוחקים פה ושם, בן ספקטור לא שר באלבום אלא נמצא מאחור עם העיבודים וההפקה המוסיקלית, התכנותים ורוב הנגינה (כשאיתו דן קרפמן בבס ויונתן עומר בתופים). הם זוג, בחיים ובדיסק, אבל דניאלה היא הקול והיא כל המילים והמנגינות. אולי יש בכך סמליות באלבום שנקרא "אהבה היא" ושעיסוקו הוא יחסים במשפחה, בעיקר בין בני זוג נשואים. אם פעם בסרט "סיפור אהבה" הסלוגן הקיטשי אמר "אהבה היא אף פעם לא לבקש סליחה", אז כאן המסר הרבה יותר אמיתי: אהבה היא לתת מקום לבן/ת הזוג שלך ולתמוך בו/ה. זה מביא, לפחות, לאלבום מאוד יפה, עם שירים מתוקים-צובטים של דניאלה ועם הפקה מינימליסטית מושלמת של בן. כאן בליווי פסנתר או גיטרה, שם בנגיעות אלקטרוניקה. העיקר בעבודה שלו הוא לתת לה מקום לשיר, לומר את דברה, ובדרך כלל היא עושה את זה בשקט בשקט, בעדינות, במין היסוס, אולי משום שהיא, לדבריה, לא באמת יודעת מהי האהבה. השלמה לאלבום ההוא האלבום "Love Is", שנוצר במקביל לאלבום הבכורה המצוין שהוציאה ספקטור לפני קצת יותר משנה, הוא מעין השלמה לאלבום ההוא, מעין The Making of הנפשי של התקופה. היא מדווחת בו על מה שקרה לה בראש ובלב בזמן שהיא הקליטה את "הכוכב הזה מת", "הירושימה", "על הים", "לישון בלעדי" ושאר התמונות הקסומות שציירה בצבעי מים רכים באלבום שלה. דניאלה ציינה אז שהושפעה מסופיאן סטיבנס (לפני המהפכה האלקטרונית של אלבומו החדש), מתום יורק מרדיו הד וגם מברייט אייז, סיגור רוס, אביתר בנאי והשירים של לאה גולדברג. וכך האלבום ההוא שילב טקסטים בעברית עם מנגינות שנשמעות לא מכאן, מארה"ב ועד יפן, מרוסיה ועד בריטניה. לפני שנה וחצי היא הוצגה כתגלית חדשה, אבל למעשה, בגיל 28 היתה לה כבר היסטוריה במוסיקה. בגיל צעיר היא למדה לנגן בגיטרה ובפסנתר, אך רק לאחר שירות צבאי ושהות ארוכה בחו"ל החלה המוסיקה להיות עניין מרכזי בחייה. היא הופיעה עם שירים שכתבה, לבדה או בהרכב אלקטרו אקוסטי עם בן ספקטור בסינתיסייזר ובסמפלר, רועי קרפמן בקלידים ובאקורדיון, דן קרפמן בבס ובקולות, אורי אבני בגיטרה ואסף דגן בתופים. הם גם הקליטו EP ובו שישה שירים שכתבה, שחלקם הגיעו לאלבום הבכורה שלה. לצד שיריה המקוריים, דניאלה, אז בשמה המקורי פפיש, ניגנה ושרה גם באנגלית בהרכב בשם Two Dropsעם הקלידן וכותב השירים בן ספקטור והזמרת שירלי קונס. היא גם הלחינה מוסיקה למופעי מחול ("כל החלונות פתוחים" של נדר רוסנו, "תשוקת ההומלסים" של רובי אדלמן), להצגות תיאטרון ולסרטים קצרים (למשל, "כלא" של עדי הראל). לא רק אלטרנטיבי לפני כארבע שנים החליטה לצמצם את פעילותה בהרכבים השונים ולהתרכז ביצירת אלבום משלה. היא החלה לעבוד על החומרים בבית, כשהיא כותבת, מלחינה ומעבדת בעצמה ונעזרת בצדדים הטכניים של ההפקה וההקלטה בבן ספקטור, שלו נישאה באותה תקופה. האלבום התקבל בהתלהבות בביקורת. חלק משיריו הושמעו לא מעט, ומאז הוצאתו הפך שמה של דניאלה ספקטור לאחד הבולטים בין היוצרות והזמרות הצעירות של התקופה, ולא רק בחוגי האלטרנטיב התל-אביבי. אז אמנם היא שרה באלבום הבכורה של צח דרורי והופיעה בטקס האלטרנטיבי לציון יום השואה בתיאטרון תמונע ובפסטיבל אינדי נגב, אבל מנגד היא נבחרה ל"תגלית השנה" של ערוץ 24 ורשת ג', באותו מצעד סיכום של שנת 2010 שבו דודו אהרון נבחר לזמר השנה. אי אפשר שלא לשים לב אליה.
