החיוך החצי נבוך, הקול הרך והדיבור הצנוע עלולים להטעות, אבל יעקב אוריה הוא מהפכן אמיתי. יינן שלא מסתפק בתשובות המוכנות מראש על המדף ושלא מפסיק לחפש את הדרך שלו, גם כנגד כל הסיכויים.
ב־2006 הוא הקים את יקב אסיף כיקב מתמחה ביינות לבנים. עכשיו, כשרבים כבר הבינו עד כמה יינות כאלה דרושים באקלים הישראלי, המהלך הזה נראה מתבקש, אבל לפני קצת יותר מעשור הוא נראה תמוה. יקב אסיף שהתמקם בשנת 2008 באזור התעשייה של ערד היה אמור לפעול כ"נגוסיאנט" - יקב שרוכש יינות מוכנים, מיישן אותם ומערבב מהם יינות משלו. אבל עד מהרה התברר ליעקב כי היקבים מעדיפים לשמור את היינות הטובים לעצמם והוא התחיל לעשות יין בעצמו.
במהלך לימודי הייננות והעבודה המשותפת שלו עם הייננים והמורים ניר שחם ואיתי להט, הוא התחיל לשאול את עצמו מדוע בעשיית יינות אדומים מדגישים את חשיבות קליפות הענבים לצבעים, לריחות ולמבנה של היין ובעשיית יינות לבנים מפרידים את מיץ הענבים מהקליפות מייד בתחילת התהליך.
"להעריך יין לבן לפי תוצר המיץ בלבד", הוא אומר, "דומה לניסיון להעריך את מגוון הזנים האדומים ואת אזורי הגידול החשובים בהתבסס רק על יינות רוזה".
יעקב התחיל להתסיס יינות לבנים על קליפותיהם, התאהב בתוצאות, ובבציר 2010 הרגיש שהוא יכול לשתף בהן אחרים. מבקר היין דניאל רוגוב, שטעם את היין החדש בעודו בחבית, היה הראשון שגילה ליעקב שהוא לא לבד בעולם ושחוץ ממנו, גם ייננים סלובנים, קרואטים ואיטלקים מתסיסים יינות לבנים על הקליפות.
יקב אסיף הפך באותם ימים ליקב "מדבר" והלבן הראשון שתסס בו על קליפותיו הושק בשם "כתום 44", למרות שלדברי יעקב הוא לא עונה במדויק על הגדרה של יין כתום. יינות כתומים, הוא אומר, הם יינות שנעשו מענבים לבנים ללא תוספות, תססו על הקליפות ונחשפו לחמצן. היינות שלו אינם נחשפים לחמצן, ובתהליך העשייה שלהם מעורבים חומרים נוספים, ולכן הוא מסרב להתייחס אליהם כאל יינות כתומים ומעדיף לקרוא להם "יינות לבנים שתססו על קליפותיהם".
במקביל לעבודתו כיינן של יקב פסגות, השיק יעקב במסגרת העשייה העצמאית שלו יין חדש ששמו "אלפא אומגה 2004". לרגל האירוע הוענקה לי הזדמנות להציץ אל העשייה החתרנית, החקרנית והלא מתפשרת של אחד היצרנים המעניינים והחשובים ביותר שפועלים כיום בישראל.
מדבר, כתום 44 2010
בלנד של שאנין בלאן, ויונייה ושרדונה, שראה אור בשני בצירים בלבד: 2010 ו־2013. יש לו ריחות מאופקים של מינרלים, פירות לבנים בשלים ותבלינים. המרקם שלו מוצק אבל נעים, החמיצות טובה והסיומת ארוכה ומורכבת. יין שהצליח להתיישן יפה ושבמצבו הנוכחי יתאים למנות חריפות במיוחד, ממש כמו בירה. המחיר: כ־100 שקלים
יעקב אוריה, עמק הציידים, סמיון, 2009
האנטר ואלי שבאוסטרליה נחשב לאחד האזורים הטובים בעולם לגידול סמיון. מבקרת היין ג'נסיס רובינסון הגדירה את הסמיון מהאנטר ואלי "המתנה הגדולה ביותר של אוסטרליה לעולם היין". ליין, שנקרא על שמו של העמק ונעשה בכמות מזערית ביקב מדבר, יש ריחות מרוסנים של פרי לבן, הדרים, עשב ירוק והמון מינרלים. המרקם שלו קשוח וחד, הטעמים יבשים, החמיצות נהדרת ובסיומת בולטים טעמי אשכולית מרעננים. המחיר: כ־150 שקלים
יעקב אוריה, אלפא אומגה 2014
יין שיכול לפרק את כל מה שאתם חושבים על יין לבן ואז להרכיב מחדש. הוא נעשה מענבי רוסאן, ויונייה וסמיון, ומציע שילוב בלתי אפשרי בין ריחות לבנדר ויסמין לריחות זיעה, מינרלים, גרעיני חמנייה ובשר מעושן. המרקם שלו מזכיר יין אדום, החמיצות נהדרת והסיומת ארוכה ומתובלת. במילה אחת - מרתק. המחיר: כ־180 שקלים
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו