לא חלף עם הרוח

גלישה קצרה באתר האינטרנט של הסופר הספרדי המצליח קרלוס רואיס סאפון, מחבר רבי המכר "צילה של הרוח" ו"משחקו של המלאך", מספקת טעימה מייצגת בדבר הפרסונה הספרותית שלו. באתר ניתן להוריד את הפרק הראשון של ספרו הראשון, ספר הנוער "נסיך הערפל", שיוצא כעת בתרגום לעברית של רינת שניידובר (זמורה ביתן).

כמו כן, ניתן לקרוא על חייו כסופר פופולרי בינלאומי, להוריד שומרי מסך עם אייקונים מספריו, ללמוד "אילו סופרים מתים עדיף לקרוא מדי פעם" לדעתו, ואפילו לשמוע את הפסקול הספונטני שחיבר במיוחד לספר הנעורים שהחל את הקריירה שלו כסופר. מגלומניה קלה? לא בהכרח. האתר כמו מייצג את ספריו שלו - חום, פשטות ובלתי אמצעיות.

"אני מאמין שהפשטות היא האחראית להצלחה של ספריי", אומר רואיס סאפון, בן 46, בראיון ל"ישראל היום" שנערך איתו לרגל יציאת "נסיך הערפל" בעברית. שכן ספר הנוער ההוא נתן, במובן מסוים, את האות להצלחה העצומה שלה זכה "צילה של הרוח", שכיכב יותר משנה וחצי בראש רשימת רבי המכר בארץ ותורגם ל-30 שפות.

איך בכלל מעכלים הצלחה פתאומית כמו זו של "צילה של הרוח"? היא גוררת גם פחד-

"בכלל לא. הצלחה היא דבר נהדר, ואני מעריך אותה לחלוטין, בייחוד כשאני יודע כמה קשה לזכות לה כשבוחרים במקצוע כמו ספרות. אני לא משותק מהאפשרות שלא אצליח לשחזר את ההצלחה, פשוט כי זה לא תלוי בי. מה שקורה קורה. פעם אתה מנצח, פעם מפסיד. המנטרה הזאת שומרת אותי שפוי. החוכמה היא להישאר נאמן לעצמך".

מתעניין בזיכרון ובחרטה

במובן מסוים, כבר ב"נסיך הערפל", המוגדר כספר נוער, ניתן למצוא זרעים של הנושאים שיאפיינו את כתיבתו של רואיס סאפון למבוגרים - עיסוק עדין בשאלות של זמן, זיכרון, חרטה ונצחיות מול זמניות. "אלו בדיוק הדברים שמעניינים אותי", הוא מודה, "אני מנסה למצוא תשובות לשאלות שלי, ותוך כדי כך יוצר סיפור שהוא לא לגמרי בדיוני, אלא מייצג אלמנטים בחיים שלי שאני נאבק איתם או תוהה לגביהם".

בעוד רואיס סאפון כבש את לבבות הקוראים בכתיבתו הדרמטית, מבקרי הספרות דווקא החזיקו בדעה שעל איכויותיו הספרותיות ניתן בהחלט להתווכח. היו שטענו שכתיבתו "עממית", בנאלית ולא באמת מעוררת מחשבה. רואיס סאפון מסרב להתרגש ומנסח תשובה מעורפלת. "אני אורז מעט לנסיעות", הוא מנסה להסביר את הקלילות שמאפיינת את אישיותו. "אני מנסה להסתכל על החיובי בחיים, אבל לחיים יש נטייה לצייד אותך גם בדברים רעים שאין לך שליטה בהם. אני יודע שלא קיימת תמימות דעים לגבי הספרים שלי, אבל עם הצלחה קשה להתווכח ואני נוטה להאמין שיותר אנשים שקנו את הספר אהבו אותו מאשר כאלה שלא, וגם זה בסדר".

"נסיך הערפל", שהוא החלק הראשון מתוך טרילוגיה בעשייה, מספק אלטרנטיבה מסוימת לספרי הנוער המצליחים והמוכרים בעולם, בעודו מגיש עלילה אינטליגנטית, רגישה, הממעטת בדמויות קוסמים עתירי כשפים וילדים בעלי כוחות מיוחדים, ומתמקדת יותר בדמויות אנושיות ומורכבות, עם דגש על מסתורין. בספר אנו מתוודעים לדמותו של מקס קרבר, נער אמריקני בן 12, שנאלץ לעזוב את עיר הולדתו עקב אירועי מלחמת העולם השנייה ולעבור עם משפחתו לכפר קטן ומוגן על שפת הים. הוא מתחבר עם רולנד, נער מקומי, שסבו מחזיק סודות אפלים הקשורים לספינה מסתורית ששקעה לפני שנים רבות במצולות הים ומאיימת על חייו.

עדיין אוהד של בארסה

כשרואיס סאפון נשאל על הארי פוטר ושאר הקולגות, הוא מודה שאינו בקי בשוק ספרי הנוער הגדוש בפנטזיה. "לא הרגשתי שאני כותב ספר ששונה מאוד מספרים שבני נוער קוראים היום", הוא אומר. "התקווה שלי היא שכתבתי ספר שבני 12 יכולים ליהנות ממנו, וכך גם מבוגרים. אני כותב ספרים לאנשים שאוהבים לקרוא, ולא משנה מה גילם". משאלתי אם שוק הספרים לצעירים הפסיק לשמש אלטרנטיבה למסך המחשב והטלוויזיה, אלא עבר לחקות אותם, הוא מתחמק באלגנטיות, אבל מודה שטרם קם יורש לספרי הנוער של רוברט לואיס סטיבנסון וז'ול וורן. "ב'נסיך הערפל' הכנסתי גם אלמנטים שקיימים בספרי ההרפתקאות של פעם שעליהם גדלתי, אבל גם נשארתי נאמן לרוח הזמן", הוא טוען. כך או כך, בעקבות ההצלחות הגדולות של ספריו האחרונים זנח רואיס סאפון את עבודתו כתסריטאי והוא מתפרנס אך ורק מכתיבת ספרים. חוץ משני הספרים בסידרת הנוער, שכבר יצאו לאור, הוא עובד, לשמחת הקוראים הישראלים, על ספר המשך לרבי המכר שפירסמו אותו בכל העולם.

לא הרבה מהקוראים יודעים שהספר הראשון שלך הוא בעצם ספר נוער. כיצד התרחש המעבר מכתיבה לנוער לכתיבה למבוגרים-

"התחלתי לכתוב ספרי נוער לפני כ-20 שנה, וזה קרה, כמו הרבה דברים טובים, לגמרי במקרה. כתבתי את 'נסיך הערפל' במקור לתחרות שאירגנה הוצאת ספרים גדולה, ולשמחתי, גם זכיתי בפרס ('אדבה' לספרות נוער, ט"מ) וגם להצלחה של הספר. בעקבות ההצלחה ההיא נכנעתי ללחץ שהופעל עלי להמשיך לכתוב בז'אנר הזה, אף על פי שהחלום שלי תמיד היה לכתוב למבוגרים - רומן גדול מהחיים. מובן שהכתיבה הספציפית הזאת לימדה אותי המון על עבודה קשה וסללה את הדרך לקריירה ספרותית במשרה מלאה".

בספר, אביו של מקס מסביר לו כי "אדם לא צריך להצטייד במזכרות כדי שהזיכרונות הקשים ירדפו אותו". מה זה אומר לגבי זיכרון וכתיבה-

"אני מניח שלכולנו יש זיכרונות טראומטיים או חרטות שילוו אותנו כל חיינו. אני מנסה לרפא מעט את הפצעים או לפחות להעלות אותם למודעות דרך הכתיבה. אני מאמין שהכתיבה מרפאת, בדיוק כמו הקריאה".

רואיס סאפון, שנולד בברצלונה ב-1964, עבר ללוס אנג'לס לפני כמעט 20 שנה כדי לסייע לתסריטים שכתב להימכר לשוק ההוליוודי. אלא שכעת, כשהוא מוקף בספרים, הוא מגיע לעירו יותר ויותר. האם הוא גם שומר אמונים לקבוצת הכדורגל של ברצלונה? "כן, אבל בתקופות", הוא מודה. "אני שמח שהם מנצחים, מה שקורה הרבה לאחרונה, ומעריך את העבודה הקבוצתית שלהם ואת ההשקעה במשחק. אבל אני נאלץ לאכזב רבים כשאני מודה שאני לא חובב כדורגל מושבע, רק בעל נטייה להיות בעד מי שמנצח".