השחקן יוסף שילוח, מגדולי הכוכבים של הקולנוע הישראלי, הלך אתמול לעולמו בגיל 69 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. "יוסף היה אחד מעמודי התווך של הקולנוע הישראלי", אמרה אתמול גילה אלמגור. "הוא גם היה איש מקסים, שחקן נפלא עם קשת רחבה של יכולות, קומיקאי מצוין. עוד לא התאוששנו מעמוס לביא ועכשיו יוסי, זה נורא. משפחת הקולנוע הישראלי היא משפחה אבלה היום, אבלה מאוד". יהודה ברקן אמר: "הוא היה אחד מהיהודים הכי נפלאים בתעשיית הקולנוע, היה תענוג להופיע לצידו. אין הרבה פרטנרים שהפרו אותי כשחקן כמו יוסף שילוח. יהי זכרו ברוך". צחי נוי, ששיחק עם שילוח בסידרת סרטי "אסקימו לימון", סיפר כי "לפני כמה חודשים רציתי להזמין אותו לאירוע משפחתי והוא אמר לי שהוא כבר לא קם כל כך מהמיטה. זו היתה הפעם האחרונה שדיברנו. היה איש מקסים ופרטנר נהדר". השחקן יפתח קצור, ששיחק גם הוא בסידרת סרטי "אסקימו לימון", אמר: "הלב שלי נקרע כששמעתי שהוא נפטר. מאוד אהבתי אותו. אני חושב שהוא אייקון ויזכרו אותו הרבה שנים". הבמאי שמי זרחין, שביים את שילוח בסרט "לילסדה", אמר: "אני נורא נורא עצוב. יש לי אליו אהבה גדולה. הוא בפירוש אחד מהמורים שלי לקולנוע, למשחק, לאהבת אדם. הוא היה איש אציל נפש, שחקן מחונן וגדול, נועז, אהוב, עם יכולות שרק חלק מהן יצא החוצה". פעיל חברתי שילוח עלה לארץ ב-1950 מכורדיסטן. הוא היה בוגר המחזור הראשון של בית צבי, ובשנת 1964 החל את הקריירה הקולנועית שלו עם סרטו הראשון "משפחת שמחון". מאז הספיק להשתתף ביותר מ-80 סרטים, חלקם הפכו לסרטי קאלט בתרבות הישראלית. "אלכס חולה אהבה", "חגיגה בסנוקר" ו"ספיחס" הם רק כמה מהם. שילוח נחקק בתודעת הצופים בזכות הדמויות המיתולוגיות שיצר, בעיקר דמות הפרסי בעל המבטא הכבד - מה שגם עורר עליו ביקורת על כך שיצר סטריאוטיפ מזרחי לא מחמיא. אלא שבפועל, שילוח פעל במשך שנים נגד קיפוח חברתי של מזרחיים, והיה אקטיביסט בתחום החברתי. ד"ר מאיר עמור, פרופסור לסוציולוגיה וחבר של שילוח, מספר כי "הפעילות החברתית של יוסי היתה עמוקה מאוד. הוא היה קשור קשר נפשי לניסיון לשנות את העוול החברתי שנוצר בארץ כלפי אנשים שהגיעו ממדינות ערב ומהמזרח התיכון. הוא לא אהב את המושג 'מזרחיים' והיה פעיל בעיקר בשכונת התקווה, שם ניסה ליצור שינוי. "הוא היה חלק מהשמאל המזרחי - שמאל חברתי שמשלב טענה חברתית ופוליטית כי השמאל בישראל היה מנותק מהמבנה החברתי. לקראת סוף שנות ה-80 הוא הרגיש שמקומו בישראל הולך ומצטמצם. הוא עבר לחו"ל וחזר באמצע שנות ה-90". בתקופה שבה שהה מעבר לים הספיק שילוח לככב בהפקות הוליוודיות, ובהן "רמבו 3", "The Mummy Lives" לצד טוני קרטיס ו"Chain of Command" עם מייקל דודיקוף. עם חזרתו לארץ השתתף בסרטים מוערכים כמו "לילסדה" ו"כיכר החלומות", וב-2005 שיחק בסרטו של מנחם גולן "ימים של אהבה". שילוח גם זכה בפרסים רבים. ב-1998 זכה בפרס על הישגים מקצועיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה. כמו כן, הוא זכה בפרס האקדמיה על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מטעם עיריית תל אביב. בשנת 2009, במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, זכה לקבל פרס על מפעל חיים. "עשינו לו מחווה מיוחדת", מספר מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי, כתריאל שחורי. "הוא כבר היה מאוד חולה. זו אבידה ענקית". "לא יישכח" "הקולנוע הישראלי הפסיד קומיקאי בסדר גודל ענק", אמר אתמול מנחם גולן. "הוא היה נובר בתפקידים, אפילו בסרט קליל כמו 'ספיחס'. הדמויות שלו שיגעו את הקהל". שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, מסרה כי היא "מביעה צער רב על מותו של השחקן יוסף שילוח ז"ל ומוסרת תנחומים למשפחתו. לאורך חמישה עשורים גילם יוסף שילוח בכישרון רב מגוון רחב וססגוני של תפקידים בקולנוע ובתיאטרון הישראלי. מותו הוא אבידה גדולה מאוד". מאמ"י, איגוד אמני ישראל, נמסר כי "שילוח כבש עם השנים את המסכים ואת לבבות כולנו. נזכור אותו ונוקיר אותו תמיד". מאיגוד שחקני המסך (שח"ם) נמסר כי חבריו "מרכינים ראש ומשתתפים בצער המשפחה". שילוח הותיר אחריו אישה ושלוש בנות. לבקשתו ועל פי צוואתו, לא יתקיימו הלוויה או שבעה. הספד של חבר | זאב רווח יוסף שילוח ואני למדנו יחד. אנחנו בוגרי המחזור הראשון של בית הספר למשחק בית צבי. אחר כך גם גרנו יחד שלוש שנים וחלמנו חלומות. יוסף רצה להיות שחקן. הוא בא משכונה בראשון לציון והיה תלמיד רציני מאוד. כבר אז ראיתי שהוא עושה תפקידים בצורה טוטאלית ורצינית. תמיד ידעתי שהוא יצליח, שיש לו כישרון גדול. והוא באמת הוכיח את זה, בצורה המושלמת ביותר. השתעשענו יחד בסרט "חגיגה בסנוקר". היה כל כך מצחיק, היה תענוג לעבוד איתו, ויחד עם זאת, גם בתפקידים הקומיים האלה - הרצינות שלו היתה שם. הוא היה פרטנר נהדר. כמה עצוב לי לדבר עליו בלשון עבר. הוא יחסר לי מאוד. בפעם האחרונה עבדנו יחד בסרט "סוחרי גומי" שצולם לערוץ הראשון לפני שלוש שנים. הוא עשה שם תפקיד אדיר. חבל לי שהתיאטרון לא ניצל את הכישרון הגדול שלו, ושרוב העשייה שלו היתה בקולנוע - סרטים ישראליים לצד סרטים אמריקניים. כבר לפני שנתיים, כשקיבל את פרס מפעל חיים של האקדמיה לקולנוע, הוא סבל מאוד מהמחלה. הוא העדיף להסתגר והקשר שלנו היה יותר טלפוני. אני כיבדתי את ההסתגרות שלו. הוא סבל מאוד בשנים האחרונות ואלוהים גאל אותו. קודם היה זה עמוס לביא, שכל כך אהבתי, שהלך לעולמו, ועכשיו יוסף, שתמיד אוהב ואזכור באהבה גדולה. אם יש נחמה, הרי היא האהבה הגדולה שהוא קיבל מהקהל הישראלי והתפקידים הענקיים שהוא עשה. הוא מימש את הייעוד שלו עד הסוף. זו אבידה גדולה מאוד לקולנוע הישראלי, וזו אבידה ענקית עבורי. יהי זכרו ברוך.
* * *
כישרון ענק
* * *
מכתב פרידה | קובי דורון
כמה אהבנו אותך
יוסי, שלום. החלטתי לכתוב לך מכתב פרידה כי אני מרגיש שאין דרך אחרת שבה אוכל להביע עד כמה מעציבה אותי העובדה שהלכת לעולמך. אמנם לא הכרת אותי, אבל אני הכרתי אותך. כולנו הכרנו אותך. כולנו צפינו כמעט בכל סרט שבו השתתפת, וכמו תוכים מאולפים דיקלמנו את השורות שכנראה רק אתה יכולת להגות בצורה כל כך מצחיקה, בלתי נשכחת וחד-פעמית.
לצערנו, מעטות מדי הפעמים בחיים שבהן אנו נתקלים בקונצנזוס של אהבה והערכה כלפי אדם מסוים. במקרה שלך, אין על מה לדבר, הקונצנזוס היה שלם. במשך שנים ארוכות חיית בקרבנו, כוכב סרטים אמיתי, גברי, כריזמטי, אלגנטי, משופם, דעתן ועם זאת צנוע וחייכן, ואנחנו לא קיבלנו אותך כמובן מאליו. בצדק זכית כמעט בכל פרס אפשרי, החל בפרס מפעל חיים של האקדמיה לקולנוע וכלה בפרס מפעל חיים בפסטיבל ירושלים. אבל יוסי, כולנו יודעים, וגם אתה כנראה ידעת, שפרסים זה יופי אבל יש משהו חשוב מהם - אהבת הקהל. ואנחנו אהבנו אותך, מאוד.
בשבילי, בשבילנו, הסרטים שבהם השתתפת הם לא סתם סרטים אלא תמונות מהחיים. בדיוק כמו מוסיקה, כל סרט מעלה זיכרונות מתקופה אחרת: ב"חגיגה בסנוקר" היינו מבריזים מהיסודי כדי לצרוח "דוש ורי ורי"; בתיכון היינו נועזים יותר עם "ספיחס" ו"סבבה"; בשבתות שבהן נשארנו בצבא היינו רואים שוב ושוב את "אלכס חולה אהבה", ואני נשבע לך שאם המפקדים שלי באותה תקופה היו מעירים אותי באמצע הלילה, במקום מספר אישי הייתי ממלמל "אוי ואבוי גב' קופרובסקי אני חושב אני נחש משקפיים".
אז נכון, "סרטי הבורקס" שבהם השתתפת היו טעימים וקלים לעיכול, אבל היו גם סרטים אחרים, רציניים יותר: "לילסדה" או "כיכר החלומות", שעליו זכית בפרס. ומי שלא ראה אותך מגלם את עמר הפושע ב"השוטר אזולאי" פשוט הפסיד. אפילו טוני סופרנו היה מצדיע בסוף הסרט.
אז יוסי, תודה רבה לך על הזיכרונות והחוויות שהשארת בלב כולנו. היית אמן אמיתי ושחקן נהדר, אדם שפעל רבות למען השלום וקירוב הלבבות בינינו לבין בני דודינו. אני בטוח שהדמויות הנפלאות שגילמת במהלך הקריירה הארוכה שלך לא יישכחו במהרה, ואני מבטיח שבכל פעם שאחליק על בננה (במבטא פרסי כבד), אחשוב עליך. נוח על משכבך בשלום.
כה אמר יוסף:
ליקט אבישי שפיצברג
"לוקחים מיץ מרה של חיה, מה בלילה של ירח מלא מסכנה עושה גורו גורו, גורו גורו" (אלכס חולה אהבה)
"קיטבג, אתה תאכל אצלי הרבה הרבה חצץ" (ספיחס)
"תראה איך שאתה נראה יא אבו נפחא, יא טמבל. שב על האופניים תעשה תרגילים, אולי תוריד עשרה גרם עד הערב" (חגיגה בסנוקר)
"גברת קופרובסקי, אני רואה אדום, אני מרגיש טושטוש" (אלכס חולה אהבה)
"אתם טירונים ואני המפקד, אתם המשרתים ואני המלך, אתם כוכבים ואני ירח. אתם קוצים ואני שושנה" (ספיחס)
"בעדינות, ברכות, שפתיים שלך כמו קרוקודיל" (אלכס חולה אהבה)
"המפקד, הארטיסטים האלה זורקים לוכלוך ואומרים זה לא קליפה של בננה" (ספיחס)
"לך תלמד את התורה בעל-פה, מיד" (חגיגה בסנוקר)
"אם את מתעצבנת אותי, אני לא יוצא מפה עד ראש השנה" (אלכס חולה אהבה)