ביוני 2006 יצאה מדרום רצועת עזה חוליה של חמאס. חברי החוליה חצו את הגבול באמצעות מנהרה שממנה יצאו ליד מעבר כרם שלום. הם תקפו טנק מרכבה ששמר על גדר המערכת, חטפו את גלעד שליט, שנמנה עם צוות הטנק, והעבירו אותו לרצועת עזה.
השימוש במנהרות רווח ברצועת עזה. לרוב הן משמשות להברחת מזון, ציוד, נשק ואמצעי לחימה מרפיח המצרית אל תוך גבולות הרצועה. גם כוחות חיזבאללה בדרום לבנון הקימו מערך מנהרות וביצורים תת-קרקעיים בשטחים פתוחים, המכונים בישראל "שמורות טבע". מתוך מחילות אלה שוגרו הקטיושות לישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה.
חמאס וחיזבאללה לא המציאו את שיטת הלוחמה מתוך מנהרות תת-קרקעיות. למעשה, שיטת לוחמה זו באה לידי ביטוי בשיא כוחה במהלך מלחמת וייטנאם. לוחמי הווייטקונג, ארגון הגרילה הקומוניסטי שלחם בדרום וייטנאם ובארצות הברית, פעל בימי מלחמת וייטנאם באמצעות רשת מנהרות מסועפת של 250 קילומטרים. אלה הן מנהרות קו-צ'י שבמחוז קו-צ'י הסמוך להו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון) בווייטנאם.
שטח המחילות המקוריות היו פרוסות על פני שטחים עצומים בדרום וייטנאם, ורק אתר מחילות ייצוגי אחד השתמר והפך ברבות השנים לאתר תיירות הומה אדם. מדובר במחילות תת-קרקעיות שהכשיר הווייטקונג כאמצעי הישרדות מול הפצצות חיל האוויר האמריקני. אגדות שלמות נקשרו סביב המנהרות בווייטנאם הנשלטת כיום בידי הצפון הקומוניסטי, אגדות המסופרות בכל בתי הספר במדינה, בספרים, בשירים ובסרטים. גם בשיחות ברחוב טוענים המקומיים בגאווה ומשוכנעים כי קיומו של קומפלקס מנהרות תת-קרקעי זה התיש את האמריקנים והבריח אותם מארצם. פעילות הגרילה במנהרות אלה הביאה לאבידות בנפש בצבא ארה"ב וגרמה ללחץ מבית שגרם לארה"ב לעזוב את שטח וייטנאם, דבר שהפיל את הדרום כפרי בשל לידי הצפון. האמריקנים מצידם אינם מייחסים את סיום המלחמה לקרבות במנהרות קו-צ'י, אלא ללחימה הממושכת ונטולת ההכרעה, לחילופי השלטון בארה"ב, לריבוי הנופלים ולתנועות המחאה האנטי מלחמתיות.
גם אם המנהרות הן לא הסיבה הישירה לסיומה של מלחמת וייטנאם, ההתנגדות העזה של הווייטקונג תוך כדי שימוש במנהרות, התנאים הקשים ששררו בהן ובנייתן המתוחכמת הפכה אותן לשם דבר בעולם.
"לא אחת ניגשים אלי תיירים ממדינות ערב ומספרים על הדמיון הרב בין מנהרות קו-צ'י למנהרות של חיזבאללה בלבנון ולמנהרות הברחת הנשק בעזה ובגבול מצרים", מספר בין לה תאי, וייטנאמי בן 60, שלחם עם צבא ארה"ב נגד הווייטקונג בזמן מלחמת וייטנאם. טאי המכונה בקרב המטיילים "מיסטר וין" לחם עם צבא ארצות הברית נגד הווייטקונג בזמן המלחמה. בתום המלחמה הוא ישב בכלא הקומוניסטי ארבע שנים וחצי ולאחר מכן היגר לארצות הברית. כעבור שנים חזר למולדתו. זה 20 שנה הוא משמש המדריך הוותיק ביותר במנהרות קו-צ'י. הוא בין הבודדים שמסכימים להתראיין. רוב הווייטנאמים מפחדים מתגובת ממשלת וייטנאם הקומוניסטית.
לדברי מיסטר וין, אזרחי מדינות ערב נרגשים כשהם מזהים את הדמיון: "הם מספרים בהתלהבות כיצד בניית המנהרות הושפעה מקו-צ'י, וכיצד הם מבלבלים את האויב הישראלי. עושה רושם שהם מאוד מזדהים עם לוחמי הווייטקונג בזמן המלחמה, או לפחות נהנים להציג את עצמם כך".
"מנהרות חיזבאללה בלבנון אכן דומות למחילות קו-צ'י", מאשר ד"ר טל טובי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן, החוקר את מלחמת וייטנאם. "אבל צריך לזכור שהווייטנאמים לא המציאו את זה. לכל אורך ההיסטוריה כוחות חלשים שלא מסוגלים להתמודד עם צבא סדיר וחזק מתחפרים מתחת לפני השטח. לאורך ההיסטוריה שימשו מחילות מעין בסיס מתחת לאדמה. למחילות האלה לא היה ייעוד אסטרטגי. עוד אלף שנה לפני וייטנאם בנו מחילות.
"במנהרות חיזבאללה, בדומה למחילות קו-צ'י, לוחם יושב שעות ויכול לאכול, לנוח, להתחבא ממזג אוויר ומהעוצמה של צה"ל. מדי פעם הוא יוצא החוצה, יורה כמה מטחים וחוזר למנהרה. המנהרות בלבנון כמו מנהרות קו-צ'י נועדו גם ללחימה וגם למסתור. שמורות הטבע האלה הכניסו חצי מהצפון למקלטים במלחמת לבנון השנייה.
"בעזה זה אחרת כי המנהרות קוויות - מנקודה א' לנקודה ב'. בעזה מטרת המנהרות היא לוגיסטית, פה ושם יש מנהרות שמנסים באמצעותן לחדור אל תוך ישראל ולחטוף חיילים כמו גלעד שליט. מנהרות חיזבאללה מיועדות ללחימה, למסתור ולאפשרות לחזור בחזרה ולהילחם".
תת עולם
בתוך המנהרות של קו-צ'י חם, לח וקשה לנשום. זה האיתות הראשון שהגוף מאותת לך בעודך זוחל בקושי בעומק שני מטרים מתחת לאדמה במחילה צרה. יציאת המילוט היא רק בעוד עשרה מטרים, מרחק שנראה כמו נצח בתנאים האלה. הזיעה ניגרת בתוך דקות ונדבקת לחול שנצמד לגוף המתקדם בתנוחת זחילה משונה. האוויר כבד אבל חייבים להגיע לקצה אז זוחלים. לאחר דקות שמרגישות כנצח, בסיום 150 מטרים, נראה האור בקצה המנהרה וכשיוצאים בחזרה לאוויר הפתוח מעריכים מחדש את החמצן.
35 שנים עברו מאז מלחמת וייטנאם, שהתנהלה בין צפון וייטנאם הקומוניסטית לדרום וייטנאם, שנתמכה בידי ארה"ב, מלחמה שגבתה את חייהם של יותר מ-4 מיליון בני אדם. מדובר בפצע פתוח שעדיין לא הגליד בלב שני הצדדים. עד היום יש מחלוקות על כל פרט במלחמה, ועל מספר הקורבנות.
בכל פינת רחוב בווייטנאם אפשר להבחין בשאריות מהמלחמה ההיא: שלטי מחאה, אתרי זיכרון או נוכחותם של נכים וקטועי גפיים השרועים על המדרכות או מסתובבים ברחובות ומבקשים נדבות. גם מקדשים ואתרי תיירות רבים ברחבי המדינה עומדים על חורבותיהם, מעין גל-עד שבור ופצוע שקפא בזמן. בשנים האחרונות, מאז נפתחו גבולותיה של וייטנאם הקומוניסטית לעולם המערבי, הפך אזור המנהרות בקו-צ'י לאחד ממוקדי העלייה לרגל של תיירים בווייטנאם - תיירות שזכתה לכינוי "תיירות מלחמה".
"אני מקבל תחושת קלסטרופוביה", אומר בקול משתנק ג'יימס לנדר, תייר אנגלי, בעודו זוחל באחת המחילות ויוצא במהרה ביציאת המילוט הראשונה. זה היה די והותר עבורו. המחילה שדרכה זוחלים התיירים הורחבה והותאמה לממדיהם. היא גם קצרה יחסית - כ-150 מטרים בלבד. אולם הקושי להתקדם בה ניכר, ובזה אחר זה יוצאים המבקרים מפתחי המילוט ורק מעטים מצליחים לזחול מתחילתה עד סופה. "אני לא מבין איך אפשר לבלות יותר משתי דקות מתחת לאדמה. זה כמו להיות חולדה, זה בלתי נסבל", מסכם לנדר.
לכאורה מדובר בדרך לחימה פשוטה ופרימיטיבית - מחילה. אולם מהר מאוד התגלה כי מדובר בכלי יעיל ביותר ומתעתע ללוחמה בצבא חזק. החיילים האמריקנים במלחמה כינו את החיים במנהרות בשם "ההד השחור" ((Black echo. המנהרות מסועפות, בנויות כמבוך ומתוחכמות בפשטותן. יש להן מספר קומות ורבדים והן שימשו גם מעבר למדינת קמבודיה השכנה. המנהרות נועדו למחבוא מהאויב ולמתקפות על בסיסים אמריקניים. הן שימשו צינור הברחת נשק ונתיב מילוט.
במשך היום עיבדו חלק מלוחמי הווייטקונג את אדמותיהם כאיכרים פשוטים, ובשאר הזמן היו מבלים שעות ארוכות במנהרות. פתחי המנהרות היו קטנים ומוסווים, צרים במיוחד בהתאם לממדיהם של הווייטנאמים, שהם רזים וקטני קומה. החיילים האמריקנים שמבנה גופם רחב התקשו להיכנס אליהן. בתסכולם ניסו האמריקנים להשמיד את המנהרות באמצעות הפצצות ממטוסים. מפציצי ה-B-52 האמריקניים הטילו עשרות אלפי טונות של חומר נפץ על המנהרות. אולם הקושי לאתרן, העומק, הריבוד ומבנה המנהרות הגנו עליהן. במידה רבה של תחכום, בנו הווייטקונג את החלקים החשובים ביותר של המנהרות מתחת לבסיסי צבא אמריקניים, שם היו מוגנים מהפצצות אוויריות.
בתוך המנהרות התנהלו חיים שלמים. היו בהן חדרים - מעין גומחות שבהן יכלו אנשי הגרילה לישון, לאגור ציוד, לקבל טיפול רפואי ואפילו לבשל מזון במטבח תת-קרקעי. עשן הבישול הוסווה באמצעות צינור מיוחד שהיה מוביל אותו לנקודה מרוחקת, כדי לא לחשוף את מיקום המנהרה. הווייטנאמים נהגו לבשל בזמן ההפצצות, כך שהעשן היה מוסווה בעשן נפילות הטילים. בתוך המנהרות אף היתה באר של מי שתייה וכך יכלו למעשה הלוחמים לבלות בהן שעות ארוכות, למרות החום הרב, הלחות והיעדר החמצן למעט פתחי אוורור מזדמנים. אחד מפתחי המנהרה סמוך לנהר ובלילה היו יוצאים ומתרחצים. החיים במחילות היו קשים ויושבי המנהרות ידעו מחלות רבות, ובמיוחד סבלו מהיתושים שהביאו עימם מלריה.
יש חיילים זיג זג
מנהרות קו-צ'י נחשבות למבנה אדריכלי תת-קרקעי מתוחכם ותלת-מימדי. בסיור במקום מוצגת מפה גדולה המדגימה את מבנה המנהרות. שלוש קומות היו להן: קומה ראשונה בעומק של שני מטרים, קומה שנייה בעומק של שישה מטרים והשלישית, עומקה בין שמונה לעשרה מטרים.
הקומה הראשונה שימשה נתיב כללי שהוביל אנשים לחדרים שונים. בכל קומה היו התפצלויות ופיתולים שנחפרו בצורות שונות, חלקם שימשו מלכודות שהובילו למבוי סתום או שבמעין בדיחה על חשבון צבא ארה"ב הסתיימו בכניסה לבסיס אמריקני. בתוך המחילות עצמן נבנו גומחות רחבות מעט יותר שבהן מאגרי נשק, מטבח, בית חולים ואפילו חדר ישיבות בבטן האדמה. הקומה השנייה לא נועדה לשהייה, היא שימשה נתיב מעבר בלבד. היא נחפרה כמבוך בצורת זיג זג, כך שאי אפשר היה להביט לעומקה ושלל הפיתולים שלה הובילו למבוי סתום שהלך ונעשה צר יותר ויותר. הקומה השלישית שימשה קומת חירום שהובילה לנהר, ונתיב מילוט במקרה של קריסת המנהרות או השתלטות אמריקנית.
מאז שהסתיימה המלחמה ב-1975, חלק נרחב מהמנהרות הושמד ועובד מחדש לקרקע חקלאית. אולם ממשלת וייטנאם הקפידה לשמר חלק מהן כמרכיב במאמץ התעמולה שלה. אתרי המלחמה בכל רחבי המדינה הפכו לאתרי תיירות. ממשלת וייטנאם הקומוניסטית מעודדת את התיירים המגיעים אליה לבקר באתרים ומשתמשת במדריכים כדי להפיץ את גרסתה למה שהתרחש בימיה האפלים של המלחמה.
בכניסה לשמורת מנהרות קו-צ'י מבינים המבקרים עד כמה האתר מטופח. המקום שמור ומעוצב היטב, מאורגן ונראה כמעין שמורת טבע עם עצים וצמחייה. אי אפשר לסייר במקום לבד, אלא רק עם הדרכה צמודה, כאשר חיילים וייטנאמים משקיפים מן הצד בכל פינה, כדי לוודא שהחוקים הברורים נשמרים במקום. יש מספר מסלולי סיורים למנהרות, כך שקבוצות התיירים לרוב אינן נפגשות, למעט בכניסה.
"מנהרות קו-צ'י מסובכות. ארכיטקט לא היה יכול לעצב אותן", זועק קול נשי מסרט התעמולה שמוקרן בכניסה. "כישרון, נחישות וסבלנות קומוניסטית. יום אחרי יום אמריקנים רצו להשתלט על קו-צ'י ולא הצליחו. האמריקנים רצו אדמה מתה, אבל לוחמי הווייטקונג לא נתנו לזה לקרות".
הסרטון מתאר תמונה עגומה של יחס החיילים האמריקנים לאוכלוסייה הווייטנאמית: "הם ירו בנשים, ילדים, תרנגולות, ברווזים, בתי ספר ופסלי בודהה. הרבה כפרים הושמדו. יותר מ-100 תקיפות ביום". עיני התיירים בקהל ננעצו בזוג תיירים אמריקנים ואלה החלו נעים בחוסר נוחות. מרבית התיירים המבקרים במנהרות צעירים מכדי לזכור את המלחמה.
בכל פינה ברחבי השמורה אפשר להבחין בבורות עגולים וגדולים באדמה ובהם מודיע השילוט "B-52", זכר להפצצות המטוסים האמריקניים. בחלק אחר של השמורה יש מספר מלכודות לדוגמה שבהן השתמשו הלוחמים הווייטנאמים נגד החיילים האמריקנים. רוב המלכודות מוסוות והן מבוססות על מכניזם פשוט ששימש במקור ללכידת חיות. המדריכים במקום מדגימים את פעילותן.
בפינות אחרות בשמורה מדגימות בובות נעות את אורח חייהם של לוחמי המחתרת, מעין "דיסנילנד וייטנאמי". לחיצת כפתור, והנה שורת הלוחמים משייפת סכינים בתוך אחת המערות. לחיצת כפתור נוספת, ושני לוחמים גוחנים מעל רקטה שלא התפוצצה ומפרקים אותה כדי להשתמש באבק השריפה. בנוסף יש באתר מדי וייטקונג, שהתיירים יכולים למדוד, חנות מזכרות עם מגוון כלי נשק, ומטווח שיגרום למבקר להרגיש כמו לוחם גרילה אמיתי.
למרבית המבקרים זו הפעם הראשונה שבה הם אוחזים בנשק חי. במטווח מוצעים כלי נשק דוגמת M-16 וקלצ'ניקוב. מחירו של כל כדור הוא דולר וחצי, אולם כדי לירות יש לרכוש עשרה קליעים. ככה עושים מסחרה קפיטליסטית במדינה קומוניסטית.
מלבד הזחילה במנהרה המורחבת, אפשר להיכנס למנהרה מקורית, שגודלה האמיתי נשמר. הפתח צר, קוטרו כ-30 ס"מ, והוא מתאים בגודלו לכניסה של ילד. מי שהתברך במידה קטנה יכול לנסות להשתחל פנימה. פתח המנהרה מכוסה בכיסוי הסוואה עשוי עלים. בשל החושך והמחנק מעטים האנשים שנשארים במנהרה יותר משניות ספורות. לרוב מדובר בהזדמנות לתמונה ותו לא.
עין תחת עין
כשהשמש מתחילה לשקוע, מספר מיסטר וין לתיירים סיפורי גבורה ומלחמה מימיו כחייל וייטנאמי בצבא ארה"ב. "צ'ארלי ויקטור, צ'ארלי ויקטור", הוא מחקה את קולות הקשר שהיה שומע מדיווחי המסוקים ומדגים כיצד חמק ממלכודות בשטח. תחילה הוא לא שש להתראיין, אולם מהרגע שהוא מתחיל לדבר, המידע שוטף וזורם ממנו.
הוא מספר כי עד היום מגיעים אמריקנים ונעזרים בו כדי לחפש במחוז קו-צ'י אנשים שפגשו את קרוביהם שנספו במלחמה. הוא מספר כיצד הגיע אמריקני צעיר לחפש את אביו שנהרג במלחמה באזור: "הוא הגיע רק עם תמונה ישנה ודהויה של אביו במדים", הוא נזכר. "נדדנו כאן בין הכפרים עד שפגשנו בווייטנאמי זקן, קטוע רגליים שזיהה את אביו של הבחור האמריקני בן רגע ואמר לו, 'אני זוכר את אביך הקצין, הוא לקח לי את הרגליים ורצח את אשתי וילדיי'. האמריקני הצעיר החל לבכות והזקן סיפר לו כיצד אביו נרצח בידי הווייטקונג כשבועיים לאחר מכן. "עין תחת עין", הוא מסכם את הסיפור ומוסיף: "אותו בחור צעיר ברח משם מבועת וממרר בבכי ובדרך חזרה אמרתי לו שבמלחמה כולם מפסידים. אביך לקח חיים ומת בעצמו".
סיפורים רבים מספרות מנהרות קו-צ'י וסיפורים אחרים נקברו איתן. אפשר לבקר במקום דרך סוכנויות נסיעות הממוקמות ברחבי וייטנאם בעלות של תשעה דולרים. יש גם משוגעים לדבר, המאתרים מדריכים לוחמים לשעבר. המבוקשים ביותר הם לוחמי הווייטקונג לשעבר, שמחיר סיור עימם יכול להגיע גם למאות דולרים.
כשהחושך יורד על מנהרות קו-צ'י מבחינים התיירים במסוק שחולף בשמיים מעל כולם. מיסטר וין נושא עיניו לשמיים, ספק חרד, ספק מהרהר בעבר. התיירים מחליפים מבטים ונזכרים בסרט "אפוקליפסה עכשיו". לרגע קט נדמה שאפשר לשמוע את אחד מלוחמי הווייטקונג חופר מנהרה חדשה ממש מתחתינו, ליד התעלה ביציאה מהשמורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו