הצורר שוב יוצא לאור

אוליבר מסוצ'י עשה את המיטב כדי להידמות לאדולף היטלר. הוא הסיט את בלוריתו לצד הפנים, טיפח שפם קטנטן והתאמן על מבט קר ומרוחק בעיניו הכחולות. לפני שיצא לרחובות ברלין כגיבור הסרט "תראו מי חוזר", שבו מתוארת חזרתו הדמיונית של היטלר לגרמניה בת ימינו, קינן בו בכל זאת החשש, כיצד יתקבל? אבל מהר מאוד הפחד מתגובה קיצונית ואלימה התחלף בהלם בלתי צפוי - זאת היתה החמימות שהפתיעה אותו, כך אמר בראיון ל־CBS. החיוכים, לחיצות היד והחיבה שזכה לה בכל מקום, עמדו בסתירה למה שחשב על דעת הקהל הגרמני. "מעמד הביניים התחיל לזוז ימינה", אמר לסוכנות רויטרס אחרי שסיים ימי צילום ארוכים מחופש להיטלר ברחובות, "ויש לנו את כל זה מצולם".

זאת לא היתה הופעתו היחידה של היטלר בציבוריות הגרמנית ב־2015. מוקדם יותר השנה הודיע המכון להיסטוריה בת זמננו במינכן על כוונתו להדפיס מהדורה מדעית חדשה של "מיין קאמפף", ועורר סערה פומבית. אנשי רוח ואינטלקטואלים, כמו גם דמויות מובילות בקהילה היהודית, הזהירו מפני הפרסום. תומכי ההוצאה טוענים שמדובר במהדורה אקדמית בלבד, ואילו המתנגדים טוענים שדווקא הלגיטימציה המדעית עלולה לתת רוח גבית לאידיאולוגיה הגזענית שהספר מייצג. אבל דומה שלא הוויכוח האינטלקטואלי הוא העיקר. בגרמניה המאופקת ולמודת לקחי העבר, החשש הוא מפני כדור השלג המתגלגל.

החקיקה מספיקה?

על פי פקודת החוק 86א' לאיסור שימוש בסמלים של ארגונים לא חוקיים וכחלק ממאמץ הדה־נאציפיקציה הגרמני לאחר נפילת הרייך השלישי, נאסרה בחוק הצגתם של סמלים, מדים, דגלים ומחוות גוף מסוימות, לדוגמה: הצדעה במועל יד. בגרמניה המודעת כל כך לעברה מדובר בעבירה שדינה מאסר. אבל זאת גם גרמניה שעד לא מזמן לא העלתה על דעתה מהדורה מחודשת של "מיין קאמפף" או סרט קומי בכיכובו של היטלר. האם מתחילים להיווצר סדקים בחומה?

השבוע, לראשונה, נדמה שכן. נושאי תפקיד רשמיים ב־SPD - איגוד המורים הגרמני ופוליטיקאים מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית, המתנגדת למפלגתה של אנגלה מרקל, הציעו שקטעים מתוך המהדורה המדעית החדשה של "מיין קאמפף" יוכנסו לתוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים. מתנגדי המהלך, כמו יו"ר הקהילה היהודית במינכן שרלוטה קנובלוך, טוענים כי מדובר בחוסר אחריות, ואילו חלק מהמורים טוענים כי אי אפשר להתעלם מהספר, וכי לימוד מבוקר של קטעים מתוכו לגילי 16 ויותר יכול "לחסן אותם מפני קיצוניות פוליטית".

בגרמניה של היום, צמד המילים "קיצוניות פוליטית" הוא שם קוד לפריחה המחודשת של תנועות ימין קיצוני גם בקרב חוגי מעמד הביניים, ולתנועה העממית המייצגת את התופעה - פגידה: פטריוטים גרמנים נגד האיסלאמיזציה של המערב. הצלחת התנועה שגדלה על ברכי תחושות הדיכוי של העם המזרח־גרמני הפתיעה רבים בחברה הגרמנית. שלא כבשנים עברו, שבהן גילויי גזענות היו מנת חלקם של קיצונים ימנים, היום צועדים בתהלוכות של פגידה גם בני מעמד הביניים הנורמטיבי, שאיתם קשה יותר למשטרה להתמודד.

אחרי עשרות שנים שבהן ניסתה החברה הגרמנית להדחיק את העבר באמצעות הסתרה והעלמה של אובייקטים בעלי פוטנציאל מסוכן, כעת מתברר שאי אפשר להסתפק בחקיקה, ורבים שואלים אם על המרחב הציבורי להתחיל להתרגל למציאות חדשה. על רקע אירועי הקיץ האחרון, השאלה מתחדדת אפילו יותר. מאות אלפי הפליטים המוסלמים הגיעו ליבשת מארצות מוכות מלחמה, בתקווה לחיים טובים יותר. האם הם ימצאו גרמניה שבה "מיין קאמפף" הוא חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר, וסמלים נאציים שוב מונפים ברחובות?

"אם נפשותיהם הרכות של הפליטים מסוריה זה מה שמדאיג אותנו, אני מציע לא לדאוג", אומר פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, מומחה להיסטוריה גרמנית, "האנשים שמגיעים מסוריה ילכו לבית ספר בגרמניה וילמדו איך להגן על הדמוקרטיה מפני קיצוניות ימנית בתוכנית לימודים, שהיא טובה יותר מזאת שניתן למצוא בארץ".

פרופ' צימרמן, שפיתח בעבר תוכניות ללימודי היסטוריה במשרד החינוך ואף תירגם פרקים אחדים למהדורה המדעית העברית של "מיין קאמפף", סובר שהכנסתו של הספר לתוכנית הלימודים יכולה להביא בשורה חינוכית לחברה הגרמנית דווקא על רקע האתגרים שבפניהם עומדת היבשת. "הנטייה לגזענות ולרדיקליות גזענית מאפיינת את אירופה, ולפעמים היא מופיעה כתגובה על הרעיון האירופי עצמו. תוסיף לזה גם את זרם הפליטים, ותקבל מצב שמסביר את עלייתה של מארין לה פן, ויקטור אורבן ההונגרי וכן הלאה. איגוד המורים בגרמניה רוצה להילחם בתופעות האלה, ובצדק. אם אתה רוצה ללמד מה זה נאציזם, ולהפוך את התלמידים לחסינים נגד נאציזם - אתה צריך לטפל בטקסט ולחשוף את התלמיד לפרובלמטיקה שבו".

פרופ' גד יאיר, מחבר הספר "אהבה זה לא פרקטיש: המבט הישראלי על גרמניה", רואה בהתפתחויות האחרונות קו מנחה שתכליתו לאו דווקא חינוכית. "בכל הקשור לחזרתם של סמלים מהעבר אל מרכז הבמה הציבורית - אין ספק שהתירו את הרסן. התופעה מתפתחת כבר שנים בכל מיני אינדיקטורים שונים ומשונים של חזרת הכבוד, הלאומיות והזהות הגרמנית שנדחקה בעקבות המלחמה".

את השורשים לתהליך מזהה יאיר בתופעה מוכרת גם לקהל הגולשים הישראלים ביו־טיוב: "בספרות האקדמית מדברים על הסרט 'הנפילה' כנקודת התחלה להסתכלות האנושית על היטלר. אנחנו מכירים את זה דרך הצחוקים על הקריזה שהיטלר חוטף על החניה בתל אביב. תהליך דומה מתקבל גם בגרמניה. חלק מזה בצחוק - וחלק ברצינות גמורה".

את אותה סכנה מוצא פרופ' יאיר בהצעה לתוכנית הלימודים החדשה. "אולי התלמידים לא יקבלו את המסר שאתה רוצה, ובמקום להסיק מסקנה אנטי־פשיסטית, התלמידים ימצאו את המסר רלוונטי, נגד האיסלאם אולי, אך יותר מזה - גם נגד היהודים".

נכון לעכשיו, דמותו של היטלר עדיין משוטטת בברלין בסרט "תראו מי חוזר". נדמה שהתהייה שאחזה במסוצ'י למראה קבלת הפנים החמה שזכה לה כשגילם את היטלר, משקפת משהו בהלך הרוח של גרמניה. ימים יגידו אם היתה זו חמימות חולפת.