המסר לקיצונים: דין אחד לאברהם ולישמעאל

יש יום ולילה, שפרטיהם יסופרו בעתיד כתפנית בחקירת רצח המשפחה הפלשתינית דוואבשה בכפר דומא. יממה בה נפל האסימון במחנה הימין הקיצוני. לפתע הבינו שם כי השב"כ סדק את חומת השתיקה של עצורי הטרור היהודי והוא קרוב לקעקעה. מייד נזעקו הקיצונים למתקפת נגד שהתנהלה בשני ראשים: האחד טען שאנשי השב"כ מענים את נחקריהם ומסר תיאורים מזוויעים מהפגיעות בהם, והאחר אימץ קו אידיאולוגי גזעני כאילו טרור הוא עניין לפלשתינים בלבד. כאילו לא ייתכן דבר כזה בקרב יהודים. אמנם הרצח נורא, אמרו, אבל אינו במדרגת טרור, וחובה ליצור בידול מהמוסלמים.

החל בכך בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. המשיך חברו לסיעה השר אורי אריאל, שקרא לפרק את המחלקה בשב"כ החוקרת טרור הממוקד בהתנחלויות. נפתלי בנט התייצב נגדם וקבע כי בדומא פעל טרור יהודי. אך הם בשלהם, והטיעון הגזעני גלש גם לליכוד. ח"כ מתחיל בשם מיקי זוהר הצליח להוציא את עצמו מן האלמוניות המשעממת בטענה כי אין בדנ"א של יהודים טרור.

בנימין נתניהו. יצא להגן בפומבי על השב"כ, ודחה את טענות ח"כ מיקי זוהר בישיבת הסיעה: "אתה רוצה ללמדני מהו טרור? אני ניסחתי את ההגדרה מיהו טרוריסט" // צילום: דודי ועקנין

לרוע המזל, נמצא לזוהר ולסמוטריץ' תנא דמסייע. בפסק דין שעסק בהרס בתי מחבלים הוסיף שופט העליון נעם סולברג הערה כאילו אין צפי של חשש ממשי, שטרור ידבק ביהודים. עמיתיו לדין אליקים רובינשטיין ואסתר חיות קראו ולא הגיבו, וטעו.

בהגיע הנושא לישיבת סיעת הליכוד הגיב צחי הנגבי על דברי זוהר באומרו כי אין אפליה בחקירה. טרוריסט נחקר לפי החשדות כלפיו, לא בהתאם למוצאו. זוהר עמד על דעתו, ובנימין נתניהו התערב: "ברוך גולדשטיין היה טרוריסט". אזכור האיש שטבח במוסלמים במערת המכפלה לא הסיג את זוהר מהפלפול המעוות מי הוא טרוריסט, ונתניהו לא ויתר. הוא נטל את ניהוג המאבק לידיו: אתה רוצה ללמדני מה הוא טרור? הרי אני ניסחתי את ההגדרה מיהו טרוריסט, ויצא להגן בפומבי על השב"כ.

אין ספק שהשב"כ חוקר את חשודי הרצח בדומא ביד קשה. כך צריך, כמו גם כלפי טרוריסטים פלשתינים, ונחוץ לאטום את האוזניים נוכח זעקות השבר המבוימות של קיצונים מימין ומשמאל. ממילא הטענות כוזבות. לא ירקו ולא תלו איש ורגליו לתקרה ולא בעטו ולא פעלו בשיטת כל חוקר־הישר־בעיניו־יעשה, אלא על פי כללים קבועים למצבים חריגים ובתיעוד מלא ובפרוטוקול דקדקני, ועל דעת פרקליטות המדינה. כל השאר לא חשוב, דין אחד ל"אברהם" ול"ישמעאל".

נשואי החקירה מזעזעים. קראתי שלשום שני מסמכים על "מלכות הזדון". הם מכילים היתר מובהק לחתור תחת הריבונות הרשעה - ישראל - ובפועל הנחיות כיצד להקים תא מחתרתי בכל יישוב ובאילו חומרים להצית מסגדים וכנסיות ובתים של אזרחים שלווים, ורצוי לפגוע בנפש ולא להסתפק בהצתת רכוש. יש טרור מובהק גם בדנ"א היהודי.

עתה קרבה חקירת הרצח בדומא לסיומה. כאשר תצא לאוויר העולם יתברר שהשקר של החשודים ונציגיהם וחבריהם שרקדו בחתונה מעוררת צמרמורת בירושלים עם רובים ובקבוק תבערה, כיסה כענן שחור על הפעילות הראויה של השב"כ. היתה חקירה קשה והיא הניבה תוצאות רצויות, נחוצות, כמעט הכרחיות מול מחנה שאינו ציבור המתנחלים, ואפילו לא נוער הגבעות, אלא מי שרואים במדינה ריבונות זדונית.

האמת על שיטת החקירה תיחשף בבית המשפט. הנאשמים - אם אכן פשעו - ייענשו. השאלה מי ידע ושתק, מי ראה וחמק, מי התקרב וחלף, שמתוארת בספרו של יונתן ברג "עוד חמש דקות", תישאר עמומה. בסופו של יום המבחן של ראשי מועצת יש"ע אינו אם יגנו את התיעוב הרצחני בדומא, אלא אם יקומו לטאטא את "נוער הגבעות" העוקר עצי זית.

יולי נובק, מנכ"לית "שוברים שתיקה". ארגונים בחו"ל אינם רוצים לדעת מה באמת מתרחש בין צה"ל לפלשתינים, אלא מה ניתן לקנות בכסף כדי להזיק ליהודים // צילום: מתוך יוטיוב

חמש שנים אבודות

אביגדור ליברמן קיבל את מלוא הדיבידנד מהשקעתו במינוי יהודה וינשטיין ליועץ המשפטי. ספרה של אביה אלף "תיק ליברמן" הוא ההוכחה לכך. וינשטיין אימץ כתב אישום דרמטי נגדו, והוא גם מי שגנז אותו.

אין זה מפתיע. כבר חמש שנים הוא מחזיק על המדף כתב אישום נגד בועז הרפז. ידוע שהרפז הגיש תביעת דיבה אזרחית נגד ד"ר רונן ברגמן ונגדי כמחברי "הבור", המתנהלת בפני שופט המחוזי בירושלים משה ברעם. בנסיבות אלה לא יהיה נכון שאביע דעה אם יש להעמידו לדין או לגנוז את האישום. אך דבר אחד אינו מוטל בספק, שהיעדר כל החלטה עד עצם היום הזה אינה סבירה ומזיקה לשלטון החוק.

מזיקה לא פחות העובדה שווינשטיין לא רצה לחקור מה אירע בלשכת גבי אשכנזי עד שנכפה לכך על ידי הפרקליט הצבאי בדימוס דני עפרוני. עד כה חמק מלהחליט אם להיענות להמלצת המשטרה ולהעמידו לדין אם לאו. עוד חמש שנים אבודות.

לעומת זאת, קיבל בהליך מקוצר ותוך עקיפת כל נוהל את פרקליטיו של יאשיהו פינטו, והחל את המהלך שהגיע בשרשור לעיסקת טיעון מפוקפקת. גם בלי קשר להכרעתו, לא ייתכן שיכחיש מפגש עם עורך הדין ד"ר יעקב וינרוט, וכאשר זה סתר אותו בשידור בגלי צה"ל וחשף את האמת, נסוג בו וינשטיין, ומה נפקא מינה - אין הבדל - אם הלקוחה היא שרה נתניהו או הגברות איצקוביץ ובוזגלו. הרי זה וינשטיין, שתקף בחריפות רבה את אביחי מנדלבליט, אבל עתה מתברר כי הפוסל במומו פוסל. הרי הכחשתו שלא היו דברים מעולם אינה קבילה.

פריימריז: הקדמה ודחייה

אילו כיהנתי במרכז הליכוד או העבודה, הייתי מצביע נגד שתי ההצעות לשיבוש הפריימריז שהביאו בנימין נתניהו ויצחק הרצוג. הן, אגב, הצעות מנוגדות, כאן להקדים וכאן לדחות. יש להן רק מכנה משותף אחד: מחטף פוליטי לטובת מנהיג מפלגה מכהן.

נתניהו רוצה בשלהי 2015 מינוי לעמוד בראש המפלגה ולהיות מועמדה לראשות הממשלה בבחירות שייערכו על פי החוק בנובמבר 2019. בהנחה (לכאורה) שהכנסת תוציא את מלוא ימיה, חותר נתניהו לקבל אשראי לארבע שנים. אין דבר כזה בעולם בשום דמוקרטיה.

תיאורטית ייתכן מצב תמוה. מישהו יגיח ויתמודד בפריימריז מול נתניהו ויזכה. מה אז? במשך ארבע שנים יהיה ראש מפלגה שאינו גם ראש הממשלה מטעמה? לא ייתכן. אך בפועל נתניהו מבקש אשראי ארוך מדי, ומה אם בינתיים ייכשל, חס וחלילה, במין מלחמת לבנון שנייה? או שמתווה הגז לא יהיה מה שהוא מקווה, אלא מה שיריביו ניבאו לו? ומה אם מדיניותו תוביל את העולם לנהוג כברזיל אשר מפלה בין יהודי ליהודי ומסרבת לאשרר שגריר מישראל המתגורר בהתנחלות?

ייתכן כמובן שהכנסת לא תשלים את מכסת שנותיה. יהיה משבר וילכו לבחירות מוקדמות. במקרה זה מעוניין נתניהו בפוליסת ביטוח פוליטית גם מפני המשבר שיביא לפיזור הכנסת עקב כשל של הממשלה. מדוע שחבר הליכוד ירצה במקרה זה להעניק לנתניהו "כרטיס פתוח" להוביל את מפלגתו גם בבחירות הבאות? אין הצדקה.

ממש כפי שאין הצדקה למהלך של הרצוג לדחות את הפריימריז בעבודה ל־2017. יש למפלגתו תקנון כדי לקיימו. לא פרצה מלחמה ולא היתה מגיפה, ואין סיבה וחצי סיבה לא לכבדו. הרי הוא נכתב בכוונת מכוון. אלא מה? מחטף. הרצוג מחשב את מהלכיו על יסוד ההנחה, שהכנסת תתפזר קודם זמנה. אולי לא תחזיק מעמד עד 2017. אם כן - הוא יוביל את העבודה גם לקלפיות של הכנסת הבאה בלי שנבחר מחדש. אנשיו יטענו כי "אין בודקין בשעת סכנה", והשעה כבר מאוחרת, וקדימה מאחורי הרצוג אל הקלפי. ההפתעה אינה שהמנהיגים מעוניינים, אלא שציבור העסקנים של המפלגה אדיש.

סילבן שלום. הסכנה האורבת לכל נישא מעם בכל תחום היא באשר ליכולתו לכלכל את מעכשיו ללא גבולות. זה חטא היוהרה, ש"לי זה לא יקרה" // צילום: פלאש90

שוברים שתיקה? מוכרים רוע

מנכ"לית "שוברים שתיקה", יולי נובק, הבטיחה שלא כצעקתה היא החשיפה של אלירן טל מערוץ 1 על ארגון הולנדי אשר קנה בכסף 90 עדויות של חיילי צה"ל נגד ישראל. קבלני הרוע. הם אינם רוצים לדעת מה באמת מתרחש, אלא מה ניתן לקנות כדי להזיק ליהודים, ו"שוברים שתיקה" מנפקים את הסחורה.

מתעוררת השאלה מדוע הם פעילים גם בחזית עזה? הרי ברצועה אין כיבוש. ישראל יצאה מכל מקום ולא היתה פעילה אלמלא תקף חמאס בהתמדה את הנגב המערבי. אם כן, מה "שוברים שתיקה" עושים בהכפשת עופרת יצוקה וצוק איתן?

הנזק שהם גורמים למדינה שהם כה אוהבים לא ישוער. אם עמירם לוין או אליק רון רוצים לחשוף מורסות כאלה ואחרות בהתנהלות חיילים - יבואו על הברכה; אבל כשהם נותנים גב לפעילות "שוברים שתיקה" חרף פעילותה בחו"ל, הם אינם יורדים לעומק הטעות והשבר.

זה קורה לא רק באירופה. הם חדרו אפילו לאוסטרליה. בספרו החדש "בארץ לא זרועה" סיפר ד"ר יועז הנדל כי הגיעו אפילו עד אוסטרליה הרחוקה. מתפשטים כמו גרורות. נורא.

חטא היוהרה של סילבן

ההורמונים תמיד מילאו תפקיד במיצוב מעמדם של מנהיגי האומה. גם בכלימתם או בסחיטתם. מה עשתה תמר אשת ער ליהודה עם הפתילים והחותם שנטלה ממנו כפרוצה מוסווית אם לא את זה? התנ"ך וההיסטוריה וספרי הבלשים איכלסו את פרשיות המין, ואפילו דוד המלך ששילם מחיר יקר על נסיבות המפגש עם בת שבע אמו של שלמה, ויש בי תמיהה מדוע נולד בקרב חכמים האומר כי "מי הוא גדול? שיצרו גדול ממנו"? האם לא כדי לסנגר באורח נסיבתי על החוטא?

החלטתו של סילבן שלום לפרוש מהחיים הפוליטיים היא רק עוד נקודה ופסיק במשפט הארוך הזה. לאחר שקיבל את "ההחלטה הנכונה" כלשונו של בנימין נתניהו, אין עוד טעם לדון בפרטי העדויות ובתיאורים שנלוו אליהם, אלא לסכם בשתי הערות:

האחת, הסכנה האורבת לכל נישא מעם בכל תחום - גם בשערוריות מזן אחר - הן באשר ליכולתו לכלכל את מעשיו ללא גבולות. בהנחה (לצורך הדיון) שרוב העדויות או כולן נכונות, כי אז נשאלת השאלה כיצד אירע ששלום המשיך במעלליו לאחר הפרסום הנרחב של פרשת משה קצב? אמנם בנעוריו רמת ההתנהגות המוצגת בפרשיות אלה היתה כבר נורמה מקובלת; ומשבאה החקיקה המתקנת, לא היה זה מובן מאליו שתשנה בהינף יד התנהגותם של רבים, וזה לא מצדיק אך מסביר; אבל אחרי שנחשף מה שנחשף בפרשת קצב והתברר כי החסינות וקשר השתיקה של ראשי הציבור התפוגגו? זה חטא היוהרה, זו הטעות ש"לי זה לא יקרה", ושאני "כמעט כל יכול".

והאחרת, שיש בעיסוק הזה לא רק ביטוי לתדהמה ולשלילה ולאיסור, אלא גם מציצנות. רבים מאוד לא הסתפקו במקרה זה בכותרת, כפי שהם נוהגים בעניינים מרכזיים וחשובים מאלה. הפעם דווקא קראו את הטקסט עד למילה האחרונה, באותיות קטנות שכבר אינם רגילים לשוזפן בעין. אין מה לעשות, כאלה אנחנו מאז הסיפור על עץ הדעת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו