המשקיעים הם אלה שיש להם די כסף להשתעשע מדי פעם ולהשקיע ממנו בכל מיני פיתוחים עסקיים. החולמים הם אנשים בעלי רעיונות מבריקים, ולרוב גם נטולי יכולת כלכלית. לרעיונאי ורושם חלומות אסור להיתקע בסעיף ה"אין לי כסף". עליו להתאמץ ולמצוא את המשקיע הנכון, שיתחבר לחלום שלו ויהיה מוכן להשקיע בו סכום פיתוח, בשעה שהחולם יתחייב לעבוד חינם או בתשלום סמלי כדי להפוך את החלום למציאות ולעסק מניב לשניהם. נא לא להתבלבל. רק עבודת הפיתוח נעשית בסכום סמלי. כאשר מגיע שלב חלוקת הרווחים ממימוש החלום - גם המשקיע וגם החולם צריכים להרוויח ממנו כסף. זוכרים? כסף הוא כבר לא מילה גסה.
לפני כשלוש שנים, בארוחת ערב עם חברים, סיפרתי בקול רם על אחד החלומות העסקיים שאני מתכנן לממש. ליד השולחן ישב אדם בעל ממון וניסיון עצום בעסקים. הוא שאל שאלות רבות על החלום העסקי שלי, ובתום הארוחה הוביל אותי אל מחוץ למסעדה ואמר לי: "אני מוכן להיות שותף שלך. אני חושב שהרעיון שלך מבריק".
"בהיעדר מימון, אתה מוזמן לקחת את כל הרעיון", צחקתי איתו. אבל הוא היה רציני.
"אני מוכן להשקיע בעסק מאה אחוזים מדמי הפיתוח כנגד חמישים אחוזים מהבעלות על הרעיון. אני מאמין ברעיון ומאמין בך. אני אשקיע את הכסף, ואתה תרוץ, תיפגש, תמכור ותהפוך את החלום שלך למציאות".
"ואם העסק ייכשל?" חששתי ללחוץ את ידו, אף שבאותו הרגע הייתי מוכן לשלוף טבעת נישואים ולהציע למגשים הפרטי שלי להתחתן איתו.
"אם הוא ייכשל - והוא לא - לא יהיו לי כל טענות כלפיך או דרישות ממך", הוא אמר.
לחצנו ידיים ויצאנו לדרך. העסק, אגב, בניגוד לכל התחזיות והתקווה, לא הצליח להתרומם, ושותפי, שהזרים סכומי כסף ללא הגבלה, עמד במילתו ולא דרש את כספו בחזרה.
אני יודע שהסיפור הזה שלי אולי נותן לכם תקווה שיגיע מלאך בצורת משקיע ויזרים כסף לחלום העסקי שלכם. ייתכן שאתם יושבים לכם ושואלים את עצמכם, "אבל איפה אמצא אותו?" והתשובה שלי, כמובן, היא: ברשתות החברתיות.
זוכרים שאם צועקים את החלומות, מישהו בסופו של דבר שומע?
• • •
תרגיל:
היכנסו ע־כ־ש־י־ו לפרופיל הפייסבוק שלכם והעלו סטטוס, שמזמין אנשים להשקיע בחלום העסקי שלכם. אתם לא צריכים לחשוף את הרעיון במלואו, מספיק לכתוב את המודל הכללי: "50 אחוזים מהרעיון תמורת השקעה כספית". אתם יכולים גם לרכוש מודעה, "דרוש משקיע" או "דרוש שותף" באחד מהעיתונים הכלכליים. אנשי עסקים ובעלי ממון סורקים את המודעות הללו ומחפשים את ההשקעה הכלכלית הבאה שלהם.
עם זאת, אל תמהרו למסור חלקים מהחלום שלכם. נסו לגייס כספים ראשוניים להשקעה באמצעות הלוואה בתנאים נוחים וללא ריבית מבני משפחה או מחברים, מבנקים (אל תשכחו לעבור בין כל הבנקים ולהשוות הצעות ריבית) או מאתרי מימון ההמון, שהפכו פופולריים מאוד בקרב בעלי רעיונות וחלומות עסקיים.
"אני עושה מה שאתה לא יכול, ואתה עושה את מה שאני לא יכולה. ביחד אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים" (אמא תרזה)
• • •
אני מכיר היטב את תחושת חוסר האונים שיש לחולם, השופע רעיונות מבריקים שהוא לא מצליח לממש בגלל מגבלה כספית. בצעירותי הייתי מוכן לחלק אחוזים לכל מי שרק ניאות לשלוף פנקס צ'קים ולהשקיע בחלום שלי. לא פעם מכרתי את עצמי מוקדם מדי ובזול מדי, ובסופו של דבר, מצאתי את עצמי בזוגיות מקצועית עם שותפים שלא חולקים איתי את אותם ערכים וחלומות.
לצערי, אני לא איש בשורות כאשר הדבר נוגע לשותפויות עסקיות. כל השותפויות שהיו לי עד היום הסתיימו בפרֵדות עצובות: פעם אחת גורשתי מהעסק על ידי שותף שהרגיש שמשכתי אלי תשומת לב תקשורתית, אף שהוא היה הוגה הרעיון. הוא ניצל את העובדה שלא חתמנו על חוזה מחייב, והראה לי את הדלת. בפעם אחרת נטשתי שותף בריטי משום שהמנטליות שלו לא התאימה לקצב הישראלי. שותף אחר ריסק אותי כאשר רוקן את קופת העסק המשותפת והעביר את הכספים לחשבון הפרטי שלו. ויש עוד דוגמאות רבות לפרֵדות עסקיות שחוויתי.
מדוע אני נחרץ כל כך? מכיוון שאני יודע מניסיוני עד כמה שותפויות עסקיות הן דבר מורכב, שתלוי לא רק ברמת האמון או החשדנות ההדדיים, ולא רק בערכים המתנגשים לעיתים, אלא פעמים רבות הוא פשוט עניין של קצב וטמפרמנט. למשל, כשיש לכם שותף, אתם לא יכולים לבצע באמצע הלילה הזמנת סחורה זולה שראיתם באתר סיני. אתם צריכים לחכות לבוקר ולהמתין לאישור, ואז לגלות שההזדמנות פרחה לה, כי מישהו זריז מכם קנה את הסחורה.
מה עוד למדתי על שותפויות?
בראש ובראשונה שצריך לעבוד תמיד עם אנשים שנעים לכם וכיף לכם איתם. אני באופן אישי נאמן לשותפיי ולעובדיי, אך ברגע שמפסיק להיות לי נעים ואין מוצא אחר - אני לא מהסס להיפרד. לכו אחרי הלב שלכם, תחושות הבטן שלכם, ובעיקר אחרי האהבות שלכם, ואל תהססו להיפרד משותפים כאשר השותפות כבר לא מתאימה.
באחת ההרצאות שהעברתי סיפר אחד הנוכחים על אפליקציה מבריקה שהגה. הוא סיפר שהוא חולם על האפליקציה הזאת כבר שנים רבות ומתקשה לממש אותה בשל בעיות מימון. הוא אמר שייתן 50 אחוזים מהרעיון שלו למי שיהיה מוכן להשקיע בפיתוחו. הוא סיפר לנוכחים על הרעיון שלו; אכן, רעיון מבריק וקל לתכנות. בזכות ההבנה הכספית־הבסיסית שיש לי בפיתוח אפליקציות, הערכתי שהוא זקוק ל־40 אלף שקלים. לא סכום קטן, אך ודאי לא כזה שאי אפשר להשיג באופן עצמאי. הפצרתי בו שישקיע אנרגיה ראשונית בגיוס הכספים בכוחות עצמו, ושלא ימהר לוותר על השליטה בעסק העתידי שלו ועל הבעלות עליו.
יודעים מה? בעיניי גם כאשר סכום ההשקעה גבוה אפילו יותר ועומד, לדוגמה, על 150 אלף שקלים, לא שווה למכור את החלום שלכם לאדם אחר. סכום כזה, אף שאולי נשמע לכם כעת בלתי אפשרי, ניתן להשיג בשלל דרכים שמייד אפרט בפניכם. רק לאחר שמיציתם את כל אפשרויות המימון העצמאיות והחלום עומד בפני חזרה למדף, ראוי שתשקלו הכנסת שותף.
(צילום: רונן אקרמן)
איך בוחרים את השותף המתאים?
כמו בתהליך של דיוק הרעיון, גם בבחירת שותף עלינו להיות ברורים ונאמנים לעצמנו. אם נבחר את השותף המתאים לנו, נצליח לחסוך מעצמנו כאבי ראש וטראומות ונשרוד לאורך זמן.
אז איך בוחרים את השותף המתאים למסע העסקי שלנו? לשאלה הגדולה והחשובה הזאת יש כמה וכמה תשובות, החל מ"שותף צריך לספק ערך מוסף לעסק", "זה צריך להיות מישהו עם יכולת כלכלית, שיוכל לתמוך בעסק אם העסק יתקשה להתרומם", וכלה ב"שותף צריך להשלים בידע ובניסיון את השותף השני". אבל בעיניי, התשובה המדויקת ביותר היא: את השותף בוחרים לפי סולם הערכים שלו. במהלך המסע שלי בעולם העסקים גיליתי שסולם ערכים דומה הוא הדבר החשוב ביותר שעלינו לחלוק עם שותפינו למסע.
ההבחנה הזאת, אגב, תקפה לכל שותף או שותפה שתכניסו לחייכם - משותפים רומנטיים ועד שותפים עסקיים. לא פעם נתקלתי בשותפים שהייתי צריך להבין מראש שמוטב לא להיכנס איתם להרפתקה משותפת. אני מספר לכם את הסיפור הבא כדי שתלמדו ממנו את מוסר ההשכל המשמעותי הקשור לערכים ולמוסר.
לפני כעשור הקמתי שותפות במיזם תרבות כלשהו. המטרה של העסק היתה לסייע לאמנים בתחילת דרכם לרכוש כלים ומיומנויות עסקיים, שיעזרו להם לקדם את העשייה האמנותית שלהם. עסק מסוג זה נשען על שעות ייעוץ, הכוונה, פגישות אישיות, אימון וחיבור בין אנשים. יום אחד, בארוחת ערב עם חברים מעולם האמנות, סיפרתי על הרעיון שלי, ואחד הנוכחים מייד אמר לי: "כשתתחיל בפרויקט, תעדכן אותי. אני בפנים". אחרי כמה ימים כבר ישבנו בבית קפה, משרבטים על מפית את מתווה הפעולה של העסק העתידי, ועל מפית אחרת מסכמים את השותפות שלנו.
אחרי שבועיים כבר יצאנו לדרך עם המיזם החדש, ועוד בטרם עשינו מהלכים משמעותיים כלשהם לשיווק העסק ולחשיפתו, השמועה עליו עשתה כנפיים, וכבר היו לנו כמעט 30 לקוחות פוטנציאליים, שביקשו להצטרף למסלול ההכוונה שפיתחנו. קיימנו עימם שיחות אישיות כדי לבחון את התאמתם לעסק ולאתר את הלקוחות שבאמת מעוניינים להגיע לתוצאות ומסוגלים להתחייב לתהליך חניכה של כמה חודשים; כאלה שבסופו של דבר יפרצו דרך, יזכו להגשמה ויהפכו לשגרירים הכי טובים שלנו. נפגשנו עם אנשים רבים, קצתם מלאי כריזמה ונוכחות וקצתם מבולבלים מאוד ונטולי כל כיוון.
אחת הלקוחות העתידיות שלנו היתה בחורה, שהציגה את עצמה בקול חלוש כשחקנית וכדוגמנית. לאורך כל השיחה היא ישבה מולנו עם פנים מושפלות אל הרצפה, ושפת גופה הביעה התנצלות על קיומה. היא הציגה בפנינו את ה"בוק" (ספר התצלומים המקצועי שלה), וממנו ניבטה אלינו בחורה נאת מראה, אך כזו הרחוקה אלפי שנות אור מהמושג דוגמנית.
"יש לי תחושה שאתם תוכלו להפוך אותי לדוגמנית ולשחקנית מפורסמת", היא סיימה את המונולוג הארוך שנשאה, שבו תיארה את התלאות המקצועיות הרבות שחוותה בעשור האחרון. אחרי שלוש דקות היה ברור לי שאין לי עניין בה כלקוחה. שאין לי את הכלים וההכשרה המספיקים כדי לעזור לה לפתור את בעיות הביטחון העצמי שלה ואת חוסר המודעות העצמית שהיא לוקה בו. אחרי יומיים של ראיונות ישבתי עם שותפי החדש לסכם את התוצאות. החלטנו שכל אחד יישב עם עצמו ועם דפי השאלון שהמועמדים מילאו, ואחר כך נחליט יחד את מי אנחנו מעוניינים ללוות ועל מי אנחנו מוותרים.
כשנפגשנו בבית הקפה שבו נהגנו לקיים את הישיבות שלנו, שלף כל אחד מאיתנו את הדף המסכם.
"עברתי על השאלונים ועל ההערות שרשמתי, ואני חושב שיש לנו 12 לקוחות פוטנציאליים מתוך כל המועמדים", אמרתי לשותפי והגשתי לו את דף השמות.
"אתה צוחק עלי?" הוא הביט בי במבט משתאה, "יש לנו 30 לקוחות ביד".
"30?" לא הבנתי לאן הוא חותר, "ומה לגבי הדוגמנית שאין לה יכולת דוגמנות, השחקן שכבר 20 שנים לא עובר אף אודישן והזמרת עם הקול הצווחני? תסכים איתי ששלושת המועמדים האלה לא מתאימים לנו. אולי החמרתי עם אחרים, אבל בנוגע לשלושה האלה אין לי כל ספק".
"אתה מפספס משהו במיונים שלך", הוא ציין בוודאות.
"מה?" ביקשתי להבין.
"כל אחד מהם שווה כסף. ולא מעט כסף. אם בן אדם רוצה לשלם לך על שירותיך ומאמין שתוכל לספק לו תוצאות, אתה צריך לקחת את הכסף הזה. זה כסף קל".
"לקחת כסף זה קל, להתמודד עם לקוח לא מרוצה, כזה שיטריף אותי או שלא יגיע לתוצאות בסוף התהליך, זה דבר לא רצוי, שרק יכניס תסכול בתהליך העבודה ומתחים מול הלקוחות. לא כל מי שמבקש לשלם הוא לקוח אוטומטי מבחינתי".
החלטנו לקיים שיחה על כל אחד מהמועמדים שפגשנו. אין ספק שאני התגליתי במהלך השיחה כנציגו המחמיר של בית שמאי המחמיר מלכתחילה, ושותפי התגלה כנציגו הקליל של בית הלל, שהיה מוכן לקבל כל מי שפנה אלינו. סיימנו את השיחה בחוסר הסכמה מוחלט. אני הסכמתי להוסיף לקוחה אחת לרשימה המקורית שלי, והוא עמד על שלו שצריך לקבל את כולם. ביקשתי ממנו לישון על זה לילה אחד.
האמת היא שהתקשיתי להירדם באותו הלילה. הבטן, הראש ובעיקר הלב שלי אותתו לי שאנחנו לא חולקים את אותם הערכים. בזמן שאני רוצה לסייע לאנשים לפרוץ דרך מקצועית בעולם האמנות וגם להתפרנס מזה (ופרנסה מכובדת מאוד), הוא רצה בעיקר להתפרנס מהלקוחות האבודים שלנו, ואולי גם לעזור על הדרך. הבנתי מהר מאוד שאיננו חולקים ערכים בסיסיים, וביום המחרת התקשרתי אליו כדי לומר לו שאני בוחר לפרוש מהשותפות ומשאיר בידיו את הרעיון שלי. הוא לא הבין אותי ואת הקלות שבה אני מוותר על הכנסה קלה, לדבריו. זאת בדיוק היתה הסיבה שבחרתי להיפרד ממנו. אני לא ראיתי בעבודה הזאת פרנסה קלה.
• • •
בחרו לכם את השותפים להגשמת החלומות על פי סולם הערכים שלכם. שותפים בעלי סולם ערכים שונה משלכם הם מתכון ודאי להתרסקות הרעיון ולעוגמת נפש.
"יש לי כבר שלוש שנים סטודיו לאמנות אצלי בבית", שיתפה אותי מישהי לאחר הרצאה, "הסבתי את הסלון לסטודיו קטן, ואני מלמדת בו כל יום במשך כמה שעות תפירה, סריגה, פיסול ומלאכת יד נוספת. העניין הוא שזה גובה ממני מחיר משפחתי ומקצועי. בעלי והילדה לא יכולים להסתובב בבית בזמן שאני מלמדת, ואני מרגישה שאני לא מצליחה לצמוח מבחינת היקף התלמידים מכיוון שאני מלמדת בבית. אין לי מספיק חשיפה. אני מאוד רוצה לצאת מהבית ולפתוח סטודיו, אבל פוחדת לעשות זאת".
כשניסיתי לברר מדוע בעלת הסטודיו חוששת לעשות את המהלך המתבקש, שבראש ובראשונה יחזיר את הבית שלה להיות בית, יאפשר לה לקיים חיי משפחה שפויים ויעניק לה חשיפה בסטודיו קטן עם נראות טובה יותר, היא החלה לספק שלל הסברים ותירוצים, קצתם הגיוניים יותר וקצתם הגיוניים פחות, החל מ"לצאת מהבית זה אומר לשלם שכר דירה לסטודיו. העסק שלי לא מספיק רווחי למהלך כזה" וכלה ב"בעלי לא כל כך תומך בי ובעסק. כדי לעבור לחלל חיצוני, אצטרך עזרה שלא אקבל". היא המשיכה לספק לי ולעצמה את ההסברים וקינחה בסיפור קצר, אחרי שהצעתי לה למצוא שותף או שותפה לסטודיו ולשכור חלל בשותפות, כאשר הם מתחלקים ביניהם בלוח הזמנים ובשכר הדירה.
"לפני שש שנים פתחתי סטודיו עם שותף. בהתחלה זה היה נהדר, אבל מהר מאוד גיליתי שאנחנו לא רואים את הדברים עין בעין. הוא התחיל לריב איתי על כל דבר קטן. מלכלוך שנשאר אחרי פעילות שלי, ועד הוצאות החשמל והמים שלא הסכים לשלם חצי בחצי בטענה שהוא עובד בשעות היום ומשתמש באור היום, ואילו אני מלמדת בלילה ומדליקה גופי תאורה. בשלב מסוים זה הגיע למצב שלא דיברנו זה עם זה, ובוקר בהיר אחד הגעתי לסטודיו רק כדי לגלות מכתב, ובו הוא מודיע לי שעזב את השותפות. הוא הוציא את הדברים שלו מהסטודיו ולקח גם את כל החפצים שהיו שייכים לי. הייתי צעירה חסרת ניסיון, כך שלא היה לי איתו חוזה, ומכיוון שאני הייתי חתומה מול בעל הבית, נאלצתי להמשיך לשלם את שכר הדירה עד סוף התקופה. פתרון השותפות שאתה מציע הוא פתרון נכון כלכלית, אבל אחרי מה שחוויתי אני לא רוצה לעבוד עוד עם שותפים".
לא צריך להיות בעל תואר בפסיכולוגיה כדי לאבחן שהאמנית סוחבת איתה טראומה, שהיא מסרבת להשתחרר ממנה. אגב, רוב האמונות המגבילות שלנו נשענות על טראומות עבר. אחד לא רוצה שותף כי רימו אותו, אחר לא ינסה להקים עסק חדש משום שנכשל בעבר בהקמת עסק, ההורים שלנו נכשלו בצעירותם בהגשמת החלומות שלהם וכו'.
מי שמצליחים ללכת קדימה הם אלה שממשיכים לתת אמון בבני אדם למרות הפגיעה. גם אני, שנבגדתי לא אחת בחיי המקצועיים והאישיים, מעדיף להשאיר את הלב שלי פתוח לעוברים ושבים בחיי, להמשיך ולהכניס עשרות אנשים חדשים לחיי מדי שנה, אף שאני מביא בחשבון שאחד מהם עלול לבגוד בי. עם השנים למדתי להיות ערני יותר, בררן יותר ולתת קו אשראי קשוח יותר לאנשים סביבי. אם פעם איפשרתי לאנשים לאכזב אותי עשרות פעמים עד שהוצאתי אותם מחיי, היום אני מאפשר לאנשים לבצע שתיים או שלוש מעידות לפני שהם מאונפרדים לתמיד.
אני משתף אתכם בכך מכיוון שזו הדרך היחידה, כך גיליתי, להתגבר על טראומות ולהפסיק לדקלם לעצמנו את המנטרות: "לעולם לא אקח לעצמי שותף", "לעולם לא אעשה מהלכים שעלולים לחשוף אותי לפגיעה".
• • •
לפני כמה שבועות הזמינה אותי חברה להצטרף אליה לארוחת ערב. לא ידעתי מי יהיו הנוכחים בארוחה, אך כהרפתקן שמקפיד להיענות בחיוב להצעות מפתיעות, התייצבתי בשעה היעודה. סביב השולחן ישבו שמונה אנשים זרים לי אך מקסימים, מיוחדים ומלאי השראה. זוג אחד ומיוחד היה אוסטרלי, ומהר מאוד התפתחה בינינו שיחה ערה. במהלך הערב גיליתי שהאישה, כבת 60, היא מגשימת חלומות סדרתית, ובין השאר, טיפסה במהלך חייה על שבע הפסגות הכי גבוהות בעולם (ואפילו נכנסה לספר השיאים של גינס כאישה שטיפסה על המספר הרב ביותר של פסגות הרים). בעלה הוא משקיע סדרתי בחברות המפתחות רעיונות טכנולוגיים ורפואיים.
המארח שלנו בארוחה, גם הוא טיפוס מעורר השראה ובעיקר מלא מוטיבציה, התגלה כמי שממציא שלל המצאות מקוריות ומוכר אותן ברחבי העולם באמצעות האינטרנט. ככל שחלפו הדקות והכרנו לעומק, כך הפכה השיחה גלויה ופתוחה יותר, וכל אחד סיפר בפתיחות על עיסוקיו, חלומותיו, קשייו ועוד. המארח הציג בפנינו המצאה קטנה ומשעשעת שפיתח וקשורה לכלבים (בשל החשש שלו מהעתקת הרעיון, לא אוכל להרחיב בעניין).
כולם מחאו כפיים וחייכו נוכח ההמצאה החביבה.
"מתי תתחיל למכור את זה?" שאלתי אותו.
"כשיהיו לי מיליון שקלים", השיב בלי לחשוב פעמיים.
"למה שלא תיזום פרויקט של מימון המון ותגייס את הכסף באינטרנט? להמצאה שלך יש פוטנציאל בינלאומי, ואתה יכול לגייס את הסכום באתרים מחו"ל, שנכנסים אליהם עשרות אלפי גולשים ביום. כמה מהפרויקטים האלה הצליחו לגייס מיליוני דולרים לבעלי רעיונות נטולי אמצעים".
"אני לא רוצה לחשוף את ההמצאה שלי. ברגע שהיא תעלה לאינטרנט - יעתיקו אותה", הסביר ברצינות, ומייד זכה ממני לנאום קצר על כך שאנשים לא מעתיקים רעיונות של אחרים, אלא מעתיקים הצלחות מוכחות של אחרים, ושבינתיים ההמצאה שלו חביבה, אך רחוקה מלהוכיח את עצמה.
"בכל מקרה אני מחפש מיליון שקלים להשקעה. יש לך מיליון שקלים להשקיע בי?" שאל ברצינות.
"אולי", התבדחתי איתו, אף שהוא לא הבין את הבדיחה. "תלוי לשם מה אתה צריך את זה".
בשלב הזה הצטרף אל השיחה המיליונר האוסטרלי, חובב ההשקעות, ושאל גם, "לשם מה אתה זקוק למיליון שקלים? לפיתוח המוצר? לשיווק? לפרסום?"
"כל התשובות נכונות", השיב בעל הרעיון המבריק.
"האם כבר ניסית להשיג את הכסף?" שאל המשקיע.
"לא. אבל אני שואל כל מי שנראה לי מתאים", השיב הרעיונאי.
השיחה המשיכה להתנהל סחור־סחור ללא כל תוצאה. רגע לפני סיום הארוחה שאל המשקיע את בעל הרעיון, בעל חשבון הבנק התפוח, אם הוא יוכל לתת לו פידבק על התנהלותו. לאחר שקיבל אור ירוק, שיתף אותו המשקיע באחד הקריטריונים המשמעותיים שעוזרים לו להחליט אם להשקיע כסף ברעיון של אחר.
"כשמישהו שואל אותי אם יש לי מיליון שקלים להשקעה ברעיון שלו, השאלה הראשונה שלי אליו היא: 'האם כבר ניסית לגייס את הסכום הזה לבדך? האם ניסית למצוא חלופה לסכום הזה? האם אתה בטוח שאתה זקוק למלוא הסכום הזה?'
"בדרך כלל התשובה שאני מקבל, כמו גם התשובה שלך, היא: 'לא ניסיתי. אבל אני שואל אנשים'.
"כשאני נתקל בתשובה כזאת, תשובתי האוטומטית שלילית. אם לא התאמצת וניסית לגייס כסף לרעיון שלך, מדוע שאשקיע בך? אם אתה בוחר בדרך הקלה לגיוס הממון הדרוש להגשמת החלום שלך, מי יבטיח לי שתילחם בכל מחיר כדי להוציא לפועל את הרעיון שלך, ולא תרים ידיים עם בוא המשבר הראשון? אני משקיע את כספי בבעלי רעיונות שיש להם רעיון מבריק בעל פוטנציאל כלכלי, אבל מעל לכל בבעלי רעיונות שמוכנים להילחם למען הרעיון שלהם".
המקרה הזה, כמו מקרים רבים אחרים, משקף במעט את עידן האינסטנט שבו אנחנו חיים. דור שלם שמסמן לעצמו מטרה ומקווה לזנק לעברה, במקום לצעוד את הדרך הארוכה הנדרשת עד השגתה.
