מרגש: סגירת המעגל של זהבה ומאיר

זה לקח קצת זמן, אבל השבוע התקיים בירושלים מפגש מרגש בין מאיר אורגנג'י לזהבה ברש, שתחגוג באפריל הקרוב את היום הולדתה ה-99. 

היא הייתה הניצולה היחידה מקרב בני משפחתה, שנספו כולם בשואה. בגיל 15, כשהיתה בתנועת הנוער בית"ר, התאהבה בראש התנועה מנחם ברש, סטודנט צעיר ומבוגר ממנה בשלוש שנים, שלימים הפך בעלה. במסגרת פרויקט חילופי סטודנטים, גבר החלומות שלה עלה לישראל, אבל לצערו של הזוג הצעיר, היה עליו להיות רווק. זהבה נשארה מאחור, ועל מנת לעלות ארצה גם היא - נישאה נישואים פיקטיביים לזר שאהובה שלח אליה – אליהו אורגנג'י. השנה היא 1936, ארבע שנים לפני שמתחילים להגיע הדיווחים הנוראיים מהבית, והיא רק בת 20. שלושה חודשים לאחר מכן, כשהיא גרושה בחותמת הרבנות, מנחם וזהבה שתו מיין הקידושין ברבנות בירושלים.

ברש ובעלה הפיקטיבי נפרדו כל אחד לדרכו ומעולם לא נפגשו, אך את תמונתו הדהויה זהבה שומרת עד היום. "הלוואי שהייתי יכולה לפגוש בו שוב", היא אומרת. אורגנג'י נפטר לפני כ- 15 שנה כשהוא בן 82.  

אולם, בן הזקונים של אורגנג'י, מאיר, קרא את הכתבה ב"ישראל היום" ובעקבות כך השניים נפגשו. "ביום שישי, בנסיעה משפחתית, קראנו גיליון של ישראל היום. אשתי אריאלה לקחה את מוסף הבריאות, כשהעין שלי קלטה את הכותרת 'עד 120' לצד הפנים המחייכות של האישה המבוגרת שהיתה שם. היא נראתה לי מוכרת. כמו מגנט נמשכתי  לכתבה, התחלתי לקרוא ומהר מאוד אמרתי לעצמי, 'זה לא יכול להיות'. הייתי בשוק. קראתי את הסיפור שאבא סיפר לנו. גדלנו כולנו על הסיפור הזה. ניסיתי להשיג אותה אבל מעולם לא הצלחתי להגיע אליה. עכשיו, אני יכול סוף סוף לסגור מעגל", שיחזר בהתרגשות.

כבר בשיחה הטלפונית הראשונה שהיא ניהלה עם אורגנג'י היא הרשימה אותו במידע המדויק שמסרה לו. שכלל תאריכים, שמות של מקומות. את השיחה ההיא סיימה זהבה בבהילות, "אין זמן. תבוא". והוא בא, כל הדרך מקרית ארבע. 

המשיך לחקור את זהבה על אביו.

כשנפגשו שאלה אותו זהבה שוב ושוב, "נו.. ואיך אני נראית? כמו שציפית?" והוא השיב לה "יפיפייה. אפילו יותר ממה שחשבתי".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מאיר הביא עימו למפגש את הדרכון הישן שמצא לילה קודם בבוידעם של אביו, שם נראה אביו ולצידו "רעייתו" זהבה. בעזרת זכוכית מגדלת, גם היא מזכרת מאביו, פיצחו השניים את ההיסטוריה דרך הדפים המצהיבים של הדרכון הישן. 

ברש סיפרה לו על טקס הנישואין לאביו אצל הרב, המסע הארוך והמפרך שעשו עד שהגיעו לישראל, על השכונה הבוכרית שבה גרו בימיה הראשונים בישראל, ועל הגירושין. 

"עם הסיפורים האלה, אני מרגישה כאילו ואני עדיין אותה בת 20", אומרת זהבה, ששאלה את בן הזקונים של בעלה הפיקטיבי אם לאביו היו חיים טובים. "לאבא היו חיים לא פשוטים. הוא היה איש של עבודה. הוא עבד קשה מאוד", השיב לה. כשהוא שואל אותה על חייה היא משיבה, "היו לי חיים טובים. היה לי גבר שאהבתי, ילדה אחת מקסימה ומוצלחת. עכשיו, רגע לפני שאני הולכת לעולם הבא, השליחות שלי היא לספר על המורשת הזו שנכחדה, על אלה שלא שרדו, שלא היו בני מזל כמוני".

רגע לפני שנפרדו אמרה זהבה: "במפגש הזה היה משהו מיסטי. הרגעים הנפלאים הללו הם לזכרו של אליהו ולזכרו של מנחם ולחיים ארוכים וטובים לנו". 

"סוף סוף אנחנו סוגרים מעגל", אמרו השניים בהתרגשות גדולה. לפני שנפרדו הם הבטיחו להיפגש ביום הולדתה ה-99 של ברש, שיחול באפריל. "מעכשיו, כולנו משפחה אחת גדולה", אמרו לה בחום אורגנג'י ורעייתו שהתקשו להיפרד. 

"נתתם לי סיבות לחיות", אמרה זהבה בהתרגשות, "הכרתי אנשים מדהימים, עכשיו בסוף ימיי. אני לא יודעת למה מגיע לי כל הטוב הזה, אבל אני נהנית. היום, אני לא מחלקת אף שניה בעולם הזה. ורוצה לחיות את החיים עד תום".   

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו