המשרד של אילי גורליצקי מעוטר בעשרות צילומים ממוסגרים. כמו בפאזל שקפא בזמן, התמונות מספרות את סיפור חייו. דיוקנאות של ארבעת ילדיו (שניים מאשתו השנייה ושניים מהשלישית; הראשונה, אגב, היתה גילה אלמגור), תמונות של ארבעת נכדיו, והנה חברים קרובים מהפוליטיקה ומהאקדמיה, לצד דמויות מחייכות של שלל אמני ישראל הוותיקים.
המשרד עמוס בעשרות ספרי פילוסופיה ועיון, מהרמב"ם ועד אלברט איינשטיין, וגם שני ספרי רוחניות שכתב גורליצקי בעצמו - "הסוד הכמוס" ו"טהירו". ממש מאחורי הכיסא המשרדי שלו, קצת מעל לכתפיו, מציץ איינשטיין מפורסם אחר, אריק, שהלך לעולמו לפני כשנתיים.
"אריק ואני גדלנו יחד. דבורה ויעקב, הוריו, היו חברים טובים של הוריי, ובצעירותנו היינו משחקים שחמט 'עד הסגול של הבוקר', כמו שאריק הגדיר את זה. דרכינו נפרדו כשבגרנו, אבל למרות שלא הקפדנו על קשר רציף, תמיד מפגש אקראי איתו היה מעלה בי נשכחות".
ואז, בתפירה של אמן, הוא קושר בין איינשטיין לבין מצבם של הזמרים כיום, שאותם הוא מייצג כראש "אשכולות" - החברה לגביית תמלוגים מגופים משדרים לטובת אמנים מבצעים.
"אם אריק היה חי במדינה עם חוקים הגונים שמגינים על המבצעים, הוא היה מקבל פי שלושה או ארבעה ממה שקיבל. עבור אמן כמוהו, שבחר לא להופיע על במות ולא התפרנס משום דבר אחר מלבד היצירות שלו, זה יכול להיות מאוד משמעותי בחשבון הבנק. למזלו הוא היה מושמע מאוד.
"אבל תחשוב על אמנים אחרים, צעירים ומבוגרים, שלא מופיעים הרבה, בגלל מצב בריאותי או היעדר ביקוש בשטח, ונשענים על תמלוגים מהאזנות. המצב בישראל מחפיר מבחינת הדאגה לאמנים ולזכויותיהם, אפילו במצרים ובעיראק יש חוקים שמסדירים את הנושא.
"יש כאן סלבריטאים שלא גומרים את החודש. אם הייתי חושף את השמות של האמנים הגדולים שפונים ל'אשכולות' בבקשה לעזרה כספית או לתשלום מקדמות, לא היית מאמין".
גורליצקי, שחגג בקיץ יום הולדת 80, הוא "שמעון פרס" של אמני ישראל. דקיק גיזרה ("בצעירותי הרביתי לגלוש בחוף טופסי בתל אביב, והגוף נשמר מאז. גם היום אני יוצא לגלוש פעם בכמה חודשים"), עונד עגיל זהב קטן בתנוך אוזנו השמאלית ("עשיתי את זה לפני כעשרים שנה כדי לשבור את הדימוי של מנכ"ל") ומלא חיוניות.
אמנים ותיקים בוכים
כמו פרס, שממשיך להתרוצץ בארץ ובעולם ולדבר על המזרח התיכון החדש, כך גם גורליצקי לא מרפה מעניין התמלוגים למבצעים, כבר שלושה עשורים. "עברנו דרך ארוכה מאז 1983, בתקופת טרום 'אשכולות', כשקיבלנו אלף דולר מסמנכ"ל רשות השידור לטובת חלוקה בין אמני ישראל.
"היום אנחנו מחלקים מיליונים, שבאים כצ'קים של אלפי שקלים, עשרות אלפי שקלים ואפילו 200 אלף שקלים ליוצר בודד. מעבר לצדק בכך שאמן מקבל כסף שמגיע לו, סכום שכזה מאפשר לו לחיות בתקופות של עבודה פחותה, או להתמסר לתהליך יצירה חדש - בלי להיות טרוד בענייני כספים.
"הכספים האלה מאפשרים לאמנים מבוגרים לסיים את חייהם בכבוד, להקליט אלבום בגיל שבעים, כשאף חברת תקליטים כבר לא מעוניינת בהם, או לממן ניתוח ראש, שכר דירה או כל דבר אחר שהם זקוקים לו.
"אנחנו שולחים פעמיים בשנה צ'ק של 5,000 שקלים לאמנים מעל גיל 80, וחלקם מתקשרים, בוכים מהתרגשות, לומר שזה ממש מחזיק אותם".
עם רחל אטאס ז"ל ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". "במקום תחכום ותפאורה היו אז תמימות וכישרון" // צילום: ישראל הרמתי באדיבות ארכיון התיאטרון הקאמרי
בשנים האחרונות הוא מנסה לקדם את "חוק ההעתקות הפרטיות", שקיים באירופה כבר 30 שנה ונועד להגן על אמנים מפגיעה כלכלית בעקבות העתקת עבודותיהם ללא תשלום. על פי החוק, על כל יבואן, יצואן או יצרן של דיסק און קי, מכשיר MP3 וכל מכשיר הקלטה אחר, להפריש אחוז קטן מהמכירות לטובת קופת תמלוגים כללית, שמתחלקת בין היוצרים והמבצעים באותה מדינה.
"העולם מבין שהיום צריך להפריש גם מהכנסות האינטרנט לטובת האמנים. הסכומים האלה מצטברים למאות מיליוני דולרים, שבסופו של דבר חוזרים לעולם התרבות, מפחיתים את התלות של האמנים בממשלה ומאפשרים לכולם לחיות בכבוד.
"רק אנחנו בפיגור. החוק אצלנו מחייב להפריש חמישה אחוזים מההכנסות ממכירת מכשירי וידאו וטייפים לטובת תשלום לאמנים וליוצרים. מה זה וידאו וטייפים? הם כבר חלפו מהעולם מזמן. על הקומפקט דיסק עדיין לא קיבלנו כספים, וגם הוא כבר חולף מהעולם. שחקנים לא מקבלים כסף על הורדות של סדרות ב־VOD, וזה מגוחך. יש תכנים שזוכים ל־5 מיליון הורדות, שלא לדבר על יו־טיוב.
"ומה האבסורד הגדול? שאנחנו לא מבקשים מהממשלה שתשלם לאמנים כספים, אלא להפך. אנחנו מבקשים חוק שיקל על תקציב המדינה והתרבות ויזרים את הכספים ממקורות חוץ־פרלמנטריים. עם חוק מסודר, הכנסת והממשלה יהיו פטורות מהגדלת תקציב התרבות, וכולם יהיו מאושרים".
אז למה הפוליטיקאים לא עוזרים לכם?
"יש כאן בעיה, שאפילו לא קשורה לימין או לשמאל. הממשלות והשרים, לאורך כל השנים, מעוניינים שהכוח יישאר בידיהם. שהם אלה שיעבירו את התקציבים לתרבות ולאמנים".
לימור לבנת דווקא פעלה לקידום החוק.
"נכון, זה ייאמר לזכותה. הבעיה הגדולה היא פקידי המשרדים, שמתחלפים מדי שנה או שנתיים. הם לא צוללים לעומק הדברים ומביאים הרבה מהטעם האישי שלהם ומהשקפת עולמם. ברגע שכמה פקידים אומרים לשר 'לא' - הוא לא תמיד רוצה להיכנס לעימותים פנים־משרדיים איתם, כי יש לו עוד כל כך הרבה דברים לעשות.
"ב־30 השנים האחרונות עברתי את כל הפקידים במשרד התרבות, האוצר והמשפטים, והם פשוט בקיפאון מוחלט".
מה עם השרה מירי רגב? כבר נפגשתם?
"לפני כארבעה חודשים שלחתי למשרדה מכתב עם שליח, לקבוע איתה פגישה, ולא נעניתי. עד שמישהו אמר לה שכדאי לה להיפגש איתנו. קבעו איתנו פגישה בסוף ינואר. זה קצת מצער אותי, בהתחשב בעובדה שיש לי כל כך הרבה מידע שיכול לסייע לה לקדם חקיקה שתעשה טוב לכולם".
מה דעתך על כל הסערות שהיא חוללה מאז כניסתה לתפקיד?
"תראה, היא בתפקיד ממלכתי, ואני בתפקיד ציבורי שמייצג כ־35 אלף אמנים שמופיעים במחשבים שלנו - חילונים וחרדים, ימנים ושמאליים, יהודים וערבים, מהם 5,500 אמנים פעילים. דעתי האישית לא רלוונטית. אני יכול לומר שאם רגב היתה רותמת את ההתלהבות והמרץ הענקיים שיש לה כדי להיטיב את מצב אמני ישראל - זה היה יכול להיות דבר אדיר.
"אבל אני אופטימי ולא כועס, ואני מקווה שהשרה תגייס את ההתלהבות האדירה שהיא הביאה איתה לטובת קידום החוק".
למה שלא תרוץ בעצמך לפוליטיקה? תשנה דברים מבפנים.
"מה פתאום! מעולם לא היתה לי התשוקה הזאת. יש לי חברים בפוליטיקה, ואני יודע כמה המערכת מורכבת ומסואבת, ועד כמה בחוץ אפשר להשיג הרבה יותר, ולפעמים גם מהר יותר. מי שהולך לפוליטיקה יודע מראש שהוא הולך להיכנע ולוותר על כל כך הרבה דברים שחשובים לו".
המאבק הזה הפך למפעל חייך.
"שאלו פעם את ג'וזפה ורדי, מלחין האופרות הכי גדולות, מה האופרה היפה ביותר שכתב. תשובתו היתה: 'הבית שבניתי למוסיקאים הזקנים'. אני מבין אותו".
פחד מכישלון בברודוויי
את הקריירה הבימתית שלו החל גורליצקי, יליד תל אביב, בגיל 17. הוא למד בבית הספר הדרמטי שליד התיאטרון הקאמרי וקיבל תפקידים בהצגות "הוא הלך בשדות" ו"הנפש הטובה מסצ'ואן". בהמשך שירת בלהקת פיקוד מרכז, ועם שחרורו חזר לקאמרי ונחשב לבולט בקרב דור הצעירים.
בהצגה "כנרת כנרת" זכה להכיר מקרוב את המשורר נתן אלתרמן, שליהק אותו ב־1964 למחזמר של סמי גרונמן, שאותו תירגם לעברית -"שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
"אלתרמן כתב בפיוט והביע דעות מרתקות. כולם היו מביטים עליו בהערצה ברחוב או בוהים בו בראש השולחן שבו ישב בבית הקפה. היו לו שני פנים: הפן הציבורי - של הכותב, ההוגה, הדעתן והלוחם למען היחיד; והפן האישי - של אדם ששתה, גידף לפעמים, ואפילו החליק מכה פה ושם. לא קם לו יורש, ואני לא חושב שיקום בשנים הקרובות".
הצלחתו העצומה של המחזמר, שעלה בתיאטרון כאלף פעמים, כולל גיחות ללונדון ולפאריס, הפכה את גורליצקי לאחד השמות המוּכרים והמדוברים בעולם התרבות בארץ. הוא הופיע עם שותפתו להצגה, יונה עטרי, גם במופע "שוק המציאות", ובהמשך כיכב ב"ברנשים וחלומות" ובמופעי בידור נוספים.
בתחילת שנות השמונים מונה למנהל הראשון של איגוד אמני ישראל (אמ"י), ובהמשך הקים את ארגון "אשכולות", שבראשו הוא עומד כבר 31 שנים. הפעילות הבימתית שלו נעצרה כבר אז, מתוך בחירה, למעט גיחות למופעים חד־פעמיים, דיבובים והשתתפות בתוכניות טלוויזיה מזדמנות.
מה היה סוד הקסם של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שעד היום מדברים עליה כמופת תרבותי?
"ראשית, היוצרים האדירים: נתן אלתרמן, סשה ארגוב שכתב את הלחנים, אריה נבון שבנה את התפאורה, ושחקניות אדירות כמו יונה עטרי ורחל אטאס. באותה תקופה המשאבים היו מוגבלים, ולא היו יותר מדי תחכום או תפאורה עמוסה. במקום זה באו תמימות, נאיביות וכישרון נטו. אלתרמן פשוט נתן לי לרוץ על הבמה כמו מיק ג'אגר ולעשות את שלי.
"אני זוכר עד היום רגע אחד שבו עמדתי על הבמה, אני בן 30, ומאחוריי המקהלה, שרה את אחד השירים. אני מביט לאולם בפעם ה־600 ויודע שהרגע הגדול הזה כבר לא יחזור. שאולי אעשה בחיי עוד הצגות ומופעים, אבל הם לא יהיו בסדר גודל כזה של הצלחה, ובטח שלא בהרכב כזה של יוצרים אגדיים".
יכול להיות שנגעת בשמיים מהר מדי?
"אולי".
לא מינפת את ההצלחה לכיוון קריירה בחו"ל, כמו שעשו חיים טופול ודודו פישר.
"בתקופת 'שלמה המלך' היה לי קשר עם סוכנים ומפיקים בלונדון ובפאריס. נסעתי גם לפגישה בניו יורק, כי חשבו להעלות את ההצגה שם. קראתי את המחזה המעובד באנגלית ואמרתי לעצמי: 'אוי ואבוי. כאן אני אכשל עם זה'.
"הם ממש שינו את הסיפור. אצלם המחזה התמקד בשלמה המלך - בזמן שהסנדלר הוא העיקר, כמי שמייצג את החוכמה העממית.
"לימים העלו את המחזמר שם, והוא אכן ירד מהבמות אחרי שבועיים או שלושה. ידעתי שאת הדבר הזה לא יהיה ניתן לשחזר בשום צורה, ושאני נמצא בארץ בשיא השיאים".
מחשבה קצת קודרת לאמן בן 30.
"אבל עובדה שצדקתי. עשיתי דברים שהצליחו, למשל 'שוק המציאות', 'ברנשים וחתיכות' ומופעים עם טוביה צפיר ויוסי בנאי, אבל שום דבר לא הגיע לרמות של 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר'.
"חוץ מזה, איזה אלתרמן או ארגוב צמחו לנו כאן כדי שתיכתב יצירה מושלמת כמו היצירה ההיא?
"כבר בגיל 30 היה לי ראש מתמטי, והבנתי מהר מאוד מה המשמעות של להיות אמן בישראל, מה האפשרויות הכלכליות ומה הגבולות שיש. אני אומר היום לכל אמן צעיר שהוא צריך לדעת למה הוא נכנס, ובפני מה הוא עומד. אני חושב שמלבד שלמה ארצי אין כאן אמנים שמתפרנסים בלי דאגה".
יש רגעים שבהם אתה מתגעגע לבמה?
"רק כשאני צופה במשהו ממש טוב על הבמה. כשאני רואה את איתי טיראן, שלדעתי אין עוד שחקן כמוהו בישראל, זה מעורר בי רצון לשוב ולעמוד על במה. ראיתי אותו ב'ריצ'רד השלישי', ב'המלט' וב'סיראנו דה ברז'ראק', וזה פשוט מַטעמים".
נהנה בחברת צעירים
בנו הבכור של גורליצקי, יורם, הוא פרופסור להיסטוריה רוסית באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה. בנו השני, אלכסנדר, מתגורר בארה"ב ומתפרנס מציור מיניאטורות. הבת דפנה היא מטפלת בילדים אוטיסטים.
המפורסם שבין הילדים הוא אדם (39), שהיה בעבר קלידן ומעבד מוסיקלי, ובחר לעבור בשנים האחרונות אל קידמת הבמה. לפני כארבע שנים הוציא את אלבום הבכורה שלו, שכלל את השירים "תמיד חוזר אלייך", נוגעת בעצב", שלום שלום" ו"עוד לא מאוחר". בקרוב יוציא את אלבומו השני.
המלצת לו שימצא קריירה אחרת?
"האמת היא שאמרתי לו 'אל תחשוב שתעשה מזה כסף'. ציירתי לו את התמונה שאני מכיר מאלפי האמנים שאני מייצג. אבל זה הכיוון שהוא בחר. מכיוון שהוא אדם מאושר מאוד, ואנשים אומרים שהוא מוכשר, אז אני הולך איתו ומפרגן לו. בקשר למציאות הכלכלית - נו, אני יודע מה מחכה לו".
בתור אחד האמנים הוותיקים בארץ, אתה מרגיש שזוכרים את "האבות המייסדים"?
"לא זוכרים כלום. התרבות שלנו הולכת ונשכחת. מי יודע היום מי זה טשרניחובסקי, ומה הוא כתב? עבור רוב האנשים הוא שם של רחוב. גם את ביאליק בקושי מכירים".
הגזמת. ביאליק הוא בכל זאת חלק מתוכנית הלימודים.
"חלק מזערי מאוד. המשרד שלי ברחוב אבן גבירול, שהיה משורר ספרדי חשוב. אנשים יודעים מה המורשת שלו? ומה עם חיים גורי? אהרון מגד? נתן זך? כל האנשים האלה הולכים ונשכחים. אפילו את נעמי שמר לא משמיעים בצורה ראויה. ואי אפשר לבנות תרבות כשאין יסודות איתנים.
"אני לא אומר שצריך לחסום את הכניסה של הצעירים, וברור לי שהטעם התרבותי משתנה, אבל צריך שתהיה כאן שמירה תרבותית, כי עם שלא זוכר את תרבותו הוא עם זקן. מי שוכח? אדם זקן, לא אדם צעיר. איך אמר פעם אייזיק ניוטון? ראיתי רחוק יותר בגלל שניצבתי על כתפיהם של ענקים".
אתה מתגעגע לחברים שהלכו?
"אני לא אדם שמתרפק או מתגעגע, למרות שהיו לי חברים שאהבתי מאוד. אריק לביא, שייקה אופיר שהיה כוכב לכת מוביל עבורי, אריק איינשטיין, פולי מהגשש ועוד רבים וטובים.
"פרופ' ישעיהו ליבוביץ אמר פעם, 'מוות זה לא חלק מהחיים. זה לא שייך אלי'. אותו הדבר גם אצלי. אולי אזכה להיות בן 82, אולי אזכה להיות בן 92, ואולי לא. אני לא מתעסק בזה בכלל. אתה יודע כמה עוד יש לי לעשות ולהספיק?
"אני נהנה להיות בחברת צעירים, ובזכות 'אשכולות' אני מוקף בהמון אמנים צעירים, שבאים לשוחח איתי. יש, למשל, שחקנית צעירה שאוהבת מוסיקה קלאסית ויודעת שאני מטורף על מוסיקה קלאסית, שומע שמונה שעות מזה מדי יום. פעם בחצי שנה היא באה למשרד שלי, שומעת איתי מוסיקה, מדברת איתי וממשיכה בחייה.
"כבר קרוב ל־20 שנה אני בזוגיות עם אישה נהדרת ומאתגרת (ענת גלובוס, דוברת חברת החדשות של ערוץ 2, הצעירה ממנו ב־31 שנים; י"א), יש לי ארבעה ילדים ויש לי נכדים נהדרים. אני כל כך נהנה להיות סבא.
"אין לי זמן להתעסק במוות או במחשבות קודרות. יש לי משימה להשלים, וכשהיא תסתיים, אולי יסתיים התפקיד שלי באופן סופי".√
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו