הביטוי "חור בקיר", אומץ על ידי הקהילה הקולינרית ומשמש לתיאור מקום, בדרך כלל פשוט למראה, עד כדי כך שאינו נראה. לעיתים מכוער, לעיתים אפילו מלוכלך, ממש חור בקיר, ממנו מגישים מעדנים מקומיים מופלאים בטעמם, שלא ניתן למצוא להם תחרות באף מסעדה רשמית.
בחור בקיר בברצלונה אפשר להשיג את הנקניקיות הטובות ביותר, ובחור בקיר באיסטנבול את הדונר קבב הכי משובח בעיר. בחור בקיר באפר-ווסט סייד במנהטן נמצאו העוגיות המופלאות ביותר, ובחור בקיר בפירנצה - פניני מהטעימים ביותר באיטליה כולה. חורים בקיר הפכו לשם קוד לנקודה קולינרית שחובה לדקור. למי אכפת מעיצוב, מי בכלל צריך תפריט או גינונים מיותרים, אפילו אין חובה לשבת, רק תביאו לנו את מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב ואנחנו נעכל את זה בהנאה.
"חור בקיר" - דוכן החצ'פורי שבצור שלום (צילום: רעות סהר)
אז בקצה אזור התעשייה צור שלום שבקריית ביאליק, בדיוק בגבול שבין השכונה הוותיקה, לשוק ולמפעלים, יש חור בקיר. זה אמנם יותר כמו חלון, ויש לצורך העניין גם דלת, ונקי שם ומסודר, אבל מסתתר שם בורקס טרי, חם ומופלא הידוע בעיקר לתושבי השכונה ולעובדים באזור.
פעולת מילוי הגבינה בבצק החצ'פורי (צילום, רעות סהר)
הבורקס, שהוא לא בדיוק בורקס אלא חצ'פורי משודרג שעבר עם השנים שכלולים והתאמות לקהל המקומי, מוגש שם כבר ארבעים שנה באותו המקום וכמעט לאותם האנשים. ככה זה כשהאהבה מערבבת בין העדות וכך קרה שסווטלנה הסבתא הגרוזינית לימדה את מומי חתנה המרוקאי את סודות החצ'פורי, והוא מצידו לימד את אורטל, אחייניתו, שנכון להיום היא השליטה הבלתי מעורערת של המאפים הזהובים.
סוגרים את החצ'פורי לפני שליחתו לתנור (צילום: רעות סהר)
וכך, לפנות כל בוקר, בחנות הקטנה שבפינה, אורטל מתפיחה ומרדדת בצק עם חמאה, וקורצת קוביות שהיא הופכת לכדורים שמשתטחים מתחת לאצבעות שלה, בולעים לתוכם מילוי וחוזרים להיות כדורים. רוטינה שאפויה היטב, בחמישה תנורים שמפוזרים במקום והתבניות נכנסות ויוצאות מהם בתחלופה מסחררת.
המאפים לפני הכניסה לתנור (צילום: רעות סהר)
אז הדי.אן.איי של החצ'פורי הגרוזיני התערבב בדי.אן.איי המרוקאי של משפחתו של מומי, ונוצר לו יצור כלאיים מופלא שהוא חצי חצ'פורי וחצי בורקס, שחצי מהקריות עומדים בשבילו בתור. וכמו בכל קצה של עיר וכמו בכל שכונה אמיתית, כולם מכירים את כולם - לא רק בשם הפרטי אלא גם בכינוי, ואורטל יודעת בדיוק איך כל אחד אוהב את החצ'פורי שלו, ויש מי שמגיעים ואינם צריכים לומר מילה מלבד שלום.
החצ'פורי כשהוא יוצא מהתנור (צילום: רעות סהר)
מחוץ לחלון, הלוא הוא החור שבקיר, משתרך לו תור של אנשים רעבים שמסתכלים איך אורטל מנקבת את המאפה התפוח וכל האדים המהבילים מתפזרים. את החצ'פורי ממלאים מדי יום בכדורי גבינה או בתלולית של מחית תפוחי אדמה, ולפעמים, אם תהיו בני מזל, תגיעו כשיש חצ'פורי ממולא בשעועית אדומה פיקנטית. התור מתארך קצת כי לכל אחד מכניסים לחצ'פורי שלו את התוספות שהוא אוהב, ביצה קשה, פטריות, סלסת עגבניות ומלפפון חמוץ. יש חריף בשני צבעים למי שצריך.
ממלאים את המאפה בתוספות לפי בחירה (צילום: רעות סהר)
בשולחנות הקטנים שמפוזרים ברחוב סביב המקום יושבים האורחים הקבועים וסועדים את ליבם תמורת מחיר מצחיק של 15 ש"ח, שקל אחד עבור כל אנחת תענוג שמפיק החצ'פורי הזה. אין תפריט וגם כדאי להגיע מוקדם כי באחת וחצי כבר סוגרים. העומדים בתור תמיד סבלניים ואדיבים כי קודם כל הם מקבלים יחס מיוחד, כמו לבוא הביתה לארוחה אצל אמא שיודעת בדיוק מה אתה אוהב, ושנית, הם יודעים שהסבלנות משתלמת ותוך דקות ספורות הם יאחזו במאפה השחום ויהיו מאושרים.
פס יצור של חצ'פורי (צילום: רעות סהר)
למקום אין שם
שדרות ח"ן 9 קריית ביאליק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
