מדריד נכנסה לסתיו עם סיפוק גדול וחלומות אינסופיים. עיר המוזיאונים, הארמונות והמוסדות הממשלתיים מתחממת כאשר בסנטיאגו נשמעת שריקת הפתיחה. לריאל מדריד אין שום ספקות. מאנטוניו עובד התחזוקה ועד הנשיא הכל יכול פלורנטינו פרז, כולם משוויצים בנושא אחד: לא בתוצאות ולא ביכולת אלא בעובדה הפשוטה שיש להם את המאמן הטוב בעולם, ז'וזה מוריניו.
בינתיים ריאל היא קבוצה בלתי מנוצחת, עם פתיחת הליגה השלישית בטיבה בהיסטוריה של המועדון (שמונה ניצחונות ושני תיקו). מוריניו לא מסתיר את השמחה במגרש האימונים של בלדאבאבס, שממנו רואים את ארבעת מגדלי פלורנטינו שהוקמו בשטח שמכר הנשיא לפני כמה שנים.
"בגלל הדומיננטיות המוחלטת של בארסה בספרד האוהדים והתקשורת במדריד קיבלו בזרועות פתוחות את מוריניו", אומר סבס גים, כתב הטלוויזיה הקטלונית במדריד בשמונה השנים האחרונות. "המטרה היחידה של המועדון היתה לזכות בתארים, לא משנה כיצד משחקים. ריאל אולי לא משחקת יפה כמו ברצלונה, אבל גם לא כל כך דפנסיבי כמו שחשבו בהתחלה. היא נותנת הצגות יותר מאשר בשנה שעברה. מוריניו הצליח לשכנע את כל השחקנים שהם הכי טובים בעולם".
* * *
את ההבדל אפשר לראות מיד: כריסטיאנו רונלאדו, לדוגמה, הוא הראשון שמגיע לחדר ההלבשה והאחרון שעוזב. אף שבברצלונה צוחקים ואומרים שזה משום שלוקח לו הרבה זמן להסתרק ולעשות גבות מול המראה, במדריד טוענים שמדובר במקצוענות נטו. "כריסטיאנו הוא אגואיסט ושוויצר - אבל הוא גם שחקן מדהים", מוסיף גיים, "והכי חשוב, אף אחד בקבוצה לא רב איתו".
בנוסף לדרבון השחקנים, מוריניו דואג לשמר מצב של מלחמה פסיכולוגית נגד האויב כל הזמן. אם במגרש האסטרטגיה שלו היא לנצח בזכות טקטיקה ושפיץ קטלני, במסיבות העיתונאים התזה שלו היא שההגנה הכי טובה היא התקפה. והוא תוקף כל הזמן את ברצלונה, מבלי לציין ממש את שמה.
למשל, כשהאשימו את רונלאדו בהיותו שחקן בעייתי ובכיין, מוריניו אמר ש"הוא לא עושה תיאטרון כמו אחרים" והתכוון כמובן למסי, שאותו הגדיר "שחקן תיאטרון" כשהיה מאמן צ'לסי ופגש את בארסה. כאשר מתחו ביקורת על קארים בנזמה, מוריניו ענה ש"יש עוד שחקנים ששילמו תמורתם הרבה מאוד כסף והם לא מבקיעים גול". שוב הוא לא נקב בשמות, אך כולם ידעו שהכוונה היא לדויד וייה.
בשישי שעבר הפורטוגלי התלונן שיש קבוצות ש"תמיד משחקות בסוף נגד עשרה שחקנים", עוד טיל המכוון לברצלונה. בינתיים פפ גווארדיולה מותיר את הזירה ריקה ומשיב באלגנטיות (אם כי קצת בעצבנות) ש"מוריניו ציין את השם של ברצלונה או אחד השחקנים שלי? לא, אז אני לא עונה".
השחקנים מתים על מוריניו. בעיקר בגלל ש"הוא לוקח על עצמו את כל האחריות והלחץ עליו", כפי שמסביר חבר בצוות המקצועי של המועדון. חשיבותו כל כך גדולה עד שהוא הפך למאמן הראשון בהיסטוריה של ריאל שמארגנים לו ערב חתימות.
אוהדים רבים שבאים לאימונים ולמשחקים עדיין לובשים את מספר 7 של ראול, שהוא עדיין הגיבור האמיתי. אף שפלורנטינו לעולם לא יאמר זאת בגלוי, הוא ידע שראול היה יכול להיות הבעיה הכי גדולה עבור מוריניו. בסביבת הנשיא מגדירים את ראול כ"שחקן מעולה אך בה בשעה מקור לבעיות רבות, ועדיף לכולם שהוא עזב".
גם המנהל המקצועי, חורחה ולדאנו, שידוע כמאמין גדול בפילוסופיית הכדורגל של יוהאן קרויף, מאוהב גם במוריניו, שנחשב לאויב הכי גדול של האסכולה של קרויף. "השנה ריאל לא תלויה בשום שחקן", הוא מסביר, "כל ההצלחה תיזקף לזכות המאמן".
מקורב של פלורנטינו אמר לנו כי "מוריניו הוא המאמן האידיאלי לשנתיים או שלוש שנים, לא יותר מכך, בגלל האינטנסיביות של הלחץ והמוטיבציה שהוא מעורר". אחד מחברי הנהלת המועדון אמר בתחילת העונה: "מוריניו לא יודע להפסיד. רק בגלל זה הוא מתאים לריאל".
* * *
הלילות של נובמבר במדריד קרים, אבל לאט לאט הם מתחילים להתחמם לקראת היום הגדול. כמו כל ספרד, הבירה חושבת רק על הסופר קלאסיקו נגד ברצלונה שככל הנראה יהיה ביום ראשון, 28 בנובמבר ב-21:00.
זה הלילה שפלורנטינו חולם עליו כדי להשלים את המהפך, הלילה שמוריניו מחכה לו כדי להמשיך להיות הסיוט הגדול של ברצלונה. בירת ספרד אינה רק עיר יפהפייה. היא עיר שמצב הרוח שלה תלוי במשבר הכלכלי, אבל בעיקר ברגל של כריסטיאנו, בכיס של פלורנטינו ובמוח הממזרי של המאמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
