תחת הצל של פרגוסון
כמה ימי חסד נותרו ללואי ואן חאל אחרי הכישלון של מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות? • מתי באופ"א יבינו שהמפעל היוקרתי חייב לעבור רענון עם פורמט חדש? • ומה השיגו אוהדי ליגת הכדורגל האוסטרלית?
, עודכן
במפעל צפוי לעייפה שבו הכוח הכלכלי מדבר, דוגמת ליגת האלופות, הסיפור העיקרי הוא כישלונה של מנצ'סטר יונייטד - וזו בעיניי הטרגדיה של המועדון הזה כרגע: אם אלכס פרגוסון היה מנוצח בוולפסבורג 3:2, עם ההרכב שהפסיד עבור מנצ'סטר יונייטד את העלייה לשלבי הנוקאאוט, העניין היה מתקבל בהבנה על ידי צבא האוהדים של הקבוצה.
חמישה־שישה בני 22 מינוס (בשלבים שונים של המשחק) זה עניין שמעוגן בהיסטוריה של יונייטד, כפי שעשה פרגוסון באמצע שנות ה־90 עם הכיתה של 1992. גם מאט באזבי עשה זאת באמצע שנות ה־50 עם "תינוקות באזבי".
אם לואי ואן חאל היה עושה זאת לפני שנה (בליגה - יונייטד לא היתה באירופה), זה גם כן היה מתקבל בהבנה. ההולנדי הוא מי שבנה את אייאקס האדירה של אמצע שנות ה־90, ומוכח כמי שעובד בהצלחה עם צעירים. כך לאוהדי יונייטד יש נטייה מאוד מתועדת לתמוך בתהליך כזה. אבל את המנדט הזה ביזבז ואן חאל בשנה וחצי של ניסיון להיות גאון בקיצורי דרך, למשל בניית הרכב גלקטיקוס עם אנחל די מריה, רדמאל פלקאו, וויין רוני, רובין ואן פרסי וחואן מאטה.
הוא עשה זאת גם בכדורגל זהיר להחריד. שלושה מהגלקטיקוס כבר לא בקבוצה. מאטה הוחלף בוולפסבורג חסר אוויר. רוני לא שותף במשחק כשהסיפור אפוף שמועות אלכוהוליזם, אבל גם אם בסיפור אין כל ממש הוא לא משחק כרגע כמי שמנהל אורח חיים ספורטיבי.
מדוע ואן חאל בחר בדרך הלא טבעית לקבוצה? אולי יהירות - זו בוודאי התחושה בקרב קהל זועם. אבל ייתכן מאוד שגם לחץ מצד מי שמינו אותו, נציגי הספונסרים ובעלי המניות, להביא להישגים מהירים. הדברים גמישים בכדורגל. הסיכוי של ואן חאל להציל את העונה ואת מורשתו בעיני האוהדים היא בהמשך הקו הזה. תיאורטית, שנה וקצת מבוזבזות הן לא אסון. אם לפרגוסון יש השפעה על ההחלטות, הוא יתמוך במנג'ר, בעיקר שבמעמדו של ואן חאל כרוך גם בן טיפוחיו ריאן גיגס. עם מעט הגיבוי שנותר, ואן חאל ינסה לעשות מעכשיו את מה שהיה צריך לעשות מהיום הראשון.
צ'מפיונס חלופית
הרביעייה של כוכב הסרטים כריסטיאנו רונאלדו והשלישייה של קרים בנזמה הזכירו כמובן לאנשים את העובדה שפרנץ פושקש כבש רביעייה ואלפרדו די סטפנו הוסיף שלושער עבור ריאל במשחק אלופות אחר - הניצחון 3:7 על איינטרכט פרנקפורט בגמר של 1960 בגלזגו. כי זו מהות הכדורגל היום: ניסיון תפל לשווק את ההווה כאיזשהו המשך של המסורת של המשחק. היה מתאים יותר להזכיר, נניח, ניצחון 0:7 של ריאל על אלופת לוקסמבורג באותה שנת 1960? אין לי כמובן שמץ של מושג מה היה באותו משחק, אבל אני משוכנע שהזכיר הרבה יותר את המשחק מול מאלמו.
הגמר של 1960 היה רגע השיא של קבוצה היסטורית. השערים של רונאלדו ובנזמה היו הוצאת העצבים של קבוצה כושלת על יריבה שלא צריכה להיות איתה על אותו מגרש.
כן, ליגת האלופות צריכה לרענן באופן דחוף את הפורמט שלה. במפעל משופע באיצטדיונים של 70 אלף מקומות ויותר, ממוצע קהל של 37 אלף הוא עלבון. מספר משחקי הגארבג' הוא עצום, כשכמעט כל הבכירות הבטיחו את עלייתן בארבעה משחקים. אין להן סיבה להתאמץ אחר כך כי הן לא מקבלות שום תגמול על הצלחה נוספת בבתים המוקדמים.
הנה פורמט אפשרי: שני בתים של עשר קבוצות בסיבוב בודד, כשכל קבוצה משחקת עוד שלושה משחקים מול קבוצות מהבית האחר. ואחר כך נוקאאוט לשמונה הבכירות, שבו הקבוצה עם המאזן הטוב יותר מארחת משחק בודד. כך אנו צפויים לראות רמה ממוצעת גבוהה יותר, כל קבוצה תפגוש לפחות 12 יריבות שונות, חשיבות לכמעט כל משחק בגלל חשיבות המיקום בבית המוקדם - והכי חשוב: הרבה מפגשים בין קבוצות גדולות כבר בסתיו. מה הטעם לקרוא לכך ליגת האלופות, אם היא עושה כל מאמץ למנוע משחקים משמעותיים?
רונאלדו מול מאלמו. לא כוחות // צילום: Gettyimages
כדי לרדת ל־20 או 24 קבוצות, צריך לנקות את המפעל ממשתתפות מיותרות. אפילו ספרד ואנגליה צריכות לוותר. רק שלוש מחמש ספרדיות עלו לשלב הבא, אנגליה אמנם העלתה שלוש מארבע, אבל היתה קרובה מאוד לסיים עם שורדת אחת בלבד. הן יכולות להקטין בנציגה אחת את המשלחות שלהן. אבל עיקר הסינון צריך להיות של קבוצות חלשות. כמו כל הרפורמות של נשיא אופ"א המושעה - "מסלול האלופות" שיזם מישל פלטיני הוא כישלון טוטאלי. ראינו את מכבי תל אביב לא רק מפסידה את כל משחקיה, אלא מפסידה 10 מ־12 מחציות. מאלמו דווקא השיגה ניצחון מפואר - 0:1 על שחטאר דונייצק, אבל בקמפיין שאותו סיימה עם הפרש שערים 21:1. אסטנה ובאטה בוריסוב צברו מספר סביר של נקודות בגלל בתים חלשים. זו לא הצדקה לשיתוף כל כך הרבה קבוצות לא ממש טובות.
מחאת היציעים
הכדורגל האוסטרלי סער מאוד בשבועות האחרונים עם שביתת אוהדים. הסיבה? צווי הרחקה שהוצאו ל־200 אוהדים על חוליגניות. הרחקת אוהדים מפריעים זה דבר נכון, אלא שהליגה עשתה זאת באופן חד־צדדי ללא משפט. חלק מכניעה לאווירה ציבורית שחלקה הסתה מהצד הימני של הקשת הפוליטית. קציני משטרה נתפסו בביטויים גזעניים נגד אוהדי הכדורגל - שרובם אכן מהדורות האחרונים להגירה. כותבי טורים קשרו באופן הזוי בין קטטות בכדורגל לפיגועים בפאריס.
אלא שבאוסטרליה נהוגה שיטה פוליטית בשם "דמוקרטיה" עם זכויות אזרח. ארגוני האוהדים החרימו את המשחקים - התפוסה ירדה ב־25 אחוזים והאווירה ירדה לאפס ללא קבוצות האוהדים המאורגנות. ביציעים שבהם ישבו השאירו רק דגלי ענק עם הכיתוב "אין כדורגל בלי אוהדים". אגב, אחד ממארגני המחאה היה מרק בוסניץ' - בעבר שוער אסטון וילה ומנצ'סטר יונייטד. קולגה באוסטרליה תיאר את ההישג לא רק בקבלת שימוע לכל אוהד מורחק ("חלק מהמורחקים באמת שיכורים שעדיף בלעדיהם") אלא בהפסקת ההסתה נגד אוהדי כדורגל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
