לוחמות לשיוויון

פעמון המתכת הגדול מצלצל שלוש פעמים. עוד חניך התייאש. עוד חניך ויתר על חלומו, להפוך ללוחם ביחידת "אריות הים" של הצי האמריקני, לטובת מקלחת חמה וקצת מנוחה. למי שנשאר מחכות מנות מרוכזות של כאב, אף שהמפקדים מסבירים שהכאב הוא בעצם חבר. ולג'ורדן אוניל - האישה היחידה בקורס ההכשרה המפרך, ששובצה בו לניסיון - יש חברים רבים. חבלות בגב, למשל, וגם דלקת בברך ימין וכיב בכף רגל שמאל. הכל בגלל האימונים. 

קצינת הרפואה, בלונדל, בודקת אותה בדאגה. "למה את עושה את זה?" היא תוהה באוזני אוניל. הצעירה הנחושה, שגילחה את שערה הארוך כדי לא להיות יוצאת דופן ביער הקרקפות החשופות סביבה, עונה מייד: "את מפנה את אותה השאלה גם לגברים?" 

ייתכן שבעוד כמה שנים הסצנה הזו, מתוך הסרט "ג'י. איי. ג'יין" בכיכובה של דמי מור, תיראה כמו שריד לעידן שנשכח. גם מפני שהסרט לא הזדקן בחן מאז יציאתו לאקרנים ב־1997, אבל בעיקר בשל ההחלטה ההיסטורית שקיבל לאחרונה מזכיר ההגנה האמריקני, אשטון קרטר: לפתוח לנשים את כל התפקידים הקרביים בצבא ארה"ב, בלי יוצאים מן הכלל. "הן יורשו לנהוג בטנקים, לירות פגזי מרגמה ולהוביל חיילי חי"ר לקרב", הכריז קרטר בשבוע שעבר, "והן יוכלו לשרת ביחידת הריינג'רס, בכומתות הירוקות, ביחידת אריות הים של הצי (שאנשיה חיסלו את מנהיג אל־קאעידה בן לאדן; י"מ), בחיל הרגלים של המארינס, ביחידת החילוץ המוצנחת - ובכל תפקיד אחר שקודם לכן היה פתוח לגברים בלבד".

מזכיר ההגנה לא ניסה לצבוע את הדברים בוורוד. הוא הדגיש כי כל מי שמעוניין למלא תפקיד מסוים יצטרך לענות על הקריטריונים הנדרשים, והוסיף שחלק מהנשים עומדות בדרישות הגופניות המחמירות שמציב הצבא בפני לוחמים - ממש כפי שגברים מסוימים אינם עומדים בהן. 

צריך לומר בבירור: מדובר במהפכה, לא פחות. בצעד פורץ דרך, שמצטרף לחיסול ההפרדה הגזעית בצבא האמריקני ב־1948 ולביטול מדיניות "אל תשאל, אל תספר" ב־2011, דבר שאיפשר לגאים לשרת בלי להסתיר את נטייתם המינית. ההחלטה גם תצמצם את הפער בין הפקודות הרשמיות לבין המצב בפועל; מאז הפיגוע במגדלי התאומים, נשות צבא אמריקניות שהוצבו בעיראק או באפגניסטן בלאו הכי מצאו את עצמן בתנאי קרב, גם אם לא היו לוחמות בהגדרת תפקידן. חברת הקונגרס מאילינוי, תמי דקוורת', יכולה להעיד על התופעה מכלי ראשון: ב־2004 נפגע המסוק שהטיסה מירי אר.פי.ג'י של מורדים עיראקים, תקרית שבה נפצעה קשה ושבסופה נאלצו לקטוע את רגליה. "לא איבדתי אותן בקטטה בפאב", אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית, "ברור שנשים יכולות לשרת בשדה הקרב. ההחלטה הזו היתה צריכה להתקבל מזמן". 

תחושה דומה הביעה קייטלין ואן דאם, טייסת מסוקי קרב בחיל הנחתים. "אני שמחה מאוד", סיפרה ל"ניו יורק טיימס", "אם ילדה קטנה רוצה להיות טנקיסטית, מעכשיו אין מי שיאמר לה שהיא לא יכולה". 

 

כשהשר והרמטכ"ל מתווכחים

אלא שהתוכנית של קרטר נתקלה גם בכמה תגובות צוננות להפתיע. אחת מהן הגיעה דווקא מכיוונו של מי שאמור לפקח על ביצועה, יו"ר המטות המשולבים, הגנרל ג'וזף דנפורד. את אי שביעות רצונו היה אפשר לחוש עוד במעמד ההכרזה על התוכנית, מכיוון שכלל לא טרח להגיע אליה. הגנרל היה אמור להשתתף במסיבת העיתונאים ולעמוד לצד מזכיר ההגנה בשעת מתן ההודעה הדרמטית; כשהבין שייאלץ להסביר כי הוא עצמו מסתייג מהתוכנית, או גרוע מזה, לשמש "על תקן עציץ", נמנע מלחלוק עימו את הבמה. קרטר, מצידו, לא הכריח אותו. "בסופו של דבר", גילה בכיר בממשל אובאמה ל־CNN, "יו"ר המטות המשולבים חש לא בנוח לומר שהוא לא מסכים עם הבוס שלו". בהמשך הוציא דנפורד הודעה פושרת, שבה השתדל להתחמק מכל ביטוי של תמיכה. "היתה לי הזדמנות לספק עצה בסוגיה", מסר, "זו אחריותי לוודא שהחלטת המזכיר תיושם באופן הראוי". 

כדי להתחקות אחר מקורות התנגדותו של הרמטכ"ל האמריקני להחלטה, כדאי להיזכר שטרם מינויו שימש מפקד חיל הנחתים. שם, כמו שאומרים, יש תרבות אחרת. 93 אחוזים מהמשרתים במארינס הם גברים, ויש הסבורים ששילוב נשים בתפקידים קרביים בחיל - מקלעניות, לדוגמה - עלול לפגוע במשימות. לפי מחקר שערכו המארינס השנה, צוות שמורכב מגברים בלבד יעיל יותר מצוות שבו משרתים גברים ונשים יחדיו, והחיילים בו נוטים להיפצע פחות. 

השחקנית דמי מור בסרט "ג'י.איי.ג'יין" // צילום: סקאיי טי.וי

דנפורד אינו היחיד שההחלטה מעוררת בו אי נחת. גם יו"ר ועדת השירותים המזוינים של הסנאט, הסנאטור מאריזונה ג'ון מקיין, לא מיהר לפתוח בקבוקי שמפניה. הוא הזכיר כי לפי חוק לקונגרס יש 30 ימים לבחון היטב את ההחלטה, שלדבריו "תשפיע משמעותית על יכולת הלחימה של הצבא". 

כך או אחרת, הניצנים המעודדים כבר החלו לפרוח. הצי וחיל האוויר פתחו לנשים כמעט את כל התפקידים הקרביים, וגם בכוחות צבא היבשה ניכרת האינטגרציה. באוגוסט עשו שתי נשים היסטוריה, כשהשלימו לראשונה את הקורס של יחידת הריינג'רס. באוקטובר חברה אליהן מסיימת שלישית. בניגוד לשאר בוגרי ההכשרה של כוח העילית, הן לא יכלו להצטרף לשורות רגימנט הריינג'רס ה־75 - עד עכשיו.

 

מסע כומתה 

בכל מה שנוגע לנשים בשדה הקרב, האמריקנים לא המציאו את הגלגל. מדינות רבות במערב, חלקן בעלות ברית של ארה"ב, כבר משלבות נשים בלוחמה או מנסים לעשות זאת באופן הדרגתי. ב־2009 פורסם דו"ח מקיף בנושא שהוכן לבקשת משרד ההגנה הבריטי (בממלכה, אגב, נשים עדיין אינן מורשות לשרת בתפקידים שמטרתם "להיאבק באויב ולהרגו", אך השר פיליפ המונד הביע תקווה שאיסור זה יבוטל השנה). 

את הטיול הזה בין הלוחמות בצבאות העולם - מסע כומתה, אם תרצו - אפשר להתחיל במדינות הנורדיות, שמצטיירות תמיד כמודל לחיקוי בכל תחום. נורבגיה, לדוגמה, הפכה ב־1985 למדינה הראשונה בנאט"ו שאיפשרה לנשים להשתלב בכל המסגרות הקרביות בצבא, כולל הצוללות. ככל הידוע שום חיילת נורבגית לא נקלעה עדיין לקרב של ממש, ולמרות זאת ההערכה היא שנוכחות נשית משפרת תוצאות מבצעיות. גם השבדיות, מתברר, יכולות לשרת בכל תפקיד קרבי שיחפצו בו. בשנים האחרונות נודע כי הן עושות חיל באפגניסטן; הן נוחלות שם הצלחה בנטרול מטעני נפץ ומחבלים מתאבדים, הודות לשיתוף פעולה פורה עם האפגניות המקומיות. 

נעבור לצרפת. ברפובליקה שהמוטו שלה הוא חירות, שוויון ואחווה, הערך השני זוכה לביטוי נאה בכוחות הביטחון. אם מישהי מעוניינת להוכיח שהצרפתיות אינן עדינות כפי שנדמה, היא יכולה לעשות זאת כמעט בכל יחידה. גם בתפקידי חי"ר, אם כי הנתונים מראים שרק 1.7 אחוז מהנשים אכן משרתות בהם. כמו כן, נכון להיום עדיין אין לנשים אופציה לשרת על צוללת או בז'נדרמריה לפיזור הפגנות. מעניין לציין שבצרפת שיעור הנשים בצבא הוא הגבוה ביותר בכל אירופה: 15 אחוזים. 

בגרמניה השכנה אישה מסוגלת לפצוח בקריירה צבאית במגוון נתיבים ומקצועות, כולל יחידות עילית דוגמת הקומנדו הימי. החופש הזה אינו מובן מאליו. רק ב־2001 החל שיבוץ נשים ביחידות קרביות, לאחר שבית הדין האירופי לצדק פסק לטובת טניה קרייל - מהנדסת אלקטרוניקה שביקשה להתגייס לכוחות המזוינים ונדחתה. חרף העובדה שדבר לא מגביל אותן עוד, נראה שהגרמניות מעדיפות לעסוק בצבא ברפואה ובלוגיסטיקה, ומעטות בלבד מעוניינות להצטרף ליחידה קרבית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אצל הקנדיות, היכולת לשרת בכל תפקיד הושגה אף היא בפסיעות מדודות. בעקבות לחצים משפטיים ופוליטיים, ב־1989 קבעה הוועדה הקנדית לזכויות אדם כי יש לשלבן בכל מקום בצבא, למעט בצוללות. ב־2001 הוסרה גם משוכה זו. הצרה היא שאף לאחר עקיפת המכשולים הפורמליים, הצבא עצמו לא ידע איך להתמודד עם התגבורת שקיבל. במשך שנים פיעפעה בו ספקנות לגבי יכולתן של נשים לשרת בתפקיד קרבי, עד מאי 2006, כשניקולה גודארד (26), שהוצבה בקנדהאר שבאפגניסטן, נהרגה במהלך עימות עם פעילי טליבאן. בכך היתה לאישה הראשונה בתולדות קנדה שנפלה בקרב בקו החזית. היחס לתקרית במדינה לא התמקד במינה של גודארד, אלא בעצם האובדן של חיילת מוכשרת ומסורה.

בספטמבר 2011 ניתנה לנשים באוסטרליה היכולת לשרת בתפקידי חי"ר ושריון ולהצטרף למבצעים מיוחדים, אחרי שנים שבהן דלת זו היתה סגורה בפניהן. נוסף על כך, כעת הן יכולות לשרת גם כצוללניות בחיל הים. 

 

האיום החדש: דעות קדומות

לא משנה מאיזו מדינה היא, כל אישה בתפקיד קרבי צריכה להיזהר מאיום עיקש ומסוכן: פקפוק וסטיגמות. הטענות של המקטרגים ידועות. "הסיבולת והכוח שלהן נחותים משל גברים"; "עלול להתפתח רומן אסור ביחידה"; "מי יסכים לקבל פקודות מאישה?"; "ומה יקרה אם היא תיפול בשבי?"

לרונדה קורנום, שמצאה את עצמה בציפורני העיראקים במלחמת המפרץ הראשונה ואכן עברה מידיהם התעללות מינית, יש תשובה לא צפויה על השאלה האחרונה. היא לא מחשיבה את החוויה כחלק הגרוע ביותר בשבי. "כשכל מה שקורה לך הוא לא בהסכמה", סיפרה בעבר קורנום, שהשתחררה מהצבא בדרגה המקבילה לתא"ל בצה"ל, "העובדה שהדבר האחד הזה גם הוא אינו בהסכמה - לא כל כך רלוונטית. צריך לארגן את הדברים הרעים שעלולים לקרות בהיררכיה אחרת".

השאלה הקנטרנית הנוספת, כמו זו שמשמיעה קצינת הרפואה ב"ג'י.איי. ג'יין", היא למה. מה הטעם? האם זה רצון לנתץ כל חסם חברתי באשר הוא? ניסיון דווקאי להיות חבר במועדון שמסרב לקבל אותך? נשות צבא רבות מספקות נימוק פשוטה בהרבה: אין דרך אחרת לטפס בסולם. ההתנסות בחי"ר, בשדה, קריטית להתקדמות הקריירה. ואם למישהו יש ספק, שיעיף מבט בקורות חייהם של אנשי צמרת הצבא.

"האמת היא שעד עיראק לא חשבתי יותר מדי על נשים בשדה הקרב", סיפר ל"ניו יורק טיימס" ג'ונתן סילק, לוחם צבא היבשה בדימוס, "שם פגשתי חיילות שהתמודדו עם אותם דברים נוראים שאני התמודדתי עימם, גם אם מבחינה טכנית הן לא היו ביחידה קרבית. הן יכלו להילחם לא פחות טוב ממני, וחלקן היו מנהיגות אדירות. זה נטע בי כבוד רב אליהן". 

עד שהדיון יניב מסקנה ברורה, לנשים נשאר לשמוח על החלטות כמו אלו שמתקבלות בצבאות רבים במערב. הן בונות עבורן גשר למציאות שוויונית והוגנת יותר, בכל תחומי החיים.

ואפילו אם לא - לפחות הן יכולות לשרת בחזית בסיירת מובחרת, גם בלי להיות דמי מור.

•  •  •

בינתיים, בצה"ל: 90% מהיחידות פתוחות לנשים - אבל החי"ר והכוחות המיוחדים מחוץ לתחום // לילך שובל 

הודעת שר ההגנה האמריקני מעוררת מייד מחשבות גם לגבינו: מתי, אם בכלל, יבצע צה"ל צעד דומה? אצלנו, כך נראה, הדרך לשילוב מלא של נשים בכל התפקידים עוד ארוכה מאוד.

בצבא אמנם מתגאים כי רוב מוחלט מהיחידות - כ־90 אחוזים - פתוח לנשים. אך דווקא היחידות הקרביות המשמעותיות, כמו גם היחידות המיוחדות בצה"ל, סגורות בפניהן באופן מוחלט. ודווקא יחידות אלו, למרבה הצער, הן שנמצאות בליבת העשייה של צה"ל: האלופים במטה הכללי והרמטכ"לים צומחים בשורותיהן, והציבור הישראלי מביע כלפיהן הערכה אדירה.

לפני שנלקה את צה"ל, חשוב לציין כי עשה כברת דרך משמעותית בכל הנוגע לשילוב נשים. הצעד המשמעותי ביותר בנושא התרחש אי שם במחצית השנייה של שנות ה־90, לאחר בג"ץ אליס מילר, שחייב את הצבא לאפשר לנשים להשתלב בקורס הטיס. למרות התנגדותו הראשונית, לא נותרה לחיל האוויר ברירה אלא לפתוח ביולי 2001 את שערי הקורס היוקרתי לנשים. באותו החודש נפתחה בפני נשים גם האופציה לשמש חובשות קרביות, צוללות מקצועיות וצלפיות חי"ר. בסמיכות לכך, גם מערך ההגנה האווירית פתח תפקידי לחימה לנשים. 

בשנת 2004 הוקם לראשונה גדוד חי"ר מעורב לנשים ולגברים, גדוד קרקל; באותה השנה נפתח גם תפקיד לוחמת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. בראשית 2006 שובצו נשים לראשונה כלוחמות איסוף, ובשנה שעברה נפתחו לנשים גם היחידות המיוחדות של התותחנים (מיתר, מורן ורוכב שמיים). 

בשנתיים האחרונות חלה, מסיבות שונות, עלייה של לא פחות מכ־250 אחוזים במספר הצעירות המתנדבות לתפקידי לחימה. האם נתון זה יביא את צה"ל לפתוח את גולני ואת חטיבת הצנחנים לנשים? האם צה"ל יתגבר על הדעות הקדומות והנימוקים המלומדים, ויאפשר לנשים לשרת בחיל השריון? בהנדסה? ביחידות המיוחדות? ספק רב. עם זאת, יש לשער שצה"ל יעקוב בעניין אחרי מימוש החלטתו של מזכיר ההגנה. אם המהלך יוכח כמוצלח לאורך זמן, יבחן הצבא מחדש את גישתו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו