מול הטרור, פתאום פוטין נהיה פופולרי

סביר להניח שאפילו הטבח הנורא בקליפורניה, שעלה בחיי 14 אמריקנים, מחזק את הפופולריות של ולדימיר פוטין מרוסיה. זו מין מכניקה נפשית הדומה לסיפור הרווח כי פרפור כנפי הפרפר בצפון־מזרח אסיה גורם בשרשור לרעש אדמה בדרום אמריקה.

לא שהעולם הנוצרי־יהודי תומך בשאיפותיו של השליט ממוסקבה. לא שמיליארדים אינם רואים את הכשלים במשטר כה ריכוזי. לא שאינם מבינים כי המניע להתנהלותו באוקראינה ובסוריה אינו יודע שובעה, הרי הוא חותר להעלות את מחיר הנפט ולהרחיב את גבולות האימפריה. אך על אלה מכסה געגוע למנהיג חזק, שיודע לאן פניו, למי שמסמל תקווה כמוסה כאילו ניתן להחזיר לעולם את החוק והסדר.

האנושות מקווה לנס ומבינה מה נחוץ לעשות. אך גובר החשש כי תשלים עם מציאות המערערת על מאווייה. באמריקה ירצחו, באירופה לא ימגרו את הטרור, וחרף כל ההצהרות לא יילחמו בו עד כלות. אולי אפילו ישראל תתרגל לחיות עם טרור סכינים. כולם יילחמו בו כאדם הנאבק במחלה כרונית המקננת בגופו ומוסיף לקיים את חייו כרגיל. עולם כמנהגו נוהג.

רק שהתקווה הכמוסה לתיקון העולם נתלית בפתרונות שווא כמו ההערכה המופרזת לפוטין. "חלומות שווא ידברו", כמאמר חכמים. החירות האזרחית תיסוג מפני הקלקולים. עד יעבור זעם, אי־שם בעתיד לא מוגדר.

כניקה נפשית של "אפקט הפרפר". זירת הטבח בקליפורניה, השבוע // צילום: רויטרס

 

 לפרסם או לשתוק

במילון התקשורתי המעודכן כל המצהיר "יש לי סוד" כאילו אמר "אין לי סוד". ברגע שבו פתחו יונית לוי וגיא פלג את מהדורת החדשות של ערוץ 2 בהודעה כי הציבור לא יבין מה יאמרו במשפטים הבאים - היה ברור כי יחלפו כמה שעות והוא יבין גם יבין. כך אכן קרה.

הטלוויזיה הודיעה כי הוצא צו איסור גורף לידיעה מסוימת. החל מאותה דקה החל מחול שדים. עיתונאים שהבינו מייד במה מדובר לא גילו במפורש מה תוכן הסוד. הם רק העמידו פנים כי הביאו באקראי דוגמאות מאירועים, שכמובן נבחרו במתכוון. מי שלאחר צפייה והאזנה בדוגמאות לא הבין במה מדובר חייב להיות חירש, עיוור, שוטה.

תועלתו של צו איסור הפרסום יצאה בהפסדו. מה הטעם באיסור פרסום אם לא מוציאים גם צו הקובע כי אין לפרסם את עצם האיסור? בתחילת שנות ה־60 נעצר המרגל ישראל בר, שפעל בליבת השלטון מטעם מוסקבה. פרסום המעצר לא עוכב בגלל סיבות ביטחוניות, אלא מפני שממש באותם ימים עמד להיפתח משפטו של אדולף אייכמן, ולא רצו שיתחרה בפרסומו. לא התעוררה כל בעיה.

מרקוס קלינגברג. תקופה ארוכה לא ידעה משפחתו כי המרגל המסוכן מוחזק בכלא. זו התנהלות בעייתית. בממשלים עריצים התנהלות זו עלולה להעלים יריבים לעד // צילום: רויטרס

כך אירע גם עם מרקוס קלינגברג, שנפטר השבוע בפאריס. הוא נעצר וניתנה לו זהות בדויה, ותקופה ארוכה לא ידעה אפילו משפחתו כי המרגל המסוכן מכולם מוחזק בכלא. זו התנהלות בעייתית. כאשר מדובר בממשלים עריצים הם עלולים להעלים יריבים פוליטיים לעד. מה החלופה?

זרועות אכיפת החוק חייבות לחדול מההודעה שיש סוד. העולם השתנה. לפני כמה עשרות שנים ניתן היה להתניע בחשאי צבאות בלי שהאויב יבחין. הלוויינים בשמיים שינו זאת. ממשלה שמניעה צבא מניחה מראש שכל העולם ידע החל מהדקה הראשונה. כך גם באיסור הפרסום.

עליה לנסות אחת משתי הדרכים: לשכנע את השופט לאסור אפילו את פרסום הידיעה הסודית שיש סוד או לוותר על הבקשה. המעצר יתבצע רק ברגע שבו המשטרה והשב"כ מביאים בחשבון שצעדם יתפרסם מייד. כך או אחרת, אבל לא להמשיך בשעטנז הנוכחי שמודיעים־לא־מודיעים בעת ובעונה אחת. אין חצי הריון.

 לא מאוחר לתקן

דפוס ההחלטה לנתק את הקשר המדיני עם האיחוד האירופי זהה להחלטתו של בנימין נתניהו להגיע לקונגרס האמריקני מאחורי גבו של ברק אובאמה: יעד צודק וראוי, וביצוע כושל ומזיק.

בארה"ב איבדה ישראל את אמון הנשיא שיהיה שנים רבות לאחר צאתו את הבית הלבן מנהיג המיעוטים המתחזקים בחברה האמריקנית; ובאירופה היא מנסה להפריד באורח מלאכותי בין האיחוד האירופי לבין המדינות שהן בעלות המניות בו.

לא ניתן לקיים יחסים תקינים וחמים וידידותיים עם גרמניה וצרפת ואיטליה וספרד ובלגיה, ולהחרים את פרי יצירתן - האיחוד האירופי. ממשלת נתניהו אינה מבחינה בכך עתה כשאירופה מצויה עדיין תחת הלם הטרור האיסלאמי. אך היבשת תלמד לחיות איתו ותסתפק בהישג שבמניעת גידולו של המיעוט האיסלאמי, ואז תחזור לסורה ביחסה לישראל.

ההחלטה להינתק מהאיחוד האירופי לא נבחנה בממשלה. נתניהו החליט עליה במסגרת תפקידו כשר החוץ. היא אינה מביאה בחשבון את העיקר, שכל נתק מישראל משחק לידי האנטישמים באירופה. לכך הם חותרים. זה רצונם הכמוס. בעידן שבו היא נאבקת בשיניה נגד החרמתה - ישראל היא האחרונה שיכול להיות לה עניין בניתוק מגע. לא מאוחר לתקן.

 כישלון הקונספציה

ברוך קרא לא הלך שבי אחרי יאשיהו פינטו. הוא ראיין אותו ב"המקור" בערוץ 10 ותוך כדי כך הצביע ביתר שאת על עבירותיו - מתן שוחד והברחת חשודים מהארץ ושתיקה למשמע כמה מהשאלות שהוצגו לו. ערב הדיון בערעורו לפני העליון לא עלה בידי פינטו לתקן את תדמיתו בעיני הציבור. זה היה המסר העיקרי מהשידור.

אך המשדר חשף תופעה נוספת. נראה שיהודה וינשטיין נכשל בניהול ההליך. זה החל ברגע שבו קיבל בדרך עוקפת את פרקליטי פינטו לדיון בהצעתם להפליל את ניצב מנשה ארביב תמורת הקלות לפינטו, וכלה ברגע הדרמטי שבו סירב היועץ המשפטי לקבל עובדות שעלו בבדיקת פוליגרף של עו"ד מיכל כהן המקורבת לרב הנאשם.

לווינשטיין היתה קונספציה, והוא לא הניח לעובדות לערער אותה ועליה. כהן נחקרה על ידי מי שעורך בדיקות פוליגרף בפרקליטות מאז ראשית כהונתו של מנחם (מני) מזוז כיועץ משפטי ושל ערן שנדר כפרקליט המדינה, אבל נראה שוינשטיין החליט במה שנראה כגחמה לא לקבל את הממצאים. למה? ככה. לטעמי, בלי הסבר משכנע. כבר פעם שנייה בקריירה שלו במשרד המשפטים.

עתה הדברים מתבהרים. נראה כי אם לא יתהפך פסק הדין כי אז הגיע זמנו של פינטו ללכת לבית הכלא. בוודאי הגיע זמנו של וינשטיין ללכת לביתו.

 לישון על זה לילה

דווקא אני, שידועה עמדתי התקיפה בעניינו של גבי אשכנזי אשר מלכתחילה חתר יהודה וינשטיין לסגור את תיקו, לא מצאתי פגם חמור במיוחד בהתנהלותו של הפרקליט הצבאי הראשי דאז אביחי מנדלבליט במתן עצות לרמטכ"ל. האם הוא פרקליט של אשכנזי או של צה"ל? שאלה מעניינת, אבל לא עמדה לסדר היום ולא הטרידה איש מהמעורבים כאשר ביקש אשכנזי חוות דעת כיצד לנהוג במסמך המזויף, שיצא מלשכתו והודלף תוך ייחוסו המרושע ליואב גלנט (מנדלבליט לא ידע על הזיוף).

הוא היה צריך לומר לאשכנזי המחזיק במסמך - בעוד המשטרה מחפשת אותו - למוסרו מייד. הוא אמר משהו כמו "תן לי לישון על זה לילה", ובהתאם לכלל ש"החיפזון מן השטן" זו תשובה לא בלתי סבירה. היא אינה מומלצת, אבל גם אינה לגנאי. הסיכום של וינשטיין שסגר למנדלבליט את התיק אבל ניסה גם לסגור את דרכו ללשכת היועץ המשפטי - פחות משכנע.

שיהוי? זה מה שאומר וינשטיין - שאין כמותו לדחיות ולשיהוי? האם להזכיר לו את אשכנזי ובועז הרפז, ובראש ובראשונה את אביגדור ליברמן? לא שאני מבקש לייסרו שסגר או לא סגר תיקים אלה אלא שהשהה וחיכה ו"ישן על זה לילה", הרבה מאוד לילות; והלילות האלה פוגעים באמון הציבור בשלטון החוק - החל במה שנותר בצינור אצל וינשטיין וכלה בבית המשפט העליון, שהחודש מלאה שנה לישיבה האחרונה שקיים בפרשת הולילנד, ו"עננים ורוח וגשם אין", אין פסק דין, והציבור נבוך.

בתוך כך ההמתנה שביקש מנדלבליט אינה חורגת מגבול הסביר. מדוע, אפוא, אין מקום שיכהן כיועץ המשפטי הבא? מפני שבא מתפקיד מזכיר הממשלה. היא הלקוח הגדול ביותר של היועץ המשפטי, וזה בלתי אפשרי.

קראתי חוות דעת מעניינת של הפרופסור אביעד הכהן, שרבים משופטי העליון הגיעו מהמערכת המשפטית לתפקידם הרם. לא דומה. המשפטנים בפרקליטות אינם באים מהזרוע הביצועית. עיסוקם אינו עומד לבקרה בשל מכרזים שפורסמו או לא, טובות הנאה שניתנו למקורבים או לא, ושאר עניינים המעסיקים את בג"ץ.

במבחן בין עמדת הכהן לבין זו של עמיתיו הפרופסורים למשפטים אוריאל רייכמן ואמנון רובינשטיין, הסבורים אחרת, נראה לי כי הצדק עימם. מנדלבליט, אומרים מכריו, כישרוני מאוד. אם כן, בעוד שש שנים במלאות לו 58, יתאים לתפקיד. שיישן על זה לילה.

 כולם צודקים?

מאזין לפרופסור ירון זליכה ומסכים, נכון; ואחר כך קורא את נחמיה שטרסלר - ושוב מסכים, נכון; באה שלי יחימוביץ' - ונכון; וגם ד"ר קרנית פלוג - ונכון. אז מה נכון? שאם ימשיכו בלי הרף בנכון־לא־נכון לא יוציאו את הגז מקרקעית הים. זה בוודאי נכון. לא נותר אלא להגיע למסקנה, שהדברים סבוכים יותר; שצריך לפתור אותם בהידברות; שאין כאן שחור ולבן. לפחות לא בעיני ההדיוט המתבונן מן הצד.

מדובר במאבק ראוי. אבל המאבק הזה אינו ראוי לאמוציות, לסערת הרגשות המלווה אותו. לא מדובר בשום עניין עקרוני אלא ביותר כסף או פחות. על עניין כזה לא עולים על המתרסים.

קרנית פלוג. נכון להוציא את הגז מקרקעית הים, אבל לא נותר אלא להגיע למסקנה כי בעניין הגז - הדברים סבוכים. יש לפתור אותם בהידברות; אין כאן שחור ולבן

 כל מילה

במלאות לו 90 פירסם נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר את ספרו "תם ולא נשלם". אריה דרעי ויאשיהו פינטו לא יאהבו את שני הקטעים הבאים אף ששמם לא נזכר בהם כלל ועיקר:

"איני אוהב את נטייתו של הציבור הישראלי לאמץ אל חיקו אישים שסרחו גם אם שילמו את המחיר על מעשיהם, משום שהדבר מעיד שאזרחים רבים אינם מכירים בכך, שאדם שסרח הוא לא ישר. הציבור הישראלי רואה בשחיתות ובגניבות תופעות שהן חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו, ואינו מסיק מסקנות. לשיטתי, אדם לא צריך לחזור למשרה ציבורית גם אחרי ששילם את חובו לחברה...

"יש בעסקות טיעון משום עיוות הכוונה של המחוקק. הוא הגדיר את העבירות הפליליות כדי שהציבור יחליט מה לעשות איתן, ולא התכוון שהמשפט הפלילי ימצא פתרונות על ידי הסכמים בין סניגורים לבין התביעה. יש מקרים יוצאי דופן שבהם הדבר מוצדק... אולם המלחמה שניהלתי נגד עסקות הטיעון לא צלחה... הסכמים שכאלה הם אחד הגורמים להתערערות אמון הציבור במערכת המשפט. הוא רואה שהמשפט הוא סחר מכר". דברי אלוהים חיים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו