אמיר גוטפרוינד, אחד הסופרים האהובים בישראל וזוכה פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2003, הלך לעולמו ביום שישי בלילה, בגיל 52, בעקבות מחלת הסרטן. לפני ארבע שנים נפטרה אשתו של גוטפרוינד, אף היא מסרטן.
גוטפרוינד נולד בחיפה והתגייס לצה"ל כעתודאי, לאחר סיום תואר ראשון במתמטיקה בטכניון. ספרו הראשון, "שואה שלנו", שראה אור בשנת 2000, יצא עוד כשגוטפרוינד שירת כקצין בדרגת סא"ל בחיל האוויר. הספר זכה להצלחה גדולה וזכה בפרס בוכמן בשנת 2001.
ספרו השני של גוטפרוינד, "אחוזות החוף", זכה בפרס ספיר בשנת 2003, מה שהזניק אותו לתודעת הקהל הרחב.
מפעל הפיס, בית אריאלה
הספרים הבאים של גוטפרוינד היו "העולם, קצת אחר כך", "בשבילה גיבורים עפים", "מזל עורב", ו"אגדת ברונו ואדלה", שהפכו לרבי מכר (כולם פורסמו בהוצאת כנרת זמורה-ביתן) ואף זיכו אותו ב-2013 בפרס היצירה לסופרים ולמשוררים על שם לוי אשכול.
בראיון שנערך עימו לרגל צאת ספרו האחרון, "אגדת ברונו ואדלה", סיפר גוטפרוינד על ההתמודדות עם המחלה: "אני חושב שאני מאושר לחלוטין. יחד עם זה, אני חסר אונים מול המחלה. אני לא שואל את עצמי מה עשיתי לא נכון, כי התשובה היא לא שם. אני יצור בריא מטבעי, לא מעשן, לא שותה; מין יצורון שיצא מתוך הפלקטים של האגודה למלחמה בסרטן. כל השנים חשבתי שאני ממש פוסטר מהלך של 'חיה נכון'. והנה זה נפל עליי".
אחד ממאפייני כתיבתו של גוטפרוינד הוא ההומור הגדול, לעיתים הגרוטסקי, שנשזר בספריו, שהתרחשו לא אחת בחיפה עיר הולדתו. הוא הרבה לעסוק במהות הישראליות, ודמויותיו התאפיינו בפשטות חולמנית, כשהוא נע בין כתיבה ריאליסטית עם יסודות פנטסטיים.
את ספרו החמישי, "מזל עורב", הקדיש לאשתו הראשונה נטע, שחלתה אף היא במחלת הסרטן. "לנטע שמיר ז"ל. אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך", כתב בפתח הספר.
בראיון לרגל צאת הספר, אמר שהוא רוצה "להיות סופר שגם קוראים אותו המיליונים, והוא גם איכותי ודובר אמת. ובסעיף חוסר הצניעות, אני חושב שאני גם מסוגל. אשתי פעם נבהלה כשהיא הבינה כמה אני רוצה לזכות בפרס נובל. אבל מי ייתן לי פרס נובל אחרי עשרים שנה בצבא הישראלי?"
זכה בפרס ספיר. "אחוזות החוף"
דב אלפון, ששימש עורך הוצאת הספרים כנרת זמורה ביתן, כתב בדף הפייסבוק שלו: "אמיר היה מהאנשים המוכשרים והמצחיקים ביותר שעבדתי איתם. בכל פעם שהוא התקשר אלי זה היה כדי לבקש טובה בשביל מישהו אחר -- צעיר שפנה אליו עם כתב יד, שכן ערבי שהרשויות מתעללות בו, יזם היי-טק חסר תיקצוב, מתרגמת שפוטרה במפתיע. הוא עצמו אף פעם לא ביקש דבר. הוא נפטר בגיל צעיר להחריד, אבל ספרו 'שואה שלנו' ימשיך להדהד בקאנון הישראלי לנצח".
הסופר יוסי אבני-לוי, שהיה חבר קרוב של גוטפרוינד, כתב: "פגשתי אותו לראשונה אי אז בשנת 1991. הוא היה סגן גבה קומה ושתקן בחיל האוויר. אני הייתי סגן בחיל המודיעין. מאז שמרנו על קשר ידידות. לעיתים תכופות התכתבנו. האנושיות והרגישות העצומה שלו אל הזולת היו הסוד הגדול של הכישרון המהפנט שלו בכתיבה. באחד המיילים האחרונים אמיר כתב בין השאר - "שלומי טוב, אפילו טוב מאד. מתרוצץ ומתפקד. הכל זמני, אבל אין זמן להתעסק עם הזמניות הזו ... בניגוד לסיפורים, הזמן לא מרפא, כאילו ידע. כאילו אמר שלום".
זכה להצלחה יוצאת דופן. "שואה שלנו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
